אני לא יודע למה בדיוק כיוונו בפיפ"א כשהגדילו את מספר המשתתפות ל־48 נבחרות. הסיבה הרשמית אולי רחבה יותר, אבל הסיבה הכלכלית ברורה: הגדלת ההכנסות מזכויות שידור, ממכירת כרטיסים ומחסויות.
בהרגשה שלי, יש יותר מדי משחקים חסרי עניין בין נבחרות לא אטרקטיביות. בפעם הראשונה במונדיאל אני בוחר לא לצפות בלא מעט משחקים. הרי איזו אטרקטיביות יש למשחק בין איראן לניו זילנד, או בין ירדן לאלג'יריה, ועוד לא מעט משחקים כאלה? נכון, שעות השידור של המונדיאל לא תמיד נוחות לנו ולאירופה, אבל כשיש משחק גדול באמת – שינה היא לחלשים.
שחקן נבחרת ירדן מוהנד אבו-טהא מול שחקן נבחרת אלג'יריה ריאד מחרז
(צילום: Reuters/Darren Yamashita)
זה התחיל ביורוליג, כשהגדילו את מספר המשתתפות ועברו לבית אחד שבו כולן משחקות נגד כולן. בעיניי, זה הוריד מהמתח שהיה במתכונת הקודמת. יש הרבה מאוד משחקים, וחלקם פשוט לא מעניינים.
זה המשיך בליגת האלופות, שבה ויתרו על הבתים של ארבע קבוצות ועברו לשיטת ליגה, אחרי שגם הגדילו משמעותית את מספר הקבוצות. גם כאן יש הרבה משחקים שלא באמת מעניינים את הצופה הממוצע.
אני מקווה שאופ"א לא תיישם את הרעיון הזה גם ביורו, כי לא ממש מעניין אותי לצפות בלוקסמבורג נגד סן מרינו, גם אם מדובר באליפות אירופה. עם כל הכבוד לנבחרות הקטנות, שחלקן אפילו לא הכרתי, אני – וכמוני לא מעט אוהדים – כבר מחכה ל"מאני טיים", כשכל הנבחרות הקטנות ינשרו ויישארו רק האריות. כי מה יותר כיף מלצפות בשלבים המכריעים במשחקים של ארגנטינה, ברזיל, אנגליה, צרפת וספרד? זה, מבחינתי, מונדיאל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
