4 צפייה בגלריה
מונס דאבור חוגג עם החברים
מונס דאבור חוגג עם החברים
נותנים הכל, אבל חסר קצת אומץ. דאבור והחברים חוגגים
(צילום: רויטרס)
הסיכוי של נבחרת ישראל לנצח בגלזגו נפגע משמעותית ברגע שאלכס פרגוסון החליט שהוא מגיע למשחק. כאילו לא מספיקות לנו כל הצרות המקצועיות, הנבחרת הייתה צריכה להתמודד מול רוחו של פרגי. זה רק טבעי שזה ייגמר בגול ב"פרגי טיים". פתאום נבחרת סקוטלנד הלוזרית כבשה בדקה ה-94. משער של שחקן מנצ'סטר יונייטד, כמובן.
זה היה משחק הירואי של נבחרת ישראל ויש מה להיות גאים, במיוחד מהחזרה ליתרון מרגלי מונס דאבור אחרי שער השוויון הסקוטי. אבל עם כמה שהנבחרת רצתה, והיא רצתה את זה מאוד, שוב הניצחון ברח לה. חשבנו שנתנחם עם נקודה, גם זה לא קרה. שער של סקוט מקוטומיניי (הראשון שלו במדי הנבחרת) עם החזה בתוספת הזמן יכול לקרות רק כשפרגוסון מתפלל ביציע, והוא כנראה התפלל חזק הפעם.
4 צפייה בגלריה
אלכס פרגוסון
אלכס פרגוסון
איתו ביציע לא היה לנו סיכוי. אלכס פרגוסון
(צילום: getty images)
ישראל היא נבחרת עם המון חסרונות, זה לא סוד. אבל אם כבר מפסידים, לפחות שזה יהיה אחרי שכולם נתנו מאה אחוז מעצמם. רוח הלחימה, שהייתה חסרה הרבה שנים, חזרה לפתע. אולם היא לבדה לא הספיקה, וגם לא שני השערים שכבשנו.
תחת רוטנשטיינר ואנדי הרצוג, ישראל הפכה לנבחרת שמנסה לנצח. אחרי כל כך הרבה שנים שבהם היא עוררה בעיקר פיהוק, היא מעוררת עניין. אמנם זה בעיקר בזכות ערן זהבי, אבל גם זה משהו להתנחם בו.
שתי נבחרות מאוד מוגבלות שיחקו בהאמפדן פארק, אבל רק אחת יודעת לקחת את היתרונות שלה למקסימום. כדורי החוץ הארוכים והדיווחים על מאמן נייחים מיוחד שעובד עם סקוטלנד יכולים לעורר גיחוך מסוים, אבל מעידים על נבחרת שיודעת את מקומה בעולם. סקוטלנד לקחה בשתי ידיים את המתנות שהיא קיבלה: החולשה של נבחרת אוסטריה וליגת האומות שדרכה ניתן לעלות ליורו. אנחנו לא.
4 צפייה בגלריה
ערן זהבי חוגג
ערן זהבי חוגג
איך לא הצלחנו לנצל את הכושר האדיר שלו. זהבי
(צילום: AP)
לא ניצלנו את העובדה שערן זהבי, הסקורר הגדול ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי נמצא בכושר שיא. אנחנו לא מנצלים מספיק את מנור סולומון, הדריבליסט הכי מוכשר מאז יוסי בניון ולא משתמשים בכלל בליאל עבדה שמככב בסלטיק. על אי זימונו של ליאור רפאלוב כבר אין מה לדבר, מדובר בנושא שראוי לטור נפרד.
וילי רוטנשטיינר ואנדי הרצוג בהחלט תרמו לנבחרת, אבל היא חייבת לעשות עוד צעד קטן קדימה. היא צריכה מאמן שמאמין יותר בסגל שיש לרשותו, שלא יפחד להצהיר שהמטרה היא לעלות ליורו 2024. אם סקוטלנד יכולה, אז גם אנחנו. דרוש מנהיג שלא רואה בעיניים, שיסתער על יורו 2024 עם סכין בין השיניים. התחושה היא שרוטנשטיינר לא באמת מאמין במה שיש לו ביד, וזה חבל מאוד.
סטיב קלארק מאמין בלינדון דייקס, לא בדיוק החלוץ הכי מבריק בעולם. הוא נותן במה לשחקנים צעירים כמו בילי גילמור ונייתן פטרסון, והנה סקוטלנד מעיזה לחלום. היא מעיזה לנצח את אוסטריה בחוץ, היא זאת שהלכה קדימה כדי לחפש את השער השלישי למרות שתיקו גם היה טוב לה. ישראל צריכה קצת מהאומץ הזה.
4 צפייה בגלריה
סטיב קלארק
סטיב קלארק
אשרי המאמין. סטיב קלארק
(צילום: רויטרס)