אחרי הניצחון של בני הרצליה על נס ציונה במחזור התשיעי בליגה, שון דוסון (28) מצא עצמו בצומת דרכים. מי שהיה אמור להיות הישראלי המוביל של הקבוצה סופסל במשך 40 דקות ונותר בהלם מוחלט. "לא מצאתי את עצמי", הוא מספר. "הרגשתי שאני לא מנוצל מספיק, שלא משתמשים בי".
אלא שרגע לפני שהצדדים מחליטים על פרידה, המנהל המקצועי של הרצליה, זופר אבדיה (62) נכנס לפעולה: "כשהוא חתם אצלנו ידעתי שנצטרך סבלנות, כי הוא השתקם משתי פציעות קשות. לקחתי אותו לשיחה וביקשתי שימשיך להתאמן הכי חזק שהוא יכול ואני כבר אטפל בהכל. זה היה המשבר הראשון שלנו כקבוצה, ואם לא היינו מנהלים אותו כמו שצריך היינו בבעיה. לא איימתי על אורן אהרוני או אלדד אקוניס, רק אמרתי להם שיש פה שחקן שלא שכח לשחק. התעקשתי ששון יהיה בהרצליה כי ידעתי מה היכולות שלו. גם אי־אפשר לצפות ממנו לדברים אם הוא לא מקבל צ'אנס". דוסון לא שכח את השיחה הזו: "הרגשתי שהוא רוצה שיהיה לי טוב. הייתי בשוק ממה שקרה מול נס־ציונה, לא הסכמתי לזה. הייתי בחוסר ודאות, אבל הוא ביקש שאתעלם מזה. הבנתי שאני יכול לשלוט רק על דברים שקשורים אליי. לשמחתי, אחרי המשחק יצאנו לדרך חדשה".
ואכן, מאותו רגע כל העונה של דוסון התהפכה – כשהשיא הגיע עם הזכייה בגביע המדינה ביום חמישי, אחרי ניצחון על הפועל ת"א. דוסון היה מהמצטיינים עם 16 נקודות ו־5 ריבאונדים. "עכשיו אני יכול להגיד ששון הביא לנו את הגביע", מצהיר אבדיה.
"אני לא איפה שחשבתי שאהיה"
כאמור, דוסון עבר תקופה לא פשוטה בספרד, עם שתי פציעות קשות בברך ובגיד אכילס, ובמשך קרוב לשנתיים משלוש השנים שלו בבדאלונה היה מושבת. התואר גרם לו להיפתח: "היו רגעים בשנים האחרונות שבהם פיקפקתי בעצמי", הוא מודה. "יש תקופות כאלה שאתה פתאום לא מרגיש טוב עם עצמך, אתה חושב שאולי מה שאנשים אומרים עלייך נכון, אולי אתה לא מספיק טוב. אבל הזכייה בגביע היא התשובה המושלמת, הרגשה מדהימה, סוג של תחושת שלווה".
גם במשחק האליפות עם ראשל"צ ב־2016 היית מצוין. אתה מגיע טוב לקרבות על תארים.
"כשעליתי לחימום וראיתי את הטירוף של אוהדי הפועל ת"א, זה נתן לי הרגשה מעולה. זה לא הקהל שמעודד אותי, אבל אני נהנה במשחקים האלה, הרגשתי שהם הקהל שלי".
לפי התוכניות של דוסון, הוא בכלל לא היה אמור לשחק בהרצליה: "רציתי להישאר באירופה, לא חשבתי על חזרה לארץ. הרגשתי ששם אני יכול להתקדם יותר, שמעריכים אותי יותר, לפחות בספרד. הרגשתי שמיציתי בארץ, שהליגה פה לא גורמת לי להתקדם. אבל אז לא הגיעו הצעות, והרצליה רצו אותי".
אתה בן 28, היית מרחק נגיעה מה־NBA, שיחקת באירופה. הרצליה זה המקום שחשבת שתהיה בו?
"אני לא איפה שחשבתי שאהיה. אני בטוח שכולם יודעים, אבל אף אחד לא יכול לחזות את העתיד. אני מאמין שבסוף איפה שאני נמצא זה מה שצריך להיות".
דוסון: "זופי מביא איתו הרבה ניסיון, בעיקר מהתקופה שהיה שחקן. יש מישהו שאנחנו יכולים לדבר איתו, שמבין את הצד שלנו ולא מגיע רק כמנהל"
ומה עם מכבי ת"א, הפועל ירושלים?
"זה לא אמור לקרות כנראה, אף פעם גם לא היה משהו קרוב מדי".
זומנת לנבחרת, איך ההרגשה?
“אני חושב שהייתי צריך להיות שם גם בפעמים קודמות, אבל אלו לא הבחירות שלי. אני תמיד שמח להיות בנבחרת, אני שם מגיל 20, ותמיד גאה לייצג את המדינה”.
כמה זה משמעותי עבורך לייצג את המדינה? בטח שמעת אמירות כמו “יש לו יכולות של זר”.
“מאוד משמעותי, כל הקולות האלה, כל האנשים שאומרים את הדברים האלה, אני לא מייחס לזה חשיבות. במקום להתמקד בקולות האלה אני צריך להתמקד בקולות שכן תומכים בי, כן אומרים שאני ישראלי, כי אני ישראלי, לא משנה מה הגנים שלי, ומאיפה הם באו. נולדתי פה וגדלתי פה כמו כל אחד”.
מה זופי מביא לקבוצה?
"הרבה ניסיון, בעיקר מהתקופה שהיה שחקן. יש מישהו שאנחנו יכולים לדבר איתו, שמבין את הצד שלנו ולא מגיע רק כמנהל. אני יודע שמאחורי הקלעים הוא גם תרם הרבה לבנייה של הקבוצה ולכל הדינמיקה שנוצרה. הוא כמובן מוסיף גם הרבה צבע".
ואם דוסון מדבר על צבע, קשה שלא להתייחס ללבוש של אבדיה, שתופס את תשומת הלב בכל מקום שאליו הוא הולך. לשבוע הגביע התלבש המנהל המקצועי של הרצליה בצורה הרגילה, כלומר צבעונית למדי. את הבגדים מהניצחון בחצי הגמר על חולון הוא לא החליף בגמר. "זאת אמונה טפלה שיש לי מאז שהייתי שחקן. היה לי טייץ ששיחקתי איתו בכל משחק, וכשפרשתי הוא כבר לא היה טייץ, הייתי צריך לשים טייץ על טייץ מרוב שהוא הפך לשקוף", צוחק אבדיה.
6 צפייה בגלריה
"אני לא מתבייש במה שאני לובש. כמה שזה יותר קטסטרופה, זה יותר יפה". אבדיה
(צילום: עוז מועלם)
הבגדים הפכו לנושא לשיחה.
"לא הייתי ככה בעבר. נסעתי לארה"ב כמה פעמים וראיתי ששם זה נותן משהו אחר, לא רק מקצועית, אלא גם סוג של רגיעה לקבוצה ולשחקנים. אני לא מתבייש במה שאני לובש, כמה שזה יותר קטסטרופה ככה זה יותר יפה. בקבוצה שבה יש לך 6־5 אמריקאים, שחיים על כל הביגוד הזה והם רואים שאתה באותו ראש, אז הם מתחברים אליך ומדברים איתך אחרת. יש כימיה. דרך אגב, זה גם דבר טוב כי כשאנחנו מפסידים מדברים על הלבוש של זופי ולא על ההפסד".
מחשבה חיובית יוצרת מציאות"
"כשהפכתי למנהל המקצועי ראיתי שאין דגל בתקרת האולם לזכייה של הקבוצה בגביע ב־1995", אומר אבדיה. "בכל מקום מתגאים בתארים שלוקחים, אפילו בליגה לבתי ספר, ורק בהרצליה לא. דרשתי שישימו דגל – ולמחרת באימון הוא כבר היה. הכרחתי אותם גם להשאיר רווח כדי שיהיה מקום לדגל נוסף, והנה זה קרה. מחשבה חיובית יוצרת מציאות. אמרתי להנהלה שבעתיד, כשכבר לא אהיה, אני רוצה פסל בכניסה לאולם, אבל פסל צבעוני, לא כמו של הפוליטיקאים והמנהיגים שעושים להם פסלים בצבע אפור".
אבדיה: "אני גאה בכל מה שדני עושה, גם כשהוא לא מצליח. נכון שהוא עובר אותי בכמה פרמטרים, אבל לו אין גביע ולי יש"
אתה המושיע של המועדון?
"הגעתי בזמן הנכון. אני בא מהמערכת הזאת, כבר 20 שנה כמאמן נוער. מכירים אותי בעיר, אבל בזכות דני מכירים עוד יותר. רציתי לעזור לאקוניס ושאר החברים שלי כאן, לא רק מקצועית, אלא גם בחיבור בתוך המועדון. אנחנו עובדים יחד, אני לא לבד".
אפשר לומר שזופי אבדיה עקף את דני אבדיה כדבר החם ביותר במשפחה?
"לא־לא, אני הייתי לפניו, הוא בא אחריי. נכון שהוא עובר אותי בכמה פרמטרים, אבל לו אין גביע ולי יש”.
דיברתם? אמר לך מזל טוב?
"היחיד שלא דיבר איתי זה הוא (הראיון נערך ביום שישי אחר הצהריים). השעות הפוכות, גם היה לו משחק, כתבתי לו שנדבר מחר, כי אני מאוד עייף. אני לא לוקח את זה קשה, זה משפחה, מזל טוב לא מזל טוב, הכל בא מהלב, גם אם הדברים לא נאמרים. עכשיו אני הולך לבקר אותו, הוא יברך אותי בארבע עיניים".
דני בתקופה נהדרת בוושינגטון.
"אני גאה בכל מה שהוא עושה, גם כשהוא לא מצליח. לא היה לי קל עם דני בילדות, הוא היה בלגניסט גדול. אני זוכר שהוא לא היה טוב באנגלית, לא היה תלמיד טוב, והיום אני שומע אותו מתראיין באנגלית וזה עושה אותי מאוד גאה לראות איך למד את השפה".
"אני רוצה בעיקר שיהיה לי כיף"
אמנם הרצליה זכתה בגביע, אבל עד שהיא לא תעבור מאולם בית הספר שבו היא משחקת, לא נראה שיש למועדון אופק. אבדיה מסכים: "זה אולם? אני מתבייש לשחק פה. זאת המלחמה הבאה שלי. הגיוני שלא יהיה אולם ראוי בעיר כזאת עשירה? נמאס לי, אני רוצה שיהיה לנו אולם כמו במקומות אחרים. כשאני נכנס לאולמות האלה אני מתרגש, ופה ממש לא. כל הזמן אומרים שאני מאיים לעזוב אם לא תהיה פה הבטחה לאולם. עכשיו אני חזק, זה הזמן לאיים. בארץ אתה יכול לקבל דברים רק כשאתה חזק ומאיים".
אתה יכול להיות מנהל מקצועי בקבוצה גדולה?
"שנה ראשונה שלי, מה עכשיו קבוצה גדולה? זה יותר כאבי ראש, יותר עבודה. אני לא בגיל שאני רוצה לעבוד כל כך קשה".
אז לא תחליף את ניקולה וויצ'יץ' במכבי ת"א?
"לא, מה הקשר? ניקולה חבר שלי, הוא שם עשר שנים. למקום שלו לא מגיעים בלילה אחד. הוא עובד מאוד קשה שם".
ואם תגיע פתאום הצעה מאירופה?
"לא אהיה במקום אחר, לא קבוצה גדולה ולא אירופה. גם אם ריאל מדריד תקרא לי לא אלך. אני חי בהרצליה, הילדים שלי גדלו כאן, אימנתי פה, כל החיים שלי פה, ובגיל שלי אפשר כבר להגיד לא לדברים. אני רוצה בעיקר שיהיה לי כיף".
פורסם לראשונה: 10:30, 20.02.22
