הפועל ירושלים עשתה להפועל ת"א את מה שהתל-אביבים עושים לקבוצות היורוליג. היא ניצחה אותה בכלי הנשק שלה: חדירות, הנעת כדור, הגנה שנעה ומחפה הרבה, ובעיקר ניצול של יתרון הזריזות. הפועל ת"א הוכיחה בזירה האירופית שאין דבר כזה נמוך מדי. ירושלים הראתה שעדיף אפילו נמוך יותר. באופן סימבולי, המשחק הוכיח שאתה האויב הכי גדול של עצמך: הקבוצה שמתמודדת כל כך יפה מול יריבות עמוסות בגובה, כוח ומסה לא יכלה למי שאין לה את כל אלה – אך יתרונותיה דומים לשלה.
הקורבן הראשון של השיטה הירושלמית היה דן אוטורו, שצבר שתי עבירות בשלוש דקות וחצי מהפתיחה ויצא מהקצב באופן מוחלט עד הסיום. גם ביורוליג, הסנטר נוהג לעשות חילופים מאוד נמרצים, לפעמים מדי, ולצבור עבירות שטותיות. אבל כשתומר גינת פצוע וג'ונתן מוטלי לא מתלבש בשל מגבלת הזרים, זה לוקסוס שהקבוצה לא יכולה להרשות לעצמה. התוצאה הייתה שאיתי שגב ועוז בלייזר נאלצו לשחק בעמדה מספר 5 לאורך רוב הדקות. שגב נלחם, בלייזר היה טוב, אבל זה לא הספיק מול החוכמה והברק של ירושלים.
איטודיס שיחק באש כשלא רשם למשחק את מוטלי או טאי אודיאסה הגבוהים, אבל זו התלבטות קשה. גם כך הוא נאלץ לוותר על קולין מלקולם, השומר הטוב בקבוצה ומי שמתעלה כשהכל תקוע. ואסיליה מיציץ', אלייז'ה בראיינט, איש וויינרייט ואנטוניו בלייקני הם הציר שסביבו תל־אביב נעה, ולפרק אותו זו החלטה לא פשוטה. הוא היה חייב להמר על הרע במיעוטו, נתקע עם יום נורא של אוטורו – והפסיד.
הכוכב היה ג'ארד הארפר הסילון, אבל ההבדל העיקרי בין הקבוצות היו הישראלים. גינת וים מדר הם הישראלים הבכירים של הפועל ת"א, אבל שניהם פצועים. השאר מקבלים פירורים ביורוליג ולא נמצאים בכושר שיא. הישראלים של ירושלים, לעומת זאת, בעיקר יובל זוסמן ורועי הובר, הם חלק אינטגרלי וחשוב בקבוצה גם בזירה האירופית. לכן, הם יותר בכושר ועם הרבה יותר ביטחון. הובר היה נפלא. לדעתי הטוב במגרש חוץ מהארפר. הוא הוכיח שגם בנבחרת ישראל הגיע הזמן לחילופי משמרות: בר טימור, שחקן שעשה קריירה ענקית, כבר פחות טוב ממנו.
בשורה התחתונה: ירושלים לוקחת תואר בזירה המקומית, שאליה היא בנויה טוב יותר מזו האירופית. הפועל ת"א אולי מאוכזבת מעט, אבל המטרות שלה ביורוליג חשובות בהרבה ובינתיים היא עומדת בהן נהדר. לשתי הקבוצות מגיעות מחמאות על הערב הזה, וגם לבעליהן: התמונה הכי יפה אולי אתמול הייתה זו של עופר ינאי ומתן אדלסון יושבים זה לצד זה לכל אורך המשחק ומחליפים חוויות. זו רוח הספורט, רוח אחווה שחסרה כל כך כיום במדינה.
פורסם לראשונה: 01:30, 09.11.25
