בשנים האחרונות עברו בתפקיד מאמן נבחרת ישראל שמות כמו עודד קטש וגיא גודס. כשכל אחד מהם קיבל את המושכות, לא נשאלה אפילו לרגע השאלה "למה דווקא הוא?" - וזה די ברור למה. שניהם היו שחקנים גדולים ואהובים שהפכו להיות מאמנים מוערכים, ומעל לראשיהם תמיד ריחף "בייגלה".
אלא שאחרי ששניהם עזבו את התפקיד בטונים צורמים, כל אחד מסיבותיו שלו, החליטו באיגוד הכדורסל לשנות את החשיבה לגבי הדמות שאמורה לעמוד על הקווים בנבחרת הלאומית ובחרו באריאל בית הלחמי. במקום שמות נוצצים הגיע "מאמן הצווארון הכחול", כינוי שדבק בו בשל היכולת שלו להוציא את המקסימום מכל קבוצה שהוא עובד בה, או במילים אחרות – להוציא מים מהסלע. בנבחרת הנוכחית אין אמנם צורך לחפש את אותם מים, הם זורמים בשפע, ויש סגל שנחשב לאחד האיכותיים בעשורים האחרונים, אבל אחרי הנפילה הקשה באליפות אירופה הקודמת ב־2022 והבעיות הרבות בתוך חדר ההלבשה, הבינו באיגוד שהם צריכים דמות חסרת אגו, שכל השחקנים מעריכים, אוהבים ומכבדים, מאמן שנמנע מוויכוחים וחיכוכים למיניהם. בית הלחמי היה האדם המדויק לתפקיד, והחל ממחר הוא יצטרך להצדיק על הפרקט את האמון שניתן לו עם פתיחת היורובאסקט - האתגר הכי גדול עד כה בקריירה שלו.
כאמור, השם של בית הלחמי בתור מאמן הנבחרת הוא אפור יחסית לקודמיו בתפקיד, בעיקר בגלל העובדה שאימן בכל הקריירה בקבוצות קטנות. הוא התחיל בהפועל יהוד ומכבי הוד־השרון, ובהמשך נדד בין מכבי גבעת שמואל, אליצור אשקלון, עירוני נהריה, בני־השרון, גלבוע/גליל, הפועל אילת והפועל עפולה. הייתה לו גם תקופה קצרה בהפועל ת"א, שהשאירה לו צלקת גדולה. אחרי שכבר נגע באפשרות להתקדם לקבוצה גדולה, הוא סיים את הקדנציה מוקדם מהצפוי בתום ארבעה חודשים בלבד עם מאזן של שישה ניצחונות לעומת עשרה הפסדים. גם בשנים האחרונות הקריירה שלו לא ממש הצליחה להתרומם. הוא אמנם סיים ב־2021 במקום השלישי עם הפועל אילת והודח על ידי מכבי ת״א בחצי גמר הפלייאוף, אבל שנה לאחר מכן דורג במקום התשיעי ובעונה הבאה התפטר כבר בחודש דצמבר. שבועיים מאוחר יותר התמנה למאמן גלבוע/גליל, אבל לא הצליח למנוע את ירידתה לליגה הלאומית. בעונה שעברה אימן את הפועל עפולה, שסיימה במקום ה־12 וניצלה מירידה רק ברגע האחרון.
פיני גרשון התעקש
במקביל לקריירה בקבוצות הוא התחיל לעבוד באיגוד הכדורסל. ההתחלה הייתה ב־2005 כששימש כעוזרו של צביקה שרף ביורובאסקט. ב־2008 הוא קיבל את נבחרת העתודה, אותה הוביל בשנה הראשונה למקום העשירי באליפות אירופה ושנה לאחר מכן ירד איתה לדרג ב'. באיגוד זרקו את כל האשמה על בית הלחמי והוועדה המיוחדת שהוקמה על מנת להסיק מסקנות מהאירוע קבעה שהמאמן לא יעבוד יותר בשיתוף פעולה עם האיגוד. ההרחקה נמשכה שמונה שנים, ובקיץ 2017 קיבל את הנבחרת האולימפית והוביל אותה למקום השישי באוניברסיאדה. מי שהתעקש על החזרתו לאיגוד היה המנהל המקצועי של נבחרות ישראל, פיני גרשון, שהיה גם אחראי על מינויו באוקטובר 2017 למאמן נבחרת העתודה. ההחלטה התגלה כבינגו מרשים במיוחד אחרי שבית הלחמי הצעיד את החבורה הצעירה לזכייה בשתי אליפויות אירופה ברציפות.
ההצלחה הזאת הקפיצה את שמו של בית הלחמי אחרי הכישלון של גיא גודס ביורובאסקט הקודם לפני שלוש שנים, גם בגלל העובדה שאותם שחקנים מנבחרת העתודה הם היום השלד של הנבחרת הבוגרת. הם מכירים את בית הלחמי לעומק והוא אותם, והיחסים ביניהם מצוינים. השחקנים הדומיננטיים ביותר בנבחרת הנוכחית וגם אלה שמשכו את כל האש באליפות אירופה הקודמת, דני אבדיה וים מדר, נחשבים לחסידים הגדולים ביותר של בית הלחמי ונמצאים איתו בקשר הדוק - אבל זה לא רק הם.
"הקשר איתו מדהים", ציין רומן סורקין. ״היה לי קיץ נהדר איתו, גם לפני שנתיים. כל חלון משחקים אני מאוד מתרגש לשחק אצלו ומצפה מאוד, אני באמת אוהב את אריאל ברמה האישית והמקצועית, שמח שהוא המאמן שלנו". הקפטן תומר גינת הוסיף: "את אריאל אני מכיר כבר הרבה שנים, היינו ביחד גם בנבחרת האולימפית וגם בהפועל ת"א, אני מאוד אוהב אותו, מאוד נהנה לשחק תחתיו, מתחבר לשיטה שלו וכיף גדול בשבילי לשתף איתו פעולה גם בנבחרת ישראל. לכל אחד מהשחקנים בנבחרת יש היסטוריה איתו, כל אחד היה בשלב כזה או אחר בקריירה מולו, כולם גם עשו דברים יפים איתו, אנחנו מאוד מכבדים אותו, כיף גדול שהוא המאמן שלנו".
תרגיל במחויבות
בתוך הדמות האהובה מסתתר גם אדם סמכותי, כפי שמתאר יו"ר האיגוד, עמוס פרישמן: "אריאל בנאדם ישר, יש לו את האמת שלו, הוא מאוד מופנם, שקט וצנוע אבל גם לא פראייר. הוא יכול להיות מאוד נחמד, אבל כשצריך לחתוך הוא מוציא את הסכין. אחרי שגודס עזב את התפקיד זה די התבקש שאריאל יגיע. הוא עשה עבודה טובה בנבחרות הצעירות והרוויח את התפקיד הזה ביושר, זה מגיע לו. השחקנים מאוד מחוברים אליו ובוודאי שזה חלק מהשיקולים, אבל לא רק. הוא ערמומי במובן החיובי של המילה מבחינת הכדורסל. כשאמרתי לו שאני מאריך לו את ההסכם עד אחרי קמפיין מוקדמות אליפות העולם היו לו דמעות בעיניים מרוב התרגשות ומרוב כמה שהוא רוצה את זה, ואני גאה על כך".
לא כל שחקני נבחרת העתודה לשעבר מחוברים לבית הלחמי, ובתקופה האחרונה היה לו תאקל מתוקשר עם רכז מכבי ת"א, תמיר בלאט. בפברואר 2024 הצהיר בית הלחמי "המפתחות יהיו בידיים של ים מדר", ומאז אותה התבטאות בלאט לא הגיע לחלונות המשחקים של הנבחרת ולמעשה לא לבש את המדים הלאומיים במשך שנתיים, לטענתו מסיבות רפואיות. בית הלחמי החליט לא לזמן את בלאט לסגל המורחב ליורובאסקט, ובכך למעשה שידר לשאר השחקנים שהוא מעוניין רק בכאלה שמחויבים לאורך זמן לנבחרת. פרישמן גיבה אותו כשאמר בראיון ל"ידיעות אחרונות": "איך זה יכול להיות עניין רפואי אם שלושה־ארבעה ימים אחרי שהוא לא מגיע לנבחרת הוא חוזר לשחק במכבי ת"א? אני לא מחפש אותו ולא נכנס לאם הוא היה פצוע או לא. יש עובדות: במשך שנתיים הוא לא היה באף חלון משחקים".
בחודש אפריל האחרון בית הלחמי זכה לאמון אפילו גדול יותר כשנכנס לנעליו של גרשון בתפקיד היועץ המקצועי של הנבחרות הצעירות. באיגוד מסבירים את המינוי בכך שהוא כבר מכיר לעומק את כל השחקנים והמאמנים בנבחרות, ובכך שהוא מאוד רצה את התפקיד ונראה מחויב למשימה. מעבר לזה, הוא גם האריך חוזה כמאמן נבחרת ישראל עד לאליפות העולם שתתקיים ב־2027 בקטאר. באיגוד מציינים שלא משנה מה תעשה הנבחרת באליפות אירופה הנוכחית, בית הלחמי יישאר בתפקידו וימשיך עד לסיום החוזה.
מי שהתעקש על החזרתו של בית הלחמי לאיגוד היה המנהל המקצועי של הנבחרות, פיני גרשון, שהיה גם אחראי על מינויו ב־2017 למאמן נבחרת העתודה. ההחלטה התגלה כבינגו מרשים במיוחד אחרי שבית הלחמי הצעיד את החבורה הצעירה לזכייה בשתי אליפויות אירופה ברציפות
כפי שניתן להבין, הלחץ על בית הלחמי לא פחות גדול מהלחץ אצל השחקנים. אמנם עומד לרשותו אחד הסגלים האיכותיים בשנים האחרונות, אבל הוא זה שאמור לנווט את הספינה הזאת בתוך הטירוף שקיים באליפות אירופה, ועם סגל שאמנם מצטייר כרגע כחסר אגו, אבל ממשחק למשחק דברים עלולים להשתנות. בית הלחמי יצטרך להביא קבלות כשהציפיות מהנבחרת הזאת רק עולות ועולות - כשהמטרה היא להעפיל לשמינית הגמר לפחות, מה שהנבחרת לא עשתה מאז היורובאסקט ב־2015.
פורסם לראשונה: 01:30, 27.08.25
