המשחק מול ריגה הוא לא בדיוק ההוכחה הטובה ביותר שאפשר למצוא לעניין, בטח כשהיא ללא עומר אצילי הפצוע, אבל אפשר להעריך בזהירות שההתקפה לא תהיה הבעיה של בית"ר ירושלים העונה. היא לא הייתה גם בעונה שעברה. אם למגרש היה רק חצי אחד, זה שבקצהו נמצא השוער של היריבה ולא שלה, בית"ר הייתה מתחרה ברצינות על האליפות כבר בעונה שעברה. הבעיה מתחילה בכך שבמגרש כדורגל יש שני חצאים, ומה שקורה בחצי שבסופו עומד מיגל סילבה היה עקב אכילס של בית"ר עוד בעונה שעברה, ואם לשפוט לפי טווח הדגימה המצומצם - שלושה משחקים במוקדמות הקונפרנס-ליג - המצב לא יהיה טוב בהרבה השנה. מול ריגה זה לא היה עקב אכילס. זה היה גוף אכילס.
מיגל סילבה הוא חובב ישראל גדול אבל שוער גדול קצת פחות, ולפניו נמצאת, לפחות הייתה אמש בריגה, אותה גברת בשינוי אדרת. בסטנגה שלוש קרנות זה פנדל, אבל ריגה לא הייתה זקוקה לכך - כל קרן לבדה הייתה כמו פנדל, כל הגבהה לרחבה: שלושת רבעי גול. להפיל את זה על הקושי ההיסטורי של הכדורגל הישראלי בהתמודדות עם מצבים נייחים יעשה עם ההגנה של בית"ר חסד שלא מגיע לה. בריאן קרבאלי, אריאל מנדי וסילבה אפילו לא יודעים שאמורה להיות להם בעיה בתחום רק כי הם משחקים בישראל.
יכול להיות שהזמן יעשה את שלו, ובנובמבר אפשר יהיה לצחוק על מה שבאוגוסט גרם לבכי, אבל אולי יש דברים שלא משתנים - גם הנטייה השלומיאלית של בית"ר להחליק על כל בננה אירופאית ולהתרסק על הפרצוף, וגם ההגנה שלה. ייתכן שאתמול היא סיימה את העונה האירופית שלה, אבל זה מילא - היא לא בדיוק מורגלת בחורפים חמים. חמור מכך הוא שאם תמשיך כך היא גם תסיים את העונה המקומית שלה.
כתב הגנה
מהמינימום שיש למכבי חיפה כרגע, בטח ביום הראשון של שארית חייה בלי דיא סבע, היא הוציאה אמש מול ראקוב את המקסימום של המקסימום. מה זה משנה מה גודלם של החלקים אם השלם גדול. אחד מאותם חלקים קטנים על הנייר, איתן אזולאי כקשר המרכזי הבכיר, נראה לפחות ל-90 דקות כמו ביאתו השנייה של מוחמד אבו פאני - הוא הרבה להצטרף מאחור, איים על השער וגם כבש. הוא לא אבו פאני וגם לא יהיה, ואפשר רק לקוות שגם מכבי חיפה מבינה את זה. כל עוד ההופעה המוצלחת של אזולאי אמש לא תשטה במכבי חיפה לחשוב שהיא מסודרת בנושא, אז הכל טוב. לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה זה שבסופו של דבר יהיה מישהו טוב מאזולאי, אבל גם שאזולאי יהיה טוב עד שהמישהו הזה יבוא.
מה שבלט בצמד המשחקים מול טורפדו ז'ודינו ומול בית"ר ירושלים הוא הקושי ההתקפי של מכבי חיפה, שספק אם בשלב הזה של העונה ובסגל הזה - עם מרכז שדה מפוקפק ועם כנפיים חלשות - מסוגלת להתקיים כקבוצה דומיננטית ולייצר כדורגל מהנה. מה שבטוח הוא שבניגוד לבית"ר ששיחקה לפניה, יש לה הגנה מספיק טובה כדי שתרשים דווקא במשחקים קשים יותר על הנייר. הצד היפה שלה כרגע הוא זה של גיאורגי ירמקוב, פייר קורנו, עבדולאי סק וילה בטאי ולא של קסנדר סברינה וקני סייף. במשחק חוץ מול סגנית אלופת פולין, הראשונים חשובים יותר מהאחרונים. לא בטוח שזה יספיק כדי לקיים את מכבי חיפה כקבוצה מצליחה בליגה שבה תידרש לגלם יותר את התפקיד שגילמה מול טורפדו מאשר זה מול ראקוב, אבל לפחות יש לה משהו להישען עליו.
פורסם לראשונה: 07:16, 08.08.25
