במאזן של שני ניצחונות מול שבעה הפסדים, קשה להגדיר את פתיחת העונה של מכבי תל אביב ביורוליג כ"טובה". אולי אם נוסיף את המילה "לא" לפני זה — זה יהיה מדויק יותר. ובכל זאת, הייתי רוצה להצביע על כמה נקודות שאולי, בטעות או שלא, מעידות על דרך כלשהי?
קצת מעל רבע עונה מאחורינו, ומכבי נמצאת במאזן רע. רע מאוד, יש שיאמרו. במיוחד כשהיריבה העירונית — זו שלא ראתה צלחת אליפות מאז ימי גולדה כראשת ממשלה — נמצאת איתה באותו מפעל, ואף בטופ של היורוליג. אז האם יש אור בקצה המנהרה? דעה לא פופולרית, אבל לדעתי – כן.
מתוך תשעה משחקים, רק באחד מכבי לא הייתה תחרותית. מול קבוצות בכירות כמו פנאתינייקוס, מונאקו ואולימפיאקוס, היא הצליחה לעמוד איתן כמעט לכל אורך 40 הדקות. ברוב המקרים, ההפסד נקבע על חודו של סל. אבל מה הבעיה? זה תמיד באותה נוסחה: מכבי מובילה, שולטת, ואז בדקות הסיום – נופלת מהרגליים. שוב התקפה שוטפת, שוב שלשות נכנסות, שוב ג'ימי מעיף שלשה מכל המגרש שצוללת פנימה – ושוב זה נגמר במפח נפש.
אם נסתכל בדקות המשחק של כל שחקן, נגלה כי אין שחקן שמקבל יותר מ-30 דקות לערב ברוטציה בת 10 שחקנים בערך (לאחרונה כוללת אף את גור לביא). הורד, ווקר ורומן נראים טוב. אפילו טוב מאוד. בריסט אט אט מוצא את מקומו, דאוטין ביום עסל יום בסל, בלאט מרשים בביטחון במשחק שלו וליף מתחיל להתאקלם. אז חלוקת עומסים סך הכל טובה. אוקיי, אז הבעיה לא נעוצה בחלוקת עומסים. אז מה גורם לקריסה של מכבי ערב ערב בדקות הסיום? העובדה שאין סנטר נורמלי? חוסר ברכז? חוסר בניסיון? תיאום? הגנה? כנראה הכל נכון. אבל הייתי רוצה להתמקד בנקודה אחרת, שאולי לא דיברו עליה יותר מידי.. החוסר בבעל הבית!
בשנים האחרונות התרגלנו לעובדה שיש למכבי מישהו שאפשר לסמוך עליו בדקות ההכרעה. מישהו שתיתן לו את הכדור וישרה ביטחון על שאר החברה, אחד כזה שייקח אחריות דווקא במאני טיים. פעם זה היה סקוטי ווילבקין, אחרי זה ווייד בולדווין ולפרקים גם בונזי קולסון. קבוצה נמדדת ברבע הרביעי ומכבי פעם אחר פעם מאבדת את הראש. החוסר בשחקן שיראה ביטחון, שיוביל התקפה, שינהל את המשחק ובעיקר שישאיר את הלב על הפרקט זועק לשמיים.
בואו נסתכל קצת בסטטיסטיקה – מכבי קולעת 90.7 נקודות, עם 33.3 ריבאונדים, 21.2 אסיסטים ו-7 חטיפות. נתונים מרשימים, אין ספק. אבל איכשהו, במאני טיים, הרוח המכביסטית נאבדת. השיטה והתרגיל לא נראים מבחינה התקפית.
אם נסתכל הגנתית, מדובר בקבוצה הגנתית רעה, רעה מאוד, רעה מאוד מאוד. היווניות חגגו בצבע עם כ-70% מהשדה. לקלוע הרבה זה מאוד יפה ומרשים, אך ברגע שאתה לא שומר ואתה סופג 97 נקודות בממוצע למשחק, זה משהו בל יעבור. לא הגיוני שמישהו במכבי חושב שזה הגיוני להיות עד כדי כך פסיביים בהגנה. אז נכון, יש בעיה בבניית הקבוצה ואין סטופר הגנתי כמו קליבלנד או ווייד, אבל לחטוף כל ערב מעל 90 נקודות ועוד לצפות לנצח? אין זה ייתכן. יש יום רע בהתקפה כשהשלשות לא נכנסות, אבל אין דבר כזה יום רע בהגנה. איפה להילחם על כל כדור? איפה המלחמה על כל ריבאונד? בשנים האחרונות דנו שוב ושוב בסוגיית ההגנה בקבוצות של קטש שאינה קיימת, אך בעונה הזו זה מתחת לכל ביקורת! כדי לנצח במשחקים, צריך טיפה להילחם.
אז נכון, חסר רכז טבעי (לונדברג להערכתי הרבה יותר קלעי מאשר רכז, אבל ימים יגידו), אין סנטר ופיזיות בגבוהים, קבוצה חדשה לגמרי, חסר עומק ועוד שלל סיבות. אבל זה מה אין. אם נסתכל מה יש, נראה שיש מחויבות, שחקן סופר מוכשר בכדורסל בדמותו של ווקר, קליעה טובה, איזון ותנועה. מכבי הייתה קרובה מאוד לפתיחת עונה מרשימה מאוד! עם טיפה מזל וטיפה הגנה, אולי היינו מדברים אחרת. חוץ מהמשחק מול ברצלונה היא נגעה בניצחון. ההבדל בין עונה פיננסית לבין עונה בה מכבי יכולה להילחם על הפלייאוף נעוץ בשאלה אם מכבי יכולה להיות רעה יותר בהגנה והאם מישהו ייקח את המושכות של בעל הבית.
בהתקפה, מכבי משחקת כדורסל מהיר. פאס אנד שוט, פיק אנד פופ, פיק אנד רול, שלשות ובכלל כמה שיותר מהר. יש לזה את היתרונות של לשלוט בקצב המשחק ויצירת נקודות בקצב טוב, אך הסייד אפקט הוא פגיעות הגנתית אם ההגנה מתחרבשת. לעיתים זה אף עשוי להוביל למהלכי בידוד של ווקר. השיטה הזאת מאפיינת את קטש לאורך כל הקדנציה שלו במכבי, אך בעיניי אם טיפה יאטו את קצב המשחק וינצלו יותר את שעון ה-24, אולי זה יוביל לטיפה יותר סדר דווקא בהגנה שלה.
הרוח המכביסטית של להילחם עד השנייה האחרונה בשביל הסמל, צריכה להתבטא גם העונה! אם מכבי תחזור למכביזם שלה, אולי עוד נקבל סדרת פלייאוף גם העונה. בעלים שמבעלים, בעיניי מכבי תלוייה רק בעצמה (וביד אליהו). בהנחה שבדצמבר הבית חוזר, מכבי תהיה חייבת להרים את עצמה ולהתאושש כי פוטנציאל יש. אז די לפלברות ויאללה כדורסל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
