הפודקאסט של פיני ואהרל'ה - אחרי משחק מספר 4 בגמר הפלייאוף
הדבר הרע היחיד שאפשר להגיד על משחק מספר 4 בסדרת גמר הפלייאוף הוא "חבל שאין עוד שניים-שלושה כאלה". זה היה אחד מתוך שלושה משחקים אדירים (משחק מספר 1 בסדרה היה נוראי מבחינת הפועל, אבל אחרי שהיא עשתה התאמות המאבק הפך לשקול ומרתק) שהביאו הרבה כבוד לכדורסל הישראלי.
והדגש הוא על המילה ישראלי. ים מדר סיים אתמול עם 26 נקודות והיה השחקן המצטיין של הפועל בסדרה. רומן סורקין היה הישראלי הטוב בליגה העונה, בהפרש אדיר מהשאר. הוא פתח היטב גם את גמר הפלייאוף, הלך ונשחק ממשחק למשחק בשל הסגל הקצר של מכבי, אבל ברגע האמת, חצי דקה לסיום, קלע שלשת קלאץ' שהביאה לצהובים את האליפות. גם תומר גינת היה נפלא אתמול בהפועל, לעוז בלייזר היו דקות מצוינות במשחקים הקודמים, ולמרות שאני יודע שהקהל רוצה לראות על המגרש בעיקר אנשים כחול-לבן לגמרי, כאלה שנולדו בישראל, מגיעות הרבה מילים חמות גם לג'ון דיברתולומיאו, שמילא את משבצת הישראלי בגבורה לאחר הפציעות של תמיר בלאט וגור לביא.
אני בכוונה מתייחס לכל החבילה הזאת ביחד כי השחקנים הישראלים לא תמיד מקבלים את הכבוד המגיע להם, גם בקבוצות אחרות מהשתיים האלה. מכבי היא היוצאת דופן: סורקין כבר במעמד כוכב גם ביורוליג, בלאט זוכה ליחס הולם, לביא זכה לבמה ראויה בסוף העונה; אבל שחקניה הישראלים של הפועל לא קיבלו מספיק הזדמנויות. הסדרה מול מכבי, שבה מדר היה לא פחות טוב מוואסיליה מיציץ' ובלייזר ועשה יותר דברים יפים מג'ונתן מוטלי, למשל, מאפשרת להם לסיים את השנה עם ראש מורם למרות אובדן האליפות. הם יכולים להיות גאים בעצמם, וזה כולל גם את גיא פלטין וגם את בר טימור, שבכל פעם ששיחק העונה היה טוב מאוד.
לא בטוח שמדר יישאר בהפועל, אבל היכולת שלו צריכה לעורר מחשבה אצל הצוות המקצועי. בסוף, הוא היה הגארד שהשתלב בצורה ההרמונית ביותר ליד מיציץ' מכל אלה שנוסו השנה, כולל ביורוליג. לאורך הפלייאוף, בכל פעם שאחד מהם התעלה התקפית, השני ידע לקחת צעד אחורה, למסור ולא להפריע. מיציץ' קיבל המון החלטות גרועות העונה במהלך משחקים, וליד מדר הכמות ירדה פלאים. נכון, הם עדיין צוות הגנתי מאוד בעייתי, איפה לונדברג וג'ימי קלארק חגגו מולם ברבע האחרון וזה היה גורם מרכזי באליפות של מכבי, אבל זה קרה בעיקר בגלל מיציץ'. מדר עצמו הוכיח מול שחקני יורוליג טובים שהוא לא פחות קטלני מהם.
אני מודה, עד לאחרונה לא הייתי ממעריציו. חשבתי שקבלת ההחלטות שלו לא מזהירה, ושבהגנה הוא לא מתאים את עצמו מספיק לשחקן ההתקפה אלא עושה כל הזמן את אותם דברים, מה שמכשיל אותו מול גארדים שונים. אבל בסדרה הזאת הוא היה אדיר, עם קבלת החלטות בוגרת וגם הגנה יותר חכמה. אז או שהוא התפתח, או שנפתחו לי העיניים. כך או כך, כל הכבוד.
הוכיח מול שחקני יורוליג טובים שהוא לא פחות קטלני מהם. מדר
(צילום: טל שחר)
לאורך כל העונה, המאבק היה בין הכישרון הגדול של שחקני הפועל כבודדים לבין המקצוענות והניסיון של מכבי כמועדון. לסדרה הזאת הפועל הגיעה פחות מוכשרת מתמיד, בלי אלייז'ה בראיינט, אנטוניו בלייקני, ועד אתמול גם דן אוטורו, אבל עדיין עם לא מעט שחקנים נוצצים: מיציץ', כריס ג'ונס, מוטלי ומדר, שמכבי התקשתה למצוא תשובה למשחק האחד על אחד שלו.
מכבי, מנגד, עשתה גם בפלייאוף מה שהצליח לה מול שלל קבוצות מוכשרות ממנה באירופה: כמעט שום דבר נוצץ (למעט החדירות של קלארק), ניצול מוחלט של יתרונותיה, בחירות טקטיות חכמות. כך, למשל, היא שיחקה פנימה עם הרבה משמעת בכל רגע שבו הפועל ניסתה הרכבים נמוכים. היא תקפה ללא הרף את ההגנה של מיציץ'. היא סימנה כמפתח את השליטה בריבאונד ההתקפה, ועוד. כמו עם כל אסטרטגיה, היו מקרים שבהם זה גם פחות עבד. למשל, אם היה משחק שבו מדר כיכב, ההגנה התמקדה בו במשחק הבא – אבל אז מיציץ' הפגיז, ולהפך. אתמול היא בחרה להשאיר את גינת לבד על קו השלוש ולהתמקד בהגנה על הגארדים ועל הצבע. הוא העניש אותה עם שלשות שכמעט הביאו להפועל ניצחון. אבל אין מה לעשות, אתה תמיד צריך לוותר הגנתית במקומות כלשהם ולקוות לטוב. בשורה התחתונה: יש אליפות, אז זה הצליח.
גם דימיטריס איטודיס עשה החל מהמשחק השני התאמות יפות. המרכזית שבהן הייתה המעבר להרכב גבוה קבוע, עם איש וויינרייט כשומר של סורקין ולידו גינת או בלייזר כשומרים של אושיי בריסט האגרסיבי. זה הפך את הסדרה לתחרותית, אבל לא הספיק. בסוף, החיסרון של בראיינט היה משמעותי מדי. גם ביורוליג, בתקופה שהוא היה פצוע, הקבוצה נחלה שרשרת של הפסדים. אם הוא היה שם במקום קיאנדרה קוק, יכול מאוד להיות שהסוף היה אחר.
גם העייפות דיברה המון בסדרה הזאת. מכבי התבססה על 7 שחקנים, הפועל על 7-8. היו אנשים שממש קרסו פיזית, אבל המשיכו להילחם בגבורה. זה הצריך מהמאמנים חשיבה ארוכת טווח. כך, למשל, העלאתו של זאק הנקינס בחמישייה בתחילת המחצית השנייה אולי הייתה הגורם שאיפשר לסורקין לקלוע את הסל הקריטי בסיום. אולי כמה דקות של טימור היו מביאות את מדר לסיום טיפה פחות מותש וקצת יותר חד ומדויק. בכל מקרה, היה יפה לראות איך כל מאמן חושב אחרת בתכנון הדקות. עודד קטש, כהרגלו, רצה שהכל יגיע לשיא בחמש הדקות האחרונות. איטודיס רצה בריחה מוקדמת יותר. בדיעבד, הסבלנות היא שהשתלמה.
מילה על הקהלים. בשני המועדונים הייתה תרעומת בשלבים שונים על התנהלות ההנהלה. אבל זה של מכבי, למרות שיכול היה לכעוס על כל מיני דברים, נשאר נאמן לשחקנים ועודד בטירוף. הקהל של הפועל סגר חשבונות גם ביציעים. עזבו את זה שאני לא ממש מבין למה, כי יצרו להם קבוצת יורוליג מצליחה, אבל גם אם הביקורת מוצדקת – ברגעים הקובעים זה צריך להישאר מחוץ למגרש. אתמול יד אליהו היה מלא כמעט עד אפס מקום, והקהל עודד את הקבוצה כמו שצריך. משמח שזה המראה שאיתו השחקנים נפרדים מעונה כל כך מאתגרת ומיוחדת.
זהו, נגמר. ברכות לשתי הקבוצות על סדרה נהדרת ועונה יפה. העניין הוא שהסטנדרטים עלו בגללכם. דיר באלאק אם בשנה הבאה לא תהיה עליית מדרגה. וגם מהפועל ירושלים כבר לא נסכים לקבל בינוניות. עשיתם אותנו מפונקים. ותודה על זה.
