דני אבדיה סימן הלילה 'וי' על המעמד היוקרתי בחייו, באופן שאולי הכניס לו קצת פרופורציה על החיים. הכוכב הישראלי עלה בחמישיית קבוצת העולם בשני המשחקים שלה, וזה כשלעצמו כבוד עצום.
במשחק הראשון, מול נבחרת הכוכבים - האמריקאים הצעירים - הוא היה שם עם ויקטור וומבניאמה, ניקולה יוקיץ', ג'מאל מארי ולוקה דונצ'יץ'. ומה קרה? יוקיץ' ומארי, חברים מדנבר, מסרו בעיקר אחד לשני. דונצ'יץ' ששיחק פצוע חיפש בעיקר את וומבניאמה, וומבי חיפש בעיקר את הסל, ואבדיה בקושי קיבל כדורים.
3 צפייה בגלריה
אבדיה (שני מימן) באולסטאר הראשון בקריירה שלו
(צילום: Allen Berezovsky / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
דני אבדיה ודגל ישראל על המסך באולסטאר
(צילום: איילה אור-אל)
למרות זאת, הוא הצליח להראות את סט היכולות המגוון שלו במשחק הזה. אחרי איבוד והחטאה הוא סיפק שלשה, דאנק ושני אסיסטים. כשהחלו החילופים, כל הרביעייה לצידו ירדה והוא נשאר - וגם זה אומר לא מעט.
הקבוצה של אבדיה הובילה לאורך רוב הדקות, אבל מארי, שהיה הרכז הכשיר היחיד, עשה צרור שטויות, ונבחרת העולם הפסידה משלשה של סקוטי בארנס בהארכה. אבדיה סיים עם מאזן פלוס-מינוס חיובי - הדבר אולי הכי חשוב בהופעה ראשונה. אף אחד לא רוצה להיזכר בתור האגואיסט שהרס לכולם. חוץ ממארי זאת אומרת, כי הוא דווקא היה האדם הזה.
זה היה המשחק שפתח את הערב והוא סימן מגמה מעניינת: בגלל שוומבניאמה השקיע בהגנה, כל השאר הצטרפו אליו והאולסטאר סוף-סוף לא נראה כמו פרודיה אלא כמו אירוע כדורסל תחרותי.
במשחק השני של אבדיה באולסטאר, נבחרת העולם הייתה חייבת ניצחון אבל נתקלה בתצוגת ענק של קוואי לנארד, שקלע 31 נקודות ב-12 דקות במגרש הביתי שלו, והודחה. אבדיה כמעט לא קיבל מסירות, השפעתו הייתה מינימלית, אבל הוא עשה דברים יפים בפעמים שכן הכדור הגיע אליו, וזה לגמרי סבבה.
לברון ג'יימס מדבר על דני אבדיה
(קרדיט: איילה אור-אל)
אבדיה הגיע לאולסטאר בעיצומה של פציעה, נזהר, לא עשה חדירות 'טורבו', וחשוב מכל - לא החמיר את מצבו הבריאותי. בתמונה הכוללת: זה הדבר הכי משמעותי מעבר ללהיות חלק מאירוע היסטורי.
והלקח שהוא אולי למד זה כמה טוב לו בפורטלנד, מקום שהפך אותו למנהיג ונתן לו למצות את כל מגוון יכולותיו. באולסטאר, לעומת זאת, לצד מובילי כדור דומיננטיים שאוהבים יותר מכל לכדרר, הוא יכול היה להיזכר בימיו הקשים בוושינגטון, כשעמד בפינה ובעיקר חיכה למסירה. זו הייתה תזכורת עד כמה שברירית יכולה להיות קריירה בליגה וכמה חשוב להיות במועדון הנכון, עם המאמן הנכון. צריך רק לקוות שעם שובו של דמיאן לילארד לפרקט, בפורטלנד יתעקשו על כך שתפקידו של דני לא ייפגע.
3 צפייה בגלריה
והלקח שדני אולי למד זה כמה טוב לו בפורטלנד, מקום שהפך אותו למנהיג ונתן לו למצות את כל מגוון יכולותיו
(צילום: Allen Berezovsky/Getty Images/AFP )
אז איך אפשר לסכם את החוויה? היה מרגש, משמח, דני היה כהרגלו מלא קלאס על המגרש ובראיונות, אבל זו רק ההתחלה: עכשיו המטרה היא להפוך לשחקן קבוע בסוף השבוע של הגדולים באמת, להוכיח שהעונה החלומית הזאת לא הייתה רק אנקדוטה, אלא תחנה אחת בקריירה ארוכה, יציבה וחלומית.
