מיץ' גולדהאר ידוע בקבלת החלטות לא שגרתיות בנוף הכדורגל הישראלי. חלק מהן גבו ממנו מחיר הישגי על הדשא, אך מבחינתו המטרה מקדשת את האמצעים: לשמר בקנאות את התרבות הניהולית שהנחיל במכבי ת"א בעשור וחצי. ברוב המקרים לאורך הדרך, האוהדים יישרו איתו קו – גם אם הוא לא תמיד היה מקובל עליהם. אלא שהעונה משהו נסדק באידיליה הזו. הקנדי, שכבר השקיע מאות מיליוני שקלים בקבוצה, מוצא את עצמו בפתחה של השנה האזרחית החדשה במאבק סוער ולא מוכר: על זהות המועדון - המועדון שלו.
המשבר הנוכחי הוא הגדול ביותר בעידן גולדהאר - ומקבל ביטוי מובהק בתוצאות וביכולת. מאז ספטמבר, הצהובים השיגה שלושה ניצחונות בלבד מתוך 16 משחקים בכל המסגרות - וגם הם על קבוצות תחתית - ריינה, קריית־שמונה והפועל חיפה. נתון עגום, אך הסיפור חוצה את גבולות הסטטיסטיקה.
תוך כדי הניסיון להמשיך לדגול בתפיסה הערכית שלו, הבעלים יצר לעצמו מלכוד על רקע ההתעקשות להשאיר את ז'רקו לאזטיץ' על הקווים כמעט בכל מחיר – חרף דרישות הקהל והכישלונות של המאמן העונה. גולדהאר קיבל החלטה מורכבת, שנבעה משיקולים רבים, בהם גם ניסיון למנוע פגיעה בתדמית הבינלאומית של המועדון.
מבחינתו של הקנדי, הבעיה המהותית יותר היא לא המאמן אלא השדרה הניהולית שלו. גולדהאר, שידוע כמי שלוקח את הזמן בקבלת החלטות, חש בהתרופפות ההולכת וגוברת, ורואה כיצד מכבי ת"א שלו הפכה חשופה לחלוטין – תקשורתית, תדמיתית ובעיקר משמעתית.
מלחמה על המותג
הראשון לשלם את המחיר הוא בן מנספורד, ששונמך מתפקיד המנכ"ל למנהל המקצועי על רקע הכישלון הניהולי, כאשר לא ברור אם ימשיך בעונה הבאה. מי שנכנס לפרונט הוא ג'ק אנגלידיס, איש אמונו של הבעלים, שנחשב לדמות קשוחה בהרבה. יחד עם ג'ורדי קרויף הוא היה שותף בזמנו לבניית מכבי החזקה, שלא נשאר ממנה הרבה היום.
ביום ירי פצצת התאורה לעבר ביתו של לאזטיץ', נחת הקפריסאי בארץ כדי לנסות לעשות סדר, לשקם את המותג ולהחזיר את הספינה למסלול – לפחות מבחינה ניהולית. בפועל, המצב מזכיר יותר צוללת צהובה.
עימותים פיזיים בחדר ההלבשה, יריקה לעבר אוהדי יריבה, ריב גלוי על המגרש בין שגיב יחזקאל לקרווין אנדרדה – כל אלו הם רק חלק מהמציאות ממנה ניסה גולדהאר להתרחק כמו מאש מאז שלקח את המועדון. לכך יש להוסיף את אובדן השליטה מול האוהדים, דווקא לאחר שבתום הדרבי התגאו אנגלידיס ומנספורד ביכולת לרסן אותם ובתהליך ההתבגרות שעברו. הכול חזר כבומרנג, כולל פגיעה תדמיתית קשה בעקבות התנהלות חלק מהקהל במשחקים האחרונים.
מבחינת האוהדים, גם לאחר זכייה באליפות ושתי העפלות לליגה האירופית, לאזטיץ' הוא כיום אישיות בלתי רצויה. נקודת השבר הגיעה בעקבות השישייה המשפילה מול בית"ר ירושלים בבלומפילד. אוהדים שהגיעו לאימון פרצו למתחם, שבעבר נחשב למבצר, ובעטו בדלתות בניסיון לאתר את המאמן, שלמזלו לא היה במקום. הם הוציאו שחקנים מחדר הכושר, קיללו עובדים ועשו ככל העולה על רוחם.
במקום לצאת לקהל ולתת הסברים, ההנהלה ישבה בשקט, כאילו חיכתה שהסערה תחלוף לבדה. זה לא קרה, וההתמהמהות בטיפול במשבר סימנה את תחילת הכאוס: בהיעדר תגובה משמעותית מצד המועדון, גל האלימות החריף אחרי החזרה של הקבוצה מה־6:0 מול ליון. אוהדים ניפצו את חלונות אוטובוס השחקנים, בליווי זיקוקים, רימוני עשן ואיומים על חייו של לאזטיץ'. גם האירוע הזה לא טופל כראוי, ואף הושמעה ביקורת מצד הנהלת מכבי כלפי התקשורת על "ניפוח" הפרשה.
ואז הגיע האירוע הקיצוני ביותר: ירי פצצת תאורה לעבר ביתו של המאמן הסרבי בשכונת כוכב הצפון בת"א, בזמן שאשתו ובתו הקטנה שהו במקום. הילדה נכנסה לטראומה, ולאזטיץ' החליט שזה יותר מדי בשבילו והחליט להתפטר.
על אפכם וחמתכם
כאן אנגלידיס נכנס לתמונה. התגובה אמנם שוב הייתה איטית, אך המוטו של גולדהאר, שהועבר באמצעות שליחיו בישראל, היה ברור: השם הטוב של המועדון חשוב יותר מרצון הקהל. הוא לקח בחשבון שהמאבק על הערכים עשוי לבוא על חשבון הישגיות ותארים, בדומה להחלטות קודמות בפרשות אחרות, כמו עם עומר אצילי ודור מיכה.
האוהדים, שדרשו זעזוע מיידי, קיבלו אפקט הפוך. במקום פיטורים, הם מצאו עצמם בעימות ישיר עם הבעלים. בשיחות באותן יממות מתוחות, גולדהאר עשה הכל כדי לשכנע את הסרבי להישאר. הוא חשש שעזיבת מאמן בעקבות אלימות קיצונית תמוטט את כל מה שבנה ותרתיע מאמנים זרים בעתיד. לכן הוצמדו ללאזטיץ' מאבטחים, הובטחו סנקציות כלפי האוהדים המתפרעים ונערכה מסיבת עיתונאים חריגה.
הסנקציות הובילו לקרע עמוק עם הקהל. הרחקת האוהדים האלימים, יחד עם הדרישה להצגת תעודות זהות בכניסה ליציעי הפנאטיקס (אף שמכבי ת"א התקפלה מהצעד הזה אחרי כמה ימים), הציתו מחאה וחרם. רק כ־9,000 צופים הגיעו למשחק הבית האחרון מול הפועל פ"ת, מתוך 22,500 מנויים, כאשר יתר ארגוני האוהדים הצטרפו למאבק.
מאחורי הקלעים התקבלה החלטה נוספת: הרחקת 11 מאוהדי הפנאטיקס. ההנהלה התעקשה לא לוותר על שלושה מהם, דמויות מוכרות שהורחקו בעבר. ההחלטה סימנה גבול ברור והעברת מסר כי יש השלכות לכל אירוע, גם במחיר אובדן תואר ורעש תקשורתי.
המתיחות הגוברת באה לידי ביטוי גם במשחק בשטוטגרט, שם נשמעו "שיר האונס" הידוע לשמצה וקריאות גזעניות, לצד הצדעות במועל יד כלפי שוטרים. האירועים הובילו לקנס מאופ"א ובעיקר הוסיפו כתם תדמיתי, לצד חשש מענישה משמעותית בשל החמרת סעיף הגזענות בתקנון ההתאחדות.
מסלול התנגשות
כאמור, מי שמוביל את המחאה הוא ארגון הפנאטיקס, שהתגבש לאחר סגירת "השחקן ה־12". הם המקבילים לאולטראס של הפועל ת"א, לה פמיליה של בית"ר ירושלים או הקופים הירוקים של מכבי חיפה. הארגון פועל במבנה היררכי ברור, בדומה ליתר ארגוני האולטראס בארץ ובעולם, עם מנהיגים ומטה, וממוקם בשערים 10־11 בבלומפילד. כמו יתר האולטראסים, הם אחראים בין היתר לנושא הפירוטכניקה. הפנאטיקס פועלים גם במישור הכלכלי באופן עצמאי: הם מייצרים ומוכרים אביזרים שונים, כולל חולצות, קפוצ'ונים, צעיפים וסטיקרים.
הארגון מקיים צעדות לפני משחקים, שומר על קשר עם השחקנים, מארגן חגיגות סיום עונה, ואף מקיים אירועים חברתיים, כמו הדלקת נרות חנוכה. במהלך השנים היו לארגון התנגשויות עם ההנהלה, שהובילו לתביעות אזרחיות ולהרחקות בשל אירועי פירוטכניקה ועבירות נוספות. שיא המשבר הגיע, כאמור, בשבועות האחרונים, כאשר ההנהלה פתחה במתקפה פומבית נגד הארגון, בעקבות טענתם שחברי הפנאטיקס נכחו באירוע החמור בקריית־שלום (וחלקם הורחקו). בימים האחרונים נפגשו אוהדי הארגון עם ההנהלה, אך לא הגיעו להסכמה.
פורסם לראשונה: 01:30, 24.12.25
