דקות אחרונות לחוצות, מכבי ת"א לא מצליחה לנהל התקפות נכונות, היריבה משתלטת על המשחק, הכדור האחרון צהוב – אבל זה לא מסתיים בסל. נשמע לכם מוכר? כך, פחות או יותר (אפשר לומר גם "יותר או יותר"), נראתה עונת היורוליג הקודמת של הקבוצה. אתמול במוסקבה קיבלנו תזכורת לכך שלא כל הבעיות שלה נפתרו, כאשר זה קרה שוב מול צסק"א. ההבדל היחיד הוא שסקוטי ווילבקין לא היה זה שלקח את הזריקה האחרונה, אלא מסר לא משהו לדרק וויליאמס שהחטיא.
אחרי חמישה ניצחונות רצופים ביורוליג ומאזן 2:6, ההפסד במוסקבה היה החמצה גדולה של הצהובים. צסק"א היא לא האימפריה הרגילה, והגיעה עם חמישה הפסדים רצופים בכל המסגרות ומאזן 4:4 באירופה, ואפשר היה אפילו לומר שאחרי שורה די ארוכה של משחקים בין השתיים, מכבי ת"א הגיע לראשונה למוסקבה כפייבוריטית. אבל אחרי שלאורך המשחק לא ניצלה שורה של מתנות מהיריבה כדי לברוח, היא גם לא ידעה לסיים. דרק וויליאמס, שביצע קודם לכן כמה מהלכים נפלאים, החטיא כדור חשוב מהקו, ואז גם פיספס מתחת לסל על הבאזר. כאשר תקופה קשה מאוד של משחקי חוץ ביורוליג מחכה לה, זה היה מפגש שמכבי הייתה חייבת לקחת.
זו לא הייתה מכבי של המשחקים הקודמים באירופה, בעיקר אלה נגד ברצלונה ובאסקוניה, מולן נתנה הצגות ענק. המומנטום המתחייב מצורת המשחק שהכתיבו דימיטריוס איטודיס ושחקניו היה לצאת להתקפות מהירות, לרוץ לעבר הסל הרוסי ולהשיג סלים קלים, וזה לא נעשה מספיק. כמה שזה מתסכל מול גרסה כ"כ חיוורת של צסק"א, שפשוט לא נראית מאיימת כפי שהייתה בעבר הלא רחוק.
וכך, כמו בשנה שעברה, דווקא בדקות הקריטיות, כשניתנה למכבי ת"א האפשרות להגדיל את הפער ולברוח מיריבתה, היא שיחקה כדורסל מבולבל ולא הצליחה לנצל את האפשרויות שניתנו לה. הדקות הטובות של וויליאמס ואנטה ז'יז'יץ' לא הספיקו, ומכבי הייתה זקוקה גם לתוספת כוח ויכולת מווילבקין וג'יימס נאנלי, שלרוב לא היו שם. קבוצה שרוצה להגיע רחוק בזירה האירופית לא יכולה להסתפק בשתי שלשות. מי היה מאמין שמכבי ת"א תהיה כ"כ מאוכזבת מהפסד חוץ לצסק"א?
