איפה עובר הגבול בין התערטלות פומבית ולקיחת סיכונים שיכולים לסיים את חייך לעיני מיליונים בשידור חי, לבין טירוף אישי והטירוף של הרשתות החברתיות שתמיד דורשות ממך לקחת צעד אחד נוסף, לגרות את הריגוש הבא, להיות נוכח, קיים, עד הסיכון המטורף הבא? אולי ב-23 בינואר, על הקיר החיצוני של רב קומות בגובה 508 מטר בטאיפיי, בירת טייוואן.
טאיפיי 101 הוא הבניין הראשון בעולם שחצה גובה של חצי ק"מ. 101 קומות (ועוד חמש מתחת לפני הקרקע) עם מוטיב של במבוק, חסין מפני רעידות אדמה וטייפונים. מאז שנחנך ב-2004 היה הבניין הגבוה ביותר בעולם, אבל מאז צנח עד למקום ה-11. הוא הפך לריגוש חולף, ירד מעל הרדאר של בניינים שמתרגשים מהם, חדשות השלשום. עד שהגיע אלכס הונולד מסקרמנטו, קליפורניה, והחזיר אותו לחדשות.
צפו באלכס הונולד בפעולה
הונולד הוא מתגרה מוות ידוע. תן לו אתגר סופני, והוא ירים את הגבה הימנית שלו בצורה של "זהו?". הוא חי מריגושים. מסוג הילדים שלא נותנים להורים שלהם לישון בשקט בלילה. בחודש הבא הונולד יטפס על טאיפיי 101. בלי שום אמצעי בטיחות. ואם זה לא מספיק, הכל ישודר בשידור ישיר למנויי נטפליקס. הריאליטי האולטימטיבי.
חסר פחד לחלוטין
הונולד כבר היה בסרט הזה. ב-2017 הוא טיפס ללא אמצעי בטיחות על "אל קפיטן" בפארק הלאומי "יוסימיטי" בקליפורניה, קיר כמעט אנכי בגובה 884 מטר. גם אז עקבו מצלמות אחרי המבצע המטורף של הונולד. הסרט שנוצר מההרפתקה, "Free Solo", שכולל קטעים שבהם הצלמים מסיטים את המצלמה שלהם מהונולד מפני שלא יכלו לשאת את האפשרות שיצנח למותו, זכה במספר פרסים יוקרתיים, ובראשם פרס האוסקר לסרט דוקומנטרי ב-2019. הטיפוס ארך פחות מארבע שעות, והניו יורק טיימס, עיתון עם רגישות יתר לכותרות סנסציוניות, תיאר אותו כ"אחד ההישגים הספורטיביים הגדולים מאז ומעולם, בכל ענף".
לפני שהסרט הופק, דרשו המממנים, כחלק מהדילמה האתית שלהם לגבי הפקת סרט שהגיבור שלו יכול למות במהלכו, שהונולד יעבור בדיקת MRI לבחינת התגובה שלו לגירוי מפחד. התברר שהונולד הוא חסר פחד לחלוטין. כשנדרש להסביר בסרט את הקהות שלו לגירוי זה, הוא אמר: "חייתי בבית נטול רגשות. לא היה בו חיבוק ולא הוזכרה המילה 'אהבה'. אבא שלי לא היה מסוגל ליצור קשר רגשי". אגב, אמו התחילה לטפס בגיל 60, ובגיל 66 שברה את שיא הגיל לטיפוס על 'אל קפיטן', ולאחר ארבע שנים שברה אותו שוב. "אין הרבה אנשים שבנויים כמו אלכס הונולד", נכתב בביקורת על הסרט במגזין 'ואניטי פייר', "ובמידה מסוימת, יש להודות לאל על כך".
לא הרבה מטפסים מעזים לטפס בסגנון הזה (שנקרא Free Soloing). כדי לעשות את זה צריך מידה מכובדת של כישרון, שליטה בגוף, יכולת פיזית גבוהה, כושר מנטלי עילאי ויכולת להסתכל למוות בעיניים, עד שהמוות משפיל את מבטו. "אני מטפס רק על קירות גבוהים כי אני מעדיף למות מאשר ליפול ולהפוך למשותק. אני רוצה לוודא שאם אני אתרסק, אני אמות". מג'נון.
"שריר שאפשר לאמן"
אלן רובר, 'הספיידרמן הצרפתי', שהתחיל את קריירת הטיפוס שלו בגיל 12 לאחר ששכח את המפתחות לדירת הוריו והחליט לטפס על הקיר החיצוני עד לקומה השמינית, כבר השיג את פסגת טאיפיי 101 ב-2004. גם הטיפוס שלו הועבר בשידור חי, אבל רובר, שטיפס גם על מגדל האייפל ועל האמפייר סטייט, עשה זאת כשהוא מאובטח בחבלים.
עבור הונולד זו תהיה הפעם הראשונה שבה הוא מתנסה בטיפוס על רב קומות. "אני לא רואה איך הטכניקה שונה", הוא אמר, "הגישה היא אותה גישה, הטיפוס הוא אותו טיפוס. אתה פשוט נשאר ממוקד, ומנסה לא ליפול". ההבדל העיקרי הוא במונוטוניות: טיפוס על הר מצריך תנועות וטכניקות שונות כדי להגיע לפסגה. בטיפוס על רב קומות צריך להשתמש באותה טכניקה מאות ואפילו אלפי פעמים, סנטימטר אחר סנטימטר. בטיפוס על בניין הדגש הוא פחות על כישרון טיפוס, ויותר על כוח וסיבולת.
4 צפייה בגלריה
הוא לפחות עשה את זה עם אמצעי הגנה. המטפס הצרפתי אלן רובר
(צילום: AP Photo/Michel Euler)
אבל איך הונולד מצליח להתגבר על הנושא הרגשי של הפחד והעצבנות במהלך הטיפוס? "הנושא היחיד הוא הניסיון להשתלט על הפחד במקום שהוא ישתלט עליך, גם ובעיקר במקומות עם סף גבוה של סכנה", הוא אמר בריאיון בעבר, "יש אמנם דברים שאתה נולד איתם או גדל אליהם, אבל פחד הוא בסופו של דבר שריר שאתה יכול לאמן. החוכמה היא לא לשתק אותו, כי אתה רוצה שיהיה אלמנט של פחד בטיפוס כי זה מגן עליך, אלא להחליף אותו בדברים אחרים: באדרנלין, התרגשות, אפילו בעצבים. רוב הזמן אני מרגיש את הדבר הזה שאחרים קוראים לו פחד כסוג של דגדוג, עקצוץ שגורם לך לחוסר מנוחה תמידי. דרך אחרת להתגבר על חרדה, היא פשוט לקבל אותה ולחיות באופן רגוע לצידה. חרדה ופחד הם תחושות חזקות ממך רק אם אתה נלחם בהן. כשאתה נלחם הן מנצחות אותך, ולכן אני מנסה להישאר אדיש אליהן".
כשנשאל אם העובדה שמיליונים יצפו בו בשידור חי תגרום לו לעצבנות ולחץ מיותר, הונולד ענה כי "לא אכפת לי מי צופה בי, אני רק רוצה לעשות את העבודה שלי. אם אעשה טעות, מדובר בחיים שלי".
מכר את עצמו?
קיימת ביקורת גדולה כלפי הונולד ונטפליקס מצד קהילת המטפסים והציבור בכלל. המטפסים טוענים שהונולד מכר את עצמו ואת הכישרון המיוחד של ספורט המטפסים עבור בצע של כסף ותהילה. הביקורת על נטפליקס היא שהרשת משתפת פעולה ומממנת הפקה שיכולה לעלות בחיי אדם רק בשביל עוד פסיק של רייטינג. נטפליקס אמנם הבטיחה שהיא תקיים את השידור בצורה כזו שהצופים לא יוכלו לצפות בתאונה בשידור ישיר, אבל זו לא ממש הנקודה. בסופו של דבר, נטפליקס תקיים ב-23 בינואר ספיישל של שעתיים של שידור חי שבמהלכו אדם יכול ליפול אל מותו.
4 צפייה בגלריה
לא מתרגש מהביקורות. הונולד אחרי שכבש את 'אל קפיטן'
(צילום: National Geographic/Jimmy Chin/AP)
הונולד דוחה את הביקורות. "היו לי תוכניות לטפס על טאיפיי 101 מאז 2012", הוא הסביר לאחרונה, "זה נדחה בשנה ואז נדחק לגמרי מסדר היום, אבל תמיד היה לי בראש שאני רוצה לטפס על הפגודה הזו. הסיבה היחידה שאני עושה את זה עכשיו היא שקיבלתי רשות לטפס מהאחראים על הבניין. זה מאוד קשה לקבל אישור כזה והחלטתי שאני צריך לעשות את זה, אחרת מי יודע מתי הייתי יכול לעשות את זה שוב".
הונולד התחיל לטפס בגיל חמש ולא הפסיק מאז. "לא הייתי מטפס יוצא דופן, היו ילדים ונערים עם הרבה יותר כישרון מסביבי", הוא העיד בעבר, "אבל אף אחד לא היה עקבי ועבד קשה כמוני". לאחר סמסטר אחד באוניברסיטת ברקלי היוקרתית, הוא פרש מהלימודים, קנה קרוואן וחי בו במשך עשור. "זה לא שאני לא רוצה בית, ואם הייתי יכול להעביר בית ממקום אחד של טיפוס למשנהו, הייתי עושה את זה", סיפר. "זה לא שאני לא אוהב להתארח לפעמים בבית מלון, אבל כשאני קם באמצע הלילה וצריך ללכת לשירותים, אני מעדיף לשלוח את היד שלי לבקבוק ולהטיל את מימי, במקום לחפש את דרכי בחושך לשירותים".
ב-2015 הוא כתב את הספר 'לבד על הקיר', ובמהלך סיבוב ההרצאות לקידום הספר הוא הכיר את אשתו (לזוג יש שתי ילדות). ב-2017 הם קנו בית בלאס וגאס. "בשנתיים הראשונות הוא סירב לקנות רהיט אחד לבית", סיפרה אשתו, סאמי מקאנדלס, "הוא בכלל העדיף לישון בטנדר בחניה". מאז הפרא התביית קצת - עד הריגוש הבא.
