לשיעורי ספורט בבית הספר קוראים חינוך גופני. לכאורה, האינסטינקט הראשוני של כולנו הוא: מה חינוך? תביא כדור ותן לשחק עד ההפסקה, אבל כשמרימים מעט מבט מבינים שדרך פעילות ספורטיבית ניתן ללמד המון דברים: נחישות, עבודה על כוח רצון, ללמוד לא להתייאש, להבין שכישלונות הם חלק מהחיים וצריך לדעת להתגבר עליהם, וכמובן התמדה ועקביות.
נכון שלא תמיד יש כוח ללמוד ולהתחנך בשיעור ספורט, ויש הרגשה שזה זמן לנוח טיפה, אבל ההבנה שדווקא מעשייה לומדים בצורה הטובה ביותר היא המפתח להתקדמות ולרכישת הרגלים שיכולים לעזור בהמשך החיים.
גם מצפייה בספורטאים ניתן ללמוד, וברור שלמידה יכולה להיות גם דרך שיחות עם שחקנים וספורטאים שזכו בתחרויות ובמדליות, אחרי שהתאמנו שנים וחוו לא מעט כישלונות בחיים.
כל זה לא מחליף עבודה אישית יומיומית כדי להתקדם ולהצליח, ולא משנה מה ענף הספורט שבו אנחנו בוחרים. בין אם זה כדורסל או כדורגל, שהם קבוצתיים יותר ובהם לומדים גם עבודת צוות, או טניס שולחן או ג'ודו, שהם ענפים אישיים – הכל מתחיל מכוח הרצון, ההתמדה והלמידה, שמתחברים לערכים שנרכשים במהלך החיים מכל מעשה, שיעור או תחרות.
ולכן זה לא סתם שיעור ספורט – זה חינוך גופני. ותאמינו לי, מידיעה, הרבה אנשים למדו יותר מהשיעורים האלה מאשר בכל ימי בית הספר שלהם. אני חושב שזה גם תלוי מאוד בדמות המורה ובהדגשים שהוא נותן במהלך השיעורים – ולא סתם רבים זוכרים את המורה שלהם לחינוך גופני כדמות שהשפיעה עליהם רבות.
ובנימה אישית: לראות את הבת שלי חוגגת בת מצווה ועושה תרגילי אקרובטיקה על הטיסו (בד משי חלק המשמש כאלמנט מרכזי באקרובטיקה אווירית ומאפשר לבצע תרגילים וטיפוס באוויר), אחרי שהיא מתאמנת שנים רבות, חווה הצלחות וכישלונות וממשיכה תוך התמדה ואימונים רבים – מרחיב לי את הלב, ואני יודע שאלו תכונות שילוו אותה כל החיים.
וכמו שאמר טל ברודי: "...לא רק בספורט – בהכל" – כל הזמן וכל הדרך.
מזל טוב, אופק אהובה.
גאה בך ובהתמדה שלך,
ותודה על השיעור שאת מלמדת אותי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
