אתמול, בתפר שבין סוף השבת למוצאיה, שוב גאתה השמחה בקרב קהל אוהדי הפועל תל אביב. בתום עונה אחת ארוכה – ומבישה - בליגה הלאומית, המועדון האדום שוב בליגת העל. גל של אנחת רווחה ואופוריה שטף את הקהל הנאמן, אשר תמיד נשא בליבו את האמונה ואת הכמיהה לרגע זה. ובתוך שאון החגיגות הסוערות, בין קריאות השמחה המהדהדות וזיקוקי הדינור, עלתה בזיכרוני דמותו של ינון ז"ל.
ינון. שם אשר הפך לחלק בלתי נפרד מנוף יציע שער 7 האגדי. יחד עם בנו, ארז אשכנזי ז"ל, לוחם שייטת 13, אשר נפל בעת קרב ללכידת מבוקשים בעזה ביום כ"ו בסיוון תשס"ג, ה-26 ביוני 2003. במהלך הפעולה הופעל מטען חבלה על הכוח, וארז, אשר חצץ בגופו על מנת להגן על חבריו, נהרג כתוצאה מהפיצוץ העז.
ינון לא היה רק סמל של אהדה בלתי מתפשרת להפועל, אלא גם מופת ודוגמה לחיקוי. מקומם ביציע היה קבוע: שורה מוגדרת, כיסאות מוכרים. הם נכחו ברגעים הנשגבים וברגעים הקשים, בחום ובקור, בניצחונות המזהירים ובהפסדים המרים. אהבתם לקבוצה הייתה טוטאלית וסוחפת.
ארז, בנו של ינון, היה לוחם עז נפש אשר נפל בעת מילוי תפקידו. לכאב הנורא על אובדן הבן נוסף צער עמוק על אובדן חבר נאמן ליציע. אולם רוחו של ארז, בדומה לרוחו של ינון, נותרה מרחפת מעל אצטדיון בלומפילד, ומעל כל מגרש בו הפועל מתמודדת.
החיים זימנו לנו גם רגעים מרוממי נפש. לאחרונה, הזכייה ההיסטורית של קבוצת הכדורסל של הפועל ביורוקאפ, וההעפלה המדהימה ליורוליג, העלו במוחי מיד את דמותו של ינון. איזו שמחה עצומה בוודאי פילסה דרכה אל ליבו ברגעים אלה. איזו גאווה עצומה הייתה ממלאת אותו לנוכח פריצת הדרך של המועדון האדום והישגיו חסרי התקדים.
ואתמול, עת נשמעה הבשורה המשמחת על עלייתה של קבוצת הכדורגל, שוב חשתי את אותה תחושה מעורבת; תחושה של געגוע עמוק לינון, תחושה של שמחה המהולה בעצב. הוא לא זכה לחזות ברגע זה ביציע, אך אני משוכנע שהוא חוגג אותו ממרומים. אני בטוח שארז ניצב לצידו, שניהם עטופים בצבע האדום, מריעים לקבוצתם האהובה.
ינון וארז אינם עוד עמנו פיזית, אך הם לעולם לא יישכחו. זכרם נצור בליבם של אוהדים אדומים רבים כל כך. בכל שיר עידוד, בכל שער שנכבש, בכל ניצחון, חלק מנשמתם נוכח שם. הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של המועדון ומזהותו.
העלייה לליגת העל אינה רק ניצחון ספורטיבי גרידא. היא גם בבחינת סגירת מעגל, שיבה אל המקום הטבעי. ובתוך השמחה הזו, אני יודע שינון מחייך שם למעלה. הוא רואה את הקהל האדום שב אל מקומו, ואת קבוצתו שבה אל מעמדה הראוי. וזכרו, ואהבתו, יוותרו עמנו לנצח. ינון לעד.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
