מעטים בלבד, אם בכלל, נתנו את דעתם, או אפילו התייחסו בצורה כלשהי לזהות המנצחת בריצת חצי המרתון בטבריה ביום שישי האחרון. אפשר לומר שגם התוצאה, 1:13.06 שעות, לא משכה את העין מאחר שהיא סטנדרטית ולא עוצרת נשימה. מי שזיהה על הכביש את סלאמוויט טפרי, שסיימה במקום העשירי בריצת 5,000 מטר באולימפיאדת טוקיו ב־2021, בטח הניח שהיא הגיעה לשם סתם בשביל ריצת אימון. אבל בריצה הכביכול תמימה הזו היה טמון קאמבק סופר־מרגש ומרתק.
בגיל 31, ואחרי שהביאה לעולם שתי בנות יחד עם בן זוגה, המרתוניסט האולימפי מארו טפרי (סגן אלוף העולם מ־2023), סלאמוויט הולכת – מה הולכת? – רצה בעקבותיו, ועוברת גם היא למרתון. אחרי שלוש שנות היעדרות מאתלטיקה שהוקדשו למשפחה, "סלאם" הגיעה לגיל בשל מאוד עבור רצות למרחקים ארוכים ורוצה להיות הישראלית הבכירה בתחום שבו התרגלנו לראות את לונה צ'מטאי סלפטר ("אנחנו חברות טובות", אומרת טפרי) קוטפת מדליות ואת מאור טיורי מביאה המון כבוד למדינה.
אם משתמשים בטרמינולוגיה מהרחבת המשפחה שלכם, איך נולד הרעיון?
מארו: "זה רעיון חדש שעלה תוך כדי האימונים לקראת החזרה של סלאם לפעילות אחרי הלידה השנייה. זה רצון שלה שמגיע מתוך אתגר. זה לא אומר שהיא תתנתק לגמרי מריצות 5,000 ו־10,000 מטר, אבל המרתון יעמוד במרכז הקריירה. בסופו של דבר, כל רץ מצטיין במרחקים ארוכים על המסלול חושב על מעבר למרתון בשלב מסוים. מבחינת הילדות, אנחנו יודעים למשל על טירונש דיבאבה האתיופית שהמשיכה אחרי שתי לידות, ואחרי הילד הראשון אפילו זכתה בארד בריו 2016, והיו עוד ספורטאיות כאלה".
סלאמוויט: "אנחנו מאוד סקרנים לראות איך יילך לי, ואני לא רואה סיבה שזה לא יצליח. בחודשים הקרובים אני מתכוונת להעביר את כובד המשקל באימונים למרתון. התוכנית היא לרוץ ביוני בהמבורג במרתון הראשון שלי ולקבוע את הקריטריון לאליפות אירופה שתיערך באוגוסט בברמינגהאם (2:27 שעות). אני מאמינה שאעמוד בו".
אהבה בדרך לפודיום
דן סלפטר, בעלה של לונה צ'מטאי ומאמנה של סלאם, בנה לה תוכניות מתאימות למעבר למרתון, ובני הזוג טפרי, המתחרים במדי מכבי ת"א, ייצאו בקרוב לאתיופיה כדי להעביר שם את חודשי החורף באימונים. "אמא שלי תוכל לעזור שם בטיפול בילדות", אומרת סלאם, שעלתה לארץ בעקבות נישואיה למארו. בינתיים, ההתניידות לאימונים במכון וינגייט יוצרת מראה מיוחד.
הקופץ במוט היווני הנפלא, עמנואל קראליס, סיפר פעם כי הוריו הספורטאים נהגו להביא אותו ואת אחותו התאומה לאימונים בעגלות, כך שהם ספגו את אווירת האתלטיקה מגיל אפס. ובישראל? לאל בת השנתיים ושיאל בת עשרת החודשים מגיעות גם הן למסלול בעגלות עם אמא ואבא, מחכות בסבלנות ומקבלות חינוך ספורטיבי מושלם. גם אם הבנות לא היו מתגלגלות עם ההורים למקום שבו הכל קורה, את הגנים הנהדרים שוודאי קיבלו איש לא יוכל לקחת מהן.
מארו בן ה־33 הוא היהלום שבכתר נבחרת הגברים באימפריית המרתון שהתפתחה בישראל. כאמור, הוא מתהדר במדליית הכסף מאליפות העולם ב־2023 ("ניצחתי שם לא מעט כוכבים", הוא אומר, "כולל טמיראט טולה האתיופי שזכה בזהב באולימפיאדת פריז"). מאליפויות אירופה יש לו כסף וארד אישיות לצד שתי מדליות זהב קבוצתיות עם חבריו. במשחקי טוקיו, שם סלאם הצטיינה בעצמה, הוא קבע את הישג השיא לרץ מרתון ישראלי באולימפיאדה – מקום 13 – ולפני מעט יותר משנה גם קבע את שיא ישראל, תוצאה מעולה של 2:04.44 שעות.
סלאמוויט התחרתה בצעירותה במסגרת קבוצה קטנה באדיס אבבה, ופגשה במגרש הסמוך לביתה את מארו שהגיע לצורך אימונים. הם התאהבו, התחתנו, וב־2018 היא קיבלה אזרחות. ההתקדמות שלה בישראל הייתה מהירה במיוחד (מחזיקה בשיא הלאומי ב־5,000, 14:53.43 דקות), ותוך שלוש שנים מארו וסלאם הפכו לבני הזוג הראשונים שמייצגים את ישראל במשחקים האולימפיים.
ריצת הגמר ב־5000 מטר בטוקיו, בהשתתפות הלביאות האפריקאיות המבוססות, הכניסה את סלאם להיסטוריה של האתלטיקה הישראלית. היא הפכה לרצת המסלול הישראלית השנייה בלבד, אחרי אסתר רוט שחמורוב, שמתחרה בגמר אולימפי – וההישג היה מרשים מאוד. ביחס למעמדה האלמוני לפני התחרות – עד כדי כך שהמתחרות הבכירות הופתעו מהתצוגה שלה והתעניינו בזהותה – המקום העשירי היה פנטסטי. "בחיים לא חשבתי שאעלה לגמר ב־5,000 מטר", היא מודה ממרחק הזמן. "התחריתי נגד רצות שמככבות בליגת היהלום. לא הייתה לי הכרה בינלאומית. אבל ברגע שעליתי על המסלול הרגשתי הרבה יותר טוב".
סיפור האהבה מזכיר לא מעט את זה של בני הזוג סלפטר. לונה צ'מטאי לא הייתה אתלטית מקצועית עד שהגיעה לעבוד בישראל והתגלתה כשרצה בפארק הרצליה. ואז המאמן דן סלפטר הכיר אותה כשהופנתה למועדון אתלטיקה, והשאר היסטוריה. והיה גם הסיפור של קופצת המשולשת חנה קנייזבה שהביא לישראל תהילה, אחרי שעברה לייצג אותנו בעקבות הזודיות עם האתלט אנטולי מיננקו. וסלאמוויט? היא בעיקר רצה בשביל בכיף באתיופיה, המשופעת באינספור כוכבות שכמעט בלתי אפשרי להתברג ביניהן ולצאת לתחרויות, ולא דמיינה לעצמה דרגת מקצוענות כזו, שלא לדבר על הישגים בזירה העולמית. "ברור שהפגישה עם מארו באתיופיה, כשהייתי בת 17, שינתה לי את כל החיים וקידמה אותי לקריירה באתלטיקה", היא מאשרת.
הדרך פתוחה
הסיפור כאן מעט מסובך יותר מכל התנעה מחודשת של קריירה. אחרי הכל, לא מדובר רק בתוספת של כמה עשרות קילומטרים לכל תחרות, אלא בספורטאית שילדה פעמיים בשנתיים. אבל פרשן האתלטיקה הוותיק, ד"ר גלעד ויינגרטן, מבטיח: "לא ראיתי שום מחקר רציני בנושא החזרה לתחרויות אחרי לידה, והתוצאות בשטח מראות שהאתלטיות לא איבדו שום דבר בגלל התהליך. אם טפרי צעירה ובריאה, לידת שתי הבנות לא צריכה להפריע".
ההיסטוריה מוכיחה שהוא צודק, ונותנת הרבה תקווה לסלאם לקראת השינוי. לא רק שלונה צ'מטאי עשתה זאת בעצמה, כשחזרה לטופ העולמי אחרי לידת בנה, אבל במרתון ניו־יורק ב־2023 היה הדוגמה המושלמת לכך שאמא יכולה לחזור במהירות למסלול: שש מהרצות שסיימו בעשירייה הראשונה היו אימהות, כולל סלפטר שהגיעה שנייה. עולם הספורט השתנה מבחינת התפישה של נשים אחרי לידה, וגם תנאי האימון טובים מבעבר. לא מדובר בפגיעה פיזית, אלא באירוע משמח שאחריו אפשר להמשיך מאיפה שעצרת.
יחד עם העוצמה המנטלית שהוכיחה כאשר התעלתה בזמן אמת בטוקיו, נראה ששום דבר לא יכול לעצור את סלאם במסע הזה. זו הסיבה שעוד לפני שרצה מרתון שלם אחד, אפשר לפנטז על הדברים שהיו מסוגלת להשיג. אולי אפילו איום על השיא הלאומי של לונה צ'מטאי, 2:17.45 שעות, המדורג כיום במקום ה־18 בכל הזמנים (ההישג הטוב ביותר של אתלט ישראלי בכל מקצוע, גבר או אישה). הרי את השיא של חברתה ב־5,000 היא כבר מחקה.
שאיפה נוספת עוברת מהבמה האישית לפנטזיה המשפחתית – בני הזוג טפרי רוצים להביא לישראל דאבל בברמינגהאם בקיץ: "יהיה נפלא להביא מאליפות אירופה שתי מדליות למשפחה אחת", אומר מארו בהתלהבות. עם כל הכבוד לפנטזיה, גם הם מגבילים אותה בינתיים לזירה היבשתית – כי גם אם הם מכוונים לנסיעה זוגית לאולימפיאדת לוס־אנג'לס 2028, שם יהיה הרבה־הרבה יותר קשה להגיע לפודיום. אליפות אירופה היא מטרה ריאלית, וזה תלוי לא מעט בקצב ההתקדמות של סלאם בחודשים הקרובים. מאפס לפודיום תוך פחות משנה? זה יהיה הישג פנומנלי.
סלאם: "לא רק שהמרתון מאתגר אותי בזכות המעקב אחרי האימונים של מארו, אלא גם נותן יותר אפשרויות. הקרבות בריצת 5,000 מטר צמודים, על מסלול מעולה, עד המטרים האחרונים. במרתון, בגלל תנאי המסלול שמשתנים מריצה לריצה, יש יותר סיכוי להפתעות בכל תחרות. אם אשיג את הקריטריון האולימפי במרתון, המטרה שלי לא תהיה רק להשתתף, אלא גם להצליח לא פחות מאשר בריצת ה־5,000 בטוקיו".
איך שני ספורטאים מצטיינים, בעל ואישה, שעוברים אימונים אינטנסיביים ומכוונים להצלחה ברמה הגבוהה ביותר, מתחלקים בגידול שתי הבנות?
מארו: "כל אחד הולך לקראת האחר. אם אני ישן בשעות הבוקר המוקדמות, סלאם כבר קופצת למסלול ולהפך. אף אחד מאיתנו לא מפונק. מבחינת האוכל, יש לנו טבחית מצטיינת במשפחה. שנינו מבשלים, אבל בעיקר סלאם, אוכל אתיופי אותנטי. זה כל כך טעים, שלפעמים אנחנו מגיעים עם הילדות לבית מלון והן לא מוכנות לגעת בשום דבר אחר חוץ ממה שהיא מכינה".
לאל ושיאל טפרי ישברו שיאים באולימפיאדת תל־אביב–יפו 2056?
מארו: "בכל מה שהן יבחרו, אנחנו תמיד נהיה איתן. כמובן שאם יבחרו באתלטיקה אנחנו נשמח מאוד, ובטוח שגם הן יצליחו בזה".
