חמשת הימים שעברו על הפועל באר-שבע מאז מחזור הסיום בשבת היו ארוכים במיוחד. בכל יום היו 30 שעות, ובכל שעה – 80 דקות. היופי בכדורגל הוא שתמיד יש בו מחר, אבל הבעיה בכדורגל היא שלפעמים יש בו גם אתמול, ובאתמול שלה איבדה הפועל באר-שבע אליפות שכבר ראתה בה שלה.
באר-שבע היא לא הקבוצה הראשונה בהיסטוריה שסיימה את המחזור האחרון במקום השני, אבל ייחודיות אחת בכל זאת הייתה לה. כולן היו מוכנות לעשות הכל בשביל שאחרי המחזור האחרון בהחלט יהיה רק עוד מחזור אחד. ההבדל הוא שלבאר שבע הוא ניתן. היא אמנם לא זכתה למחזור ה-37 בליגה שיש בה רק 36, אבל היא כן קיבלה את גמר הגביע כהזדמנות לסיים בטעם טוב עונה שכמעט הכל בה היה טוב, פרט לחמישה ימים במאי, חמישה ימים יותר מדי.
המרחק בין אליפות לגביע הוא גדול, אבל המרחק בין גביע ללא כלום הוא גדול אפילו יותר. לזכות בדאבל יכול היה להיות חלום, אבל לסיים בלי כלום – סיוט גדול אפילו יותר, סיוט שלא הגיע לבאר-שבע. היא הייתה נותנת הרבה כדי שהשער הראשון של דן ביטון בבלומפילד יהיה השני שלו בטדי עשרה ימים קודם לכן, אבל לשם כך נחוצה מכונת זמן. את העבר אי אפשר לשנות, אז אתמול הפועל באר-שבע דאגה להווה. הגביע הזה מפייס אותה עם אליפות שאיבדה על הדשא, אבל לא רק שם. הוא מסייע להחליק בגרון כאב שיכול היה להיתקע שם שנים. הוא הגיע בדיוק בזמן – חמישה ימים אחרי, ולא חס וחלילה לפני. בלי כדורגל גדול, על שאריות הרצון ואדי המוטיבציה, באר-שבע דאגה שעין אחת תבכה והשנייה תצחק.
אפרופו זמן, גמר הגביע הזה ייזכר קודם כל כזה שהיו לו שלוש מחציות. הראשונה נמשכה 38 דקות, עד שניתנה ההתרעה על אזעקה צפויה בעקבות שיגור מתימן. זה אמנם היה מחיר גבוה לשלם, אבל אי אפשר לומר שזה לא בא לברק יצחקי בהזמנה. באותן דקות הוא רק יכול היה להצטער שבילדותו נרשם לחוג כדורגל ולא כדורסל, וכך מצא עצמו בגיל 40 מאמן על הדשא ולא על הפרקט, בענף שבו אי אפשר לקחת פסקי זמן כדי לעצור מומנטום שלילי. יצחקי ניצל את ההפסקה המאולתרת כדי לשנות מערך ל-4-3-3, אבל זה היה ניואנס חסר משמעות. גם השארתו של עומר אצילי על הספסל, תמוהה ככל שתהיה, היא לא הסיפור הגדול – אצילי היה כל כך חלש במחצית השנייה, שבסוף המשחק אפשר לטעון שזו הייתה טעות לספסל אותו וטעות גם להכניס אותו.
העיקר הוא באופן שבו סיימה בית"ר את העונה, רחוק כל כך מהאופן שבו התחילה אותה. פתיחת העונה המוצלחת נחגגה בצדק כהפתעה, אבל זו הבעיה עם הצלחה מפתיעה – בעקבותיה הציפיות עולות. בית"ר של יצחקי כתבה באוקטובר ונובמבר המחאה שלא הצליחה לפדות במאי. קשה להכריע מה היא יותר – הקבוצה שהפתיעה כשהבטיחה, או זו שאכזבה כשלא קיימה. בית"ר קבוצה פחות טובה מבאר-שבע, אבל זה ניחא – את העונה היא סיימה כמי שפחות טובה מעצמה, ועם זה קצת יותר קשה להשלים.
