כשאתה חושב על אתלטיקו מדריד, אתה חושב על דייגו סימאונה. הלב, הפראיות והגאווה של המועדון ארוזים באיש אחד, ואין דרך אחרת לתאר זאת. אבל האם עידן הזהב של הארגנטינאי בקולצ'ונרוס מתקרב לסיומו?
לפני שסימאונה הגיע ב-2011, אתלטיקו הייתה מועדון בכאוס מוחלט. היא בילתה שנים בצילה של שכנתה השנואה, העשירה והבלתי מושגת מעבר לכביש, ריאל. נעה בין אכזבות לכישלונות, ואיבדה את הזהות התחרותית שלה. ואז הוא הגיע. בחליפה השחורה, הג'ל בשיער ועם הגישה הלוחמנית הבלתי מתפשרת . הוא לא רק אימן קבוצת כדורגל, הוא בנה מחדש את האמונה של האוהדים במועדון שלהם. הוא נטע בהם את רוח הצ'וליסמו, רוח הלחימה, הדבקות וההקרבה. תוך זמן קצר, הוא הפך את אתלטיקו מקבוצה נחמדה ולא מאיימת לקבוצה מפחידה, שרצה אחרי כל כדור כאילו זה הדבר האחרון שנותר לה בחיים, שורטת, נושכת ובעיקר כזו שפשוט לא מוכנה להפסיד.
תחתיו, אתלטיקו זכתה בשתי אליפויות ספרד, הגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות, ועוד שלל תארים מקומיים ובינלאומיים. המועדון הפך לכוח עולמי, כזה שריאל וברצלונה, שהתרגלו לטאטא הצידה, פתאום פחדו לפגוש בסמטה חשוכה.
אבל בשנים האחרונות, נדמה שהקסם מתחיל להתפוגג. ההגנה שהייתה סימן ההיכר של הצ'וליסמו כבר לא חסינה כמו פעם. הימים של פיגורות כמו דייגו גודין האורגוואי חלפו עברו, וגם נוכחותם של שחקני מפתח כמו הבלם חוסה מריה חימנס, השוער יאן אובלאק והקפטן קוקה לא מצליחה להחזיר את היציבות המוחלטת של פעם. הקבוצה איבדה את אפקט ההרתעה הידוע ומתקשה לשמור על שער נקי באופן כמעט קבוע. היא עדיין נלחמת, אבל פחות מפתיעה. גם הנוכחות של הקהל באצטדיון החדש והמפואר, המטרופוליטנו, שונה מהאווירה הלוחמנית ששררה בויסנטה קלדרון הישן והחמים. ייתכן שגם המעבר לאצטדיון חדש ונוצץ השפיע על ה-DNA של המועדון.
אתלטיקו, שהייתה סמל להתנהלות כלכלית זהירה, שינתה בשנים האחרונות את פניה. המועדון ביצע רכישות אסטרונומיות, זה התחיל עם ז'ואאו פליקס (פלופ המאה) ותומא למאר. המגמה הזו המשיכה בקיץ הקודם עם צירופו של חוליאן אלבארס הנהדר, וכעת, בקיץ האחרון, הלחץ על המועדון להוכיח את עצמו רק הלך וגבר. לשם כך, היא צירפה כוחות חדשים: את המגן המוכשר דויד האנצקו, את האיטלקי הפעלתן ג'אקומו רספאדורי ואת הקשר היצירתי אלכס באאנה. אלא שפתיחת העונה המקרטעת (5 נקודות מ-12) והקושי בחיבור בין השחקנים החדשים לסגל, מעידים כי גם עם כישרון לא מבוטל בסגל הנוכחי ומיליונים רבים שהושקעו, הקסם הישן והטוב של סימאונה כבר לא מספיק כדי לייצר מומנטום חיובי ולסחוף אחריו את השחקנים והמועדון כולו לקרוא תיגר אמיתי על 2 האימפריות המקומיות.
אז האם לאחר 14 שנים בתפקיד ואין ספור רגעים בלתי נשכחים אתלטיקו מדריד של סימאונה הגיעה לסוף דרכה? נכון לעכשיו, התשובה עדיין לא ברורה. אבל ללא ספק, העידן האגדי שלו כבר אינו נוצץ כמו פעם, ויש תחושה ששקיעה איטית החלה. יהיה קשה לאתלטיקו להמציא את עצמה מחדש, במיוחד עם סימאונה על הקווים, אבל דבר אחד בטוח: הכדורגל העולמי לא ישכח את האיש שלקח את זה "פרטידו אה פרטידו" ( משחק אחרי משחק) ושינה פני מועדון וקהל אוהדים ענק מקצה לקצה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
