פפ "שום דבר לא נמשך לעולם, אחרת עוד הייתי פה" גווארדיולה, שהודיע בסוף השבוע על סיום תפקידו כמאמן מנצ’סטר סיטי לאחר עשור, הוא סוג של מיסיונר. כמו המיסיונרים המורמונים הוא מסתובב בעולם ומנסה לשכנע אנשים לקרוא את התנ"ך שלו, להצטרף לדתו – דת כדורגל שלאלוהים שלה קוראים יוהאן קרויף. דת אסתטית, שובת עין, שגווארדיולה הצליח לתבל בתכליתיות. דת יקרה להחריד, שדורשת את הכוהנים היקרים ביותר בפלנטה.
ובעוד שמיסיונרים פשוטים עושים את משימתם בהתנדבות ועל חשבונם, גווארדיולה מרוויח 20 מיליון פאונד בשנה מהחליפות של בית המלוכה באבו־דאבי. רק שלהיתפס על העניין הכלכלי בלבד תהיה טעות. פפ הוא מטיף חדור אמונה; הכסף הוא רק בונוס. העשור שלו באנגליה הוא עצום. בספרד ובגרמניה גווארדיולה אימן מועדונים שכבר היו בטופ האירופי. באנגליה הוא יילד את סיטי – מועדון שכל חייו חי תחת הצל של המועדון האחר של העיר. תקופתו בסיטי הפכה את יונייטד לצל של עצמה. במהלך שנות האימון שלו קבוצתו צברה 205 נקודות יותר מיריבתה העירונית.
2 צפייה בגלריה
מאמן מנצ'סטר סיטי פפ גווארדיולה עם גביע ליגת האלופות
(צילום: AP Photo/Francisco Seco, File)
שש אליפויות בעשר שנים. עונות לפנתיאון (100 נקודות ו־106 שערים ב־2017/18). שום תחרות אמיתית לא צמחה לסיטי. כל אלופה הייתה צריכה להוציא מעצמה את המקסימום פלוס כדי לעקוף את סיטי. לא היה להן שום מקום למזל – הן היו חייבות לשחק כדורגל עילאי ובהמשכיות, כי החבורה של גווארדיולה לא הורידה את הרגל מהגז.
הוא לקח את הצ'מפיונס והוסיף עוד 13 תארים. מדובר בדומיננטיות בלתי נתפסת. כסף לבדו רחוק מלהסביר את הדומיננטיות הזו – גם צ'לסי, ליברפול ומנצ'סטר יונייטד מוציאות מאות מיליוני יורו על משכורות שחקנים. הפרמייר־ליג היא הליגה הכי תובענית ותחרותית בעולם. גווארדיולה זכה בארבע אליפויות ברציפות – הישג שכמעט בלתי אפשרי לשחזור.
הוא לקח את הכדורגל הרומנטי, הטיקי־טאקה שלו מהבית הקטלוני, וייצא אותו לגרמניה המרובעת, הנרתעת מזרים ונרתעת עוד יותר משינויים. הוא הטיף והטיף עד שהדברים שלו נתפסו. הוא גם הוכיח גמישות כשעבר מסגנון הטיקי־טאקה לסגנון שהתבסס על הכישרון של פרנק ריברי ואריין רובן באגפים. זו אולי אחת התכונות הגדולות שלו כמאמן: הוא הבין ששחקנים גדולים מנצחים משחקים גדולים. ליאו מסי היה הופך לכוכב עולמי גם בלי שתקופתו בברצלונה הייתה חופפת לזו של גווארדיולה, אבל האחרון מיקד אותו, המציא לו תפקיד, והפך אותו למפלצת כדורגל.
ברצלונה נהנית כבר שנים מהזרעים שטמן גווארדיולה באדמתה. באיירן מינכן של וינסנט קומפאני לא הייתה קורית לולא גווארדיולה. מנצ'סטר סיטי באנגליה היא כבר המאסטרפיס שלו. מדובר בליגה ובכדורגל כל כך מרובעים, שלעומתם הבונדסליגה נראית כמו היפסטר רדיקלי. מסירות ובניית משחק מאחור, שוער כקשר אחורי – גווארדיולה טפטף וטפטף את דת קרויף. ההצלחות נתנו גושפנקא לסגנון, והסגנון חלחל לעומק. כל קבוצת ליגה נמוכה, כל קבוצת נוער, כל נבחרת צעירה רוצה לשחק את הכדורגל של גווארדיולה.
יופי במקום פיזיות
כשפפ הגיע לפרמייר־ליג זו הייתה ליגה של קצב ופיזיות, שבה תיקול – אפילו אלים – זכה למחיאות כפיים והערכה גדולה יותר מאשר רצף מסירות יפהפה. הוא עוזב אותה כשהממוצע של מסירות מדויקות בכל ארבע הליגות הראשונות גבוה יותר מאשר כשנכנס אליה. המאבקים שלו מול ליברפול של יורגן קלופ היו חוויה דתית.
השליחות המיסיונרית של גווארדיולה בממלכה הבריטית הסתיימה, שנה אחת לפני סיום השליחות הרשמית. "אל תשאלו אותי מה הסיבה לעזיבה שלי", אמר בהודעת הפרידה, "אין סיבה, אבל עמוק בפנים אני יודע שהגיע הזמן". כמו בגרמניה ובספרד, גם באנגליה פפ עשה את זה לפי התנאים שלו, ברגע שבו החליט שסיים את המשימה.
היה אפשר להריח את הפרידה בשנתיים האחרונות: השריטות על פניו לאחר התיקו מול פיינורד, התבוסה 4:0 לטוטנהאם, חמישה הפסדים ברצף, והסטירה שסיטי קיבלה מריאל בליגת האלופות. הקבוצה שלו איבדה את האלמנט החשוב ביותר של הקבוצות שלו – שליטה במשחק. היא עדיין החזיקה הרבה בכדור, אבל ייצרת מעט מדי שערים ביחס לאחיזה הזו. מקום שלישי בליגה, והדחה בידי אל אהלי באליפות העולם למועדונים.
יותר מדי פעמים בשנתיים האחרונות נראה גווארדיולה – שגם חייו האישיים התפרקו באותה תקופה – כמי שמצליח לשכנע בעיקר את עצמו בנכונות הדרך שלו. ועדיין, השנה, רק יציבות ארסנלית לא טיפוסית מנעה ממנו טרבל מקומי.
הוא הפך את מנצ'סטר, עיר שגשם ויונייטד הן האטרקציות העיקריות שלה, לכזו ששחקנים מהקרם העולמי רוצים להגיע אליה. קווין דה בריינה וארלינג הולאנד קיבלו שכר גבוה כדי ללבוש את החולצה התכולה, אבל הגיעו גם בזכות החזון של פפ. אחד ההישגים הגדולים שלו הוא רודרי – שחקן שמגלם את גרסת השחקן של המאמן: הדבק של הקבוצה, האיש שמכתיב את הקצב שבו היא תשחק, ושבונה את המערך ההגנתי וההתקפי שלה. מדובר בשחקן ובתפקיד שפועלים מאחורי הקלעים. רודרי זכה בכדור הזהב ב־2024.
"מנצח דגול"
שוב, משפחת ההנהגה של אבו־דאבי העניקה לגווארדיולה תקציבי רכש של כשני מיליארד יורו. הפער בין קניות למכירות עמד על כמיליארד יורו, והקבוצה חשודה בהפרה של 115 תקנות כלכליות של הליגה. אם תימצא אשמה, ייתכנו עונשים של הפחתת נקודות ואף שלילת אליפויות. זה יכול לצבוע את הקריירה של פפ במנצ'סטר באור אחר, אבל עכשיו זה הזמן להכיר בגאונות שלו – ובעובדה שהוא היווה השראה למאמנים שנמצאים היום בטופ העולמי: צ’אבי אלונסו היה שחקן שלו בבאיירן, קומפני היה שחקן שלו בסיטי, ומיקל ארטטה – שניצח אותו השנה במאבק האליפות עם ארסנל– היה העוזר שלו. מחליפו יהיה כנראה אנצו מרסקה, עוד בוגר המערכת.
"לגווארדיולה היה אכפת רק מכישרון ומיומנות כשהרכיב את הסגל ואת ההרכב", העיד עליו בעבר פיליפ לאם ששיחק תחתיו בבאיירן, "בעיניי הוא כמו מנצח דגול, שיודע איך להוציא ולסחוט מכל נגן בתזמורת מאה אחוז מהכישרון שלו. הוא הכריח כל אחד מאיתנו לחפור עמוק כדי לגלות על עצמנו דברים שלא ידענו. ההבדל בין פפ לבין מנצח אגדי הוא שתזמורת צריכה לנגן בסופו של דבר תסריט שכבר כתוב, ללא התנגדות. להיות מנצח מאסטר בכדורגל עם הדינמיות שלו – זה דבר הרבה יותר גדול".
זה קל לשכנע את צ'אבי אלונסו, רודרי, אינייסטה, דה בריינה ושאר השחקנים שחיים ממילא בתוך ומסביב לחזון של גווארדיולה לשחק עבור השיטה שלו. הוא הרוויח את זה עם התמיכה בשחקנים, עם האימון התיאטרלי האינטנסיבי שלו, בנאמנות שלו אליהם, ובעובדה שהוא איבחן היטב את החולשות שלהם כשחקנים וכבני אדם ודאג להחביא אותן היטב. אבל זה סיפור אחר לגמרי כשמגן כמו קייל ווקר, שחקן שאין לו לכאורה שום קשר לעולם המושגים הגווארדיולי, מבצע קפיצות עצומות ביכולת שלו תחת המאמן הקטלוני.
לא היו כאן שום קסמים. העמדות של השחקנים, האופן שבו הם חזו מהלכים, המעבר מהגנה להתקפה, היכולת לדעת מתי ללחוץ על הדוושה, ומשחק המסירות – כל אלו היו פירות של עבודה סיזיפית, יומיומית, ירידה לפרטים הקטנים ביותר של המשחק. "יש תדמית שרואים במשחקים ובמסיבות העיתונאים", העיד על גווארדיולה פיל פודן, "ויש את המאמן של האימונים, השיחות האישיות, ההסברים הטקטיים וחדר הווידאו. שם נמצא גווארדיולה – פנאט הכדורגל".
בניגוד לעזיבות הקודמות, הפעם הוא לא נפרד ברגע שבו החליט על כך, ואף לא באמצע העונה (כפי שקרה בבאיירן), אלא חיכה יותר משנה כדי לשקם את סיטי ולהחזיר אותה לתלם. זה מרמז על המחויבות העמוקה שלו למועדון (אבל גם לכיסים העמוקים של בית המלוכה באבו־דאבי), וזה גם מרמז שהתפקיד הבא שלו יהיה אולי יועץ למועדון ולסניפים האחרים של קבוצות השייכות לקבוצת הבעלים.
אם לא האמונה
הדרישה מגווארדיולה ללכת ולהוכיח את עצמו ואת יכולות האימון שלו בקבוצות קטנות יותר, עם תקציבים שאינם מתחרים בתל"ג של מדינות קטנות, היא לא הוגנת. זו הדרך שגווארדיולה הפרפקציוניסט בחר בה – והוא הלך בה והצליח בה, מתוך אמונה שלמה בחזון שלו ובדרך שבה הוציא אותו לפועל. זה לא קל לנהל קריירה של שני עשורים (בניכוי שנת חופש אחת בניו־יוניורק), כשאתה צריך לשאת על גבך צלב הולנדי ענק בצורת המספר 14, ולספר בכל העולם את מעלותיו של ממציא דת קרויף.
