אלכסנדר נורי אף פעם לא הותיר רושם גדול ככדורגלן. הוא התחיל אמנם בוורדר ברמן, שם מעולם לא עלה למשחק בבונדסליגה, אבל אז עבר לסיאטל, וחזר לגרמניה לטיולים בחצרות האחוריות של הליגות הנמוכות של הכדורגל הגרמני. לאחר 14 שנות משחק הוא פרש באולדנבורג, העיר שבה גדל ושבה הוא חי כיום עם משפחתו, ובאותו מועדון הוא התחיל את קריירת האימון שלו בליגה המחוזית, תחילה בצוות המאמנים המורחב ולאחר מכן כמאמן ראשי.
זוהי תבנית שאפיינה את כל קריירת האימון שלו: הוא הצטרף לצוות המאמנים, וקודם לעמדת המאמן הראשי כשהקבוצה נקלעה למשבר. כך קרה בברמן וכך גם בהרטה ברלין, שבה החליף כמאמן זמני את יורגן קלינסמן שפוטר. קריירת האימון של נורי בברלין ארכה בדיוק ארבעה משחקים.
למעט עונה אחת בברמן, שבה הציל את הקבוצה מירידה ועשה איתה מסע מדהים של 11 משחקים ללא הפסד, כולל תשעה ניצחונות, והגיע כפסע מעלייה לליגה האירופית, זו הייתה קריירה פושרת, שרשרת של אכזבות, כולל הקדנציה באינגולשטאד, ממנה פוטר אחרי שמונה משחקים בלבד.
האנקדוטה הזכורה ביותר מקריירת האימון של נורי קרתה ב-2017, לאחר שהנשיא טראמפ, בקדנציה הראשונה שלו, אסר את כניסתם של אזרחי שבע מדינות לארה"ב. אחת מהמדינות הייתה איראן, ועל נורי, בן למהגר איראני ואמא גרמנייה שנולד בגרמניה אבל מחזיק באזרחות כפולה, נאסרה הכניסה לארה"ב. "אם היה מדובר בספורט, טראמפ היה אמור לקבל כרטיס אדום על התנהגות בלתי ספורטיבית", אמר נורי בזעם.
נורי קיבל את תעודת המאמן שלו ב-2016, החניך המצטיין של הקורס באותה שנה היה לא אחר מאשר יוליאן נגלסמן. כשנורי אימן בברמן, כמעט מיד לאחר שקיבל את ההסמכה, נגלסמן אימן בהופנהיים, ושני הידידים נחשבו להבטחות גדולות בגזרת המאמנים הגרמנים. בקיץ 2026, נגלסמן יוביל את הנבחרת הלאומית של גרמניה לארצות הברית בניסיון להביא גביע עולמי חמישי למדינה. נורי החל בראשון בינואר במשרה חדשה: הוא ינהל שני סניפים של מקדונלד'ס בשתי עיירות שכנות במערב גרמניה, סמוך לגבול עם הולנד.
"אימון כדורגל וניהול מסעדה - עולמות דומים"
תחנת האימון האחרונה של נורי היתה במרץ 2022 בקאבאלה, מועדון מהליגה השנייה ביוון, שם אימן במשך חמישה עשר משחקים. אחרי יוון הוא הבין שמסלול קריירת האימון שלו הגיע לסוף דרכו ושכדורגל כבר לא ייתן לו את היציבות המקצועית והכלכלית שהוא זקוק לה. "בקורס המאמנים מלמדים אותך חוק מאוד חשוב לפיו ברגע שאתה חותם על החוזה החדש שלך, אתה בעצם גם חותם על הפיטורים שלך, ולא יכולתי להמשיך כך", הסביר נורי.
"יש לי עדיין שני ילדים בבית שאני צריך להאכיל", הוא אמר בראיון ל"זידוייטשה צייטונג", "ובסופו של דבר אימון מועדון כדורגל או ניהול מסעדה הם עולמות דומים שבהם צריך לאחד בין האנשים עבור מטרה אחת. שם זה כדורגלנים ופה אלו עובדים שכירים. הפרינציפ הבסיסי הוא דומה: אתה צריך להיות עם אינטליגנציה רגשית כדי להבין מי יושב מולך, מה ממריץ אותו ומה אתה צריך לתת לו כדי שייתן כמה שיותר תפוקה בעבודה".
כשהבין שהוא חייב פרנסה חדשה לאחר שלא אימן קרוב לשלוש שנים, הוא פנה לרשת האמריקאית והגיש בקשה לקבל רישיון לזכיינות. במסגרת ההכשרה שלו נורי היה חייב לעבור תהליך לימוד ארוך שבו למד להפוך המבורגרים, לטגן צ'יפס ואת כל ההכשרות הנוספות שהיה צריך לסמן עליהן "וי" לפני שקיבל את הרישיון.
3 צפייה בגלריה
נורי (בסגול) במדי אוסנבריק בליגה המחוזית בגרמניה נגד סנט פאולי
(צילום: Christians/Bongarts/Getty Images)
"אני חושב שיש הרבה מאמנים בתעשיית הכדורגל שהיו רוצים להתחיל בדרך חדשה", אמר נורי, "אבל אני חושב שהרבה מאוד לא מעזים מהרבה סיבות. כדורגל הוא דבר כיפי להתעסק בו כעבודה לאדם מבוגר. אתה עובד עם צעירים, כל שבת שופטים אותך אלפי אנשים, יש לך אחריות גדולה. זה ממכר. ולעזוב את הכדורגל, בסופו של דבר, זה גם הודאה בכישלון".
הולגר סטאניסלבסקי היה עוד מאמן שלא מחל על כבודו, ואחרי קריירת אימון בסנט פאולי והופנהיים, הוא הפך למנהל בסניף של ענקית הסופרמרקטים "רווה".
מפה של איראן על הזרוע
אביו של נורי נולד בעיר רשט באיראן, היגר לגרמניה כסטודנט לכימיה בשנות השבעים והתחתן עם מקומית. הוא הקפיד ללמד אותו כדורגל, אבל הקפיד עוד יותר שהילד שלו ילמד גרמנית כמו שצריך. "לאבא שלי היו הרבה אי נעימויות בגלל שהוא היה זר ולא דיבר גרמנית כשפת אם, והוא עשה הכל כדי למנוע את זה ממני. היו לי ילדים בבית הספר ששאלו אותי בגלל צבע העור שלי אם יש לי דם אחר, השתקתי אותם על המגרש", סיפר נורי בראיון בעבר, "גדלתי בבית עם השפעות תרבותיות שונות, אבל לא למדתי לדבר פרסית. זה דבר שאני מאוד מצטער עליו. זו חלק מהמורשת שלי ואני מאוד מחובר אליה, ובשלושת הביקורים שלי במדינה, הבנתי כמה אני מחובר אליה".
"השאלה האמיתית והכנה שהייתי צריך לשאול את עצמי היא: 'אוקיי, אז מה אני אמור לעשות עכשיו, כשהכדורגל הבהיר לי שהוא לא רוצה אותי יותר?'"
יש לו קעקוע של מפת איראן על זרועו הימנית ולצדו כיתובים בפרסית המוקדשים למשפחתו. הרקע הזה הביא להתעניינות עצומה בנורי באיראן. למעשה, ולמרות שנולד בצפון גרמניה, קהל הכדורגל והתקשורת באיראן התייחסו אליו כאל "המאמן האיראני הראשון בבונדסליגה". נורי, 46, קיבל כבר בעבר הצעות עבודה מקבוצות בליגה האיראנית כמו טרקטור מהעיר תבריז ופרספוליס. אבל שום חוזה לא הוצע לו באופן רשמי. הוא אמר בעבר כי אחד החלומות שלו הוא "לשבת על הספסל ולאמן את הנבחרת הלאומית של איראן".
"אני עוזב מאחור מה שהגדיר אותי ואת כל החיים שלי לחלוטין מאז שהייתי ילד. הכל הסתובב סביב זה, החיים שלי ושל המשפחה שלי", הוא הסביר בראיון, "ניצחונות, הפסדים, מצבי רוח משתנים, אי ודאות. ויש אינרציה כזו שבסופה אתה ממשיך ללכת בדרך של הכדורגל לא משנה מה, עד שנגמרת לך הדרך הזו. בהתחלה אמרתי לעצמי שהתגבשה אצלי ההבנה שאני לא רוצה את זה יותר, שזה לא היה החזון שלי לגבי העתיד שלי בכדורגל. אבל עכשיו, כשאני פותח בקריירה חדשה, אני מבין שזה לא ממש ככה, שהשאלה האמיתית והכנה שהייתי צריך לשאול את עצמי היא: 'אוקיי, אז מה אני אמור לעשות עכשיו, כשהכדורגל הבהיר לי שהוא לא רוצה אותי יותר?'".
בראיון ב-2019 אמר נורי כי "אני לא יכול לראות או לדמיין את עצמי בלי כדורגל. אין בשום עבודה משרדית את הקשר הרגשי שקיים בכדורגל, ואני לא רואה את עצמי פותח קפה. זה לא בשבילי". בובי רובסון אמר פעם שהוא נשוי לכדורגל וכי אשתו היא רק רומן. נורי לא פתח קפה. הוא קיבל זיכיון לשני סניפים של מקדונלד'ס ליד הגבול ההולנדי. מבחינה מסוימת, מדובר בגירושין של נורי מכדורגל.
פורסם לראשונה: 07:54, 10.01.26
