"כשאמא שלי נפטרה סיימתי עם הכדורגל. מאז לא שיחקתי באותה רמה שאני מצפה מעצמי. מערכת היחסים שלי איתה הייתה משהו שקשה להסביר. היא הקריבה בשבילי הכל רק כדי שאצליח. אני לא אותו דבר מאז שהיא לא פה, זו השנה הכי קשה שלי. חזרתי לארץ מגרמניה רק בגלל מותה".
כבר שנים שהכדורגל הישראלי משווע לשחקנים מרגשים, ומתגעגע לתקופה שבה היו מנשקים את הסמל אבל באמת ולא רק כדי להתחנף לאוהדים. החיבור המחודש בין אלמוג כהן ומכבי נתניה, בה גדל, עונה על ההגדרה הזו באופן הכי מובהק ואינטימי שיש.
לפני כשלוש שנים, בגיל 30, בעיצומו של מסע שרוב הלגיונרים יכלו רק לחלום עליו, קיבל הקשר את הבשורה הקשה מכל: אימו מרלן הלכה לעולמה במפתיע. באותו רגע, למרות החוזק הנפשי והניסיון להמשיך בקבוצתו הגרמנית אינגולשטאדט, הלב רצה הביתה.
והבית של אלמוג כהן הוא מכבי נתניה. זה היה קאמבק כואב ומשמח כאחד. איחוד שלא היה מתרחש בנסיבות אחרות, בטח לא בשלב הזה של הקריירה. האוהדים היו בטירוף ששחקן בקליבר הזה מגיע לקבוצה, כהן עצמו מצא נחמה במקום שבו הוא מרגיש הכי בנוח להתמודד עם מציאות החדשה בלי אמא שהייתה כל עולמו.
לפני כחודשיים, בגיל 33 ולאחר מסע מפואר שכלל תשע שנים בגרמניה, כהן הודיע על פרישה והתחיל רשמית את הפרק הבא שלו בכדורגל: מנהל מקצועי במועדון נעוריו. אחת הפעולות הראשונות שלו, עוד לפני שתלה את הנעליים, הייתה להחזיר שם גדול נוסף, בני לם, שמונה למאמן. בינתיים זה נראה לא רע. הקבוצה בפלייאוף העליון, משחקת כמו שנתניה תמיד אהבה לשחק – כדורגל שמח - והעתיד נראה ורוד.
"בלי מילה על כסף"
"אחרי שהושאלתי מנירנברג להפועל ת"א התקשרתי לקובי בלדב ושאלתי אותו אם אני יכול לחזור לנתניה ב־40 אחוז פחות בשכר. הייתי אז בן 23. הוא ענה לי שאין כסף. זה כאב לי", נזכר כהן. "כשסגרתי בנתניה לא היה מו"מ על כסף בכלל, דובר רק על איך משדרגים את המועדון. שיחה של שלוש שעות בלי מילה אחת על כסף. נתניה זה מקום שדאג לי כשהייתי ילד, ואני לא אשכח את זה לעולם".
איך מרגיש לך תפקיד המנהל המקצועי?
"הוא לא מרגיש לי תפקיד זר. זה משהו שהתבשל מהקיץ, בפועל כבר עבדתי כמה חודשים לפני, לכן הכניסה לא הייתה בבום".
איך נראים היחסים שלך עם בני לם? הוא גידל אותך בנוער, עכשיו אתה מעליו.
"לא רואה את זה ככה, מי מעל מי. מנהל מקצועי טוב חייב מאמן באותו ראש שלו. המאמן בוחר את ההרכב. יש לנו חיבור אדיר, מתייעצים על הכל".
מהראיונות של לם יוצאות לפעמים הצהרות שחצניות. קצת צורם, לא?
"בני מרגיש טוב ונכון עם ההצהרות שהוא נותן, זה מגיע בגיבוי מהדשא. גם כשהפסדנו לבאר־שבע 4:1 הייתי שמח מהדרך. 14 משחקים יצאנו לא מנוצחים ואי אפשר שזה יימשך לעד. אם להפסיד, אז בעקרונות שהמועדון מאמין בהם: מכבי נתניה זה כדורגל התקפי. על חלק מההצהרות שלו אנחנו מדברים לפני ואני מאמין בהן. זה שהוא אמר 'הקישור שלנו הוא מהטובים בארץ' - אלה עובדות בשטח".
אתה מנסה למתן אותו?
"יש בינינו לא מעט שיחות על בסיס יומי, אני מדבר איתו יותר מאשר עם אשתי, כל אחד יודע מה להגיד לאחר. אם צריך למתן אותו, אני אומר לו. לא מתבייש ממנו".
כשאתה מסתכל על הסגל, רואה שחקן שמזכיר את עצמך? גרזן קשוח?
גם קארצב וגם גנדלמן מזכירים לי את עצמי באופי, כל הזמן רוצים לעבוד וללמוד. ככה הייתי תמיד. אף פעם לא הייתי מרוצה מעצמי. אם יש מישהו שמזכיר לי את עצמי ממש זה איתן אזולאי ממכבי פ"ת – קטנצ'יק, חזק, נלחם".
אומרים שיש לך קשרים באירופה, מהי הכוונה?
"יש לי קשרים בגרמניה, זה יכול לעזור, אני מבין את השפה. אלו אנשים ששיחקתי תחתם או שאימנו אותי. דבר שפותח לך נתיב להרים טלפון ולהגיד 'זה אלמוג כהן, הספורט דירקטור של מכבי נתניה'. למשל, זה עזר לנו בהבאה של פטריק טוומאסי. יכולתי לשאול עליו שחקנים ששיחקו איתו".
למי אתה יכול להתקשר ככה חופשי בגרמניה או בכדורגל האירופי?
"הגורו שלי, זה שלמדתי ממנו הכל, ראלף ההוזאנוטל שמאמן היום את סאות'המפטון. למדתי ממנו את שיטת הלחץ. הייתי מקורב אליו ועד היום זה ככה. אני מתבסס על העקרונות שהוא לימד אותי, ואני רוצה להנחיל אותם בנתניה, מנערים ג' ועד הבוגרים".
מהו המוטו שלך בנתניה?
"יש לנו דרך שאנחנו מאמינים בה. אני רוצה כדורגל שמח, גם אם זה בא על חשבון ההגנה".
היחסים עם אייל סגל – במה הוא שונה מבעלים אחרים?
"אייל הוא אוהד וזה הפלוס העיקרי. המועדון יקר לו והוא רוצה לעשות את זה הכי טוב. להוציא את הקבוצות הגדולות, נתניה מנוהלת היום בצורה טובה ביותר בכדורגל הישראלי".
"בדור הזה חסרים 'ערסים', כאלה שגדלו בשכונות. היום הילדים משחקים סוני בבית. חסרים לי שחקנים כמו אבוקסיס. אם היה לנתניה 'ערס' אחד בגמר של 2019, הקבוצה הייתה זוכה בגביע"
הוא חולם על אליפות – אתה מסוגל להביא לו תואר?
"זה משהו שאתה בונה. בשביל תואר אנחנו צריכים להזרים דם חדש, למכור שחקן ובכסף הזה להביא צעירים יותר טובים – וככה להתגלגל. אם נמשיך בדרך הזו, תוך חמש שנים נתמודד על כל התארים. החלום הכי גדול שלי הוא להביא אליפות לנתניה, אבל זה לא ריאלי כרגע".
לותר מתאוס היה המאמן שלך בתחילת הדרך בנתניה. מה למדת ממנו?
"בהתחלה הייתה לנו מערכת יחסים לא טובה. היה פיצוץ באימון והוא העיף אותי. בכיתי לו בחדר. הייתי בן 18. אבל לאחר מכן התקרבנו מאוד, הוא למד להעריך אותי. הייתי בשיא שלי. הוא היה מתייעץ איתי לגבי ההרכב. אחרי שהפסדנו למכבי חיפה בחצי גמר הגביע מיררתי בבכי על המגרש, היינו ככה קרובים לתואר. הוא חיבק אותי ואמר לי 'מעכשיו החיים שלך הולכים להשתנות'. הוא נתן לי הרבה ביטחון, הקריירה שלי בגרמניה היא הרבה בזכותו".
מרגיש פספוס על הקריירה בנבחרת?
"תמיד הייתי שחקן קבוע בנבחרת, רק אצל אלי גוטמן זה לא הסתדר. הטעות שלי היא שהייתי אימפולסיבי, לא ידעתי לקבל תחרות. חשבתי שאם אני מגיע מגרמניה המקום שלי בהרכב מובטח. בגיל הזה הייתי בטוח שמגיע לי הכל. זה בדיוק מה שאני מנסה ללמד היום את הצעירים".
"המודל - דורטמונד"
מהו החלום הגדול שלך?
"לקחת תואר עם מכבי נתניה, אבל עוד לפני אני רוצה לבנות פה בסיס של צעירים, כך שאם שחקן אחד או שניים עוזבים יהיו מספיק מחליפים. כשקניקובסקי עזב האוהדים היו בשיגעון, אבל זה הדבר הכי טוב שקרה לנו. גויאגון וקארצב שידרגו אותנו. המודל שלי הוא דורטמונד – למכור שחקן ולהביא במקומו שלושה תותחים".
איזה סוג של שחקנים חסרים לך בכדורגל הישראלי?
"בדור הזה חסרים 'ערסים', כאלה שגדלו בשכונות. היום הילדים כולם משחקים סוני בבית. חסרים לי שחקנים כמו יוסי אבוקסיס. אין מה לעשות, זה דור אחר. אם היה לנתניה 'ערס' אחד בגמר של 2019, הקבוצה הייתה זוכה בגביע".
"וילי טעה עם רפאלוב. עם כל הכבוד, אם לשחקן ברמתו אין מקום בנבחרת ישראל, זה אומר שמדובר בנבחרת שעולה כל קמפיין ליורו ולמונדיאל וגם עושה רבע גמר מונדיאל"
מתי הכדורגל שלנו יתקדם?
"ככל שייצאו יותר שחקנים לאירופה, ככה הכדורגל שלנו יתקדם. לא 12 לגיונרים, צריך 70 לגיונרים. גם כשקשה, שחקנים חייבים להישאר בחו"ל ולא לחזור. אין לנו אף שחקן הגנתי בליגות הבכירות באירופה, מלבד דסה וביטון. אם יהיה לנו מבחר כמו בהתקפה, נוכל להגיע גם למונדיאל. נטע לביא, דן גלזר וקארצב צריכים לצאת לאירופה. רז שלמה בלם אדיר, הוא לא מוערך מספיק. הוא לדעתי הבלם הישראלי הכי טוב בארץ, יחד עם שון גולדברג. אני לא רואה מישהו יותר טוב ממנו".
שאלת את בניון למה רז שלמה לא זומן לנבחרת?
"לא, מה פתאום. אני שונא שקבוצות מתלוננות שהשחקנים שלהן לא זומנו. יוסי רוצה יותר ממני שהנבחרת תצליח, בטוח שהשחקנים הטובים ביותר זומנו".
הרצוג ואח"כ רוטנשטיינר התעלמו מרפאלוב, למרות שהוא כיכב בבלגיה.
"גם אני חושב שרפאלוב היה צריך להיות בנבחרת, אבל בעיניים שלהם הם חשבו שהוא עלול לעשות להם בעיה בחדר הלבשה, באינטראקציה בין השחקנים הבכירים".
אינטראקציה שבמסגרתה ברור שיש היררכיה וערן זהבי הוא הכוכב המוביל.
"נכון. ואני חושב שרוטנשטיינר לא מכיר את רפאלוב. אם הוא היה מכיר אותו הוא היה יודע שאין סיכוי שהוא יעשה לו בעיות בחדר הלבשה. גם אם הוא לא ישחק דקה. הוא לא הטיפוס. וילי פיספס אותו".
אז זה לא משהו מקצועי?
"לא, איך מקצועי אם רפאלוב היה השחקן הכי טוב בבלגיה. איך יכול להיות שהשחקן הכי טוב בבליגה לא טוב לנבחרת ישראל? ברור שזה לא משהו מקצועי. רפאלוב מבחינת יכולת שווה הרכב בנבחרת, אין פה ויכוח. עם כל הכבוד, אם לשחקן ברמתו אין מקום בנבחרת ישראל, זה אומר שמדובר בנבחרת שעולה כל קמפיין ליורו ולמונדיאל וגם עושה רבע גמר מונדיאל".
