שתי תוצאות התיקו האחרונות של בית"ר ירושלים שדירדרו אותה למקום השני, והאפקט מעצים המשבר שהוא ההדחה מגביע המדינה על ידי בני־יהודה, שולחים אותה למשחק הערב (שני, 20:30) בטרנר בנסיבות הכי רחוקות מאידיאליות שאפשר. מעבר לפסיכולוגיה, שם אפשר להתווכח האם להגיע אחרי סדרת סטירות עדיף על ביטחון בשמיים, זה עניין מתמטי גרידא.
אם המשחק היה מתקיים לפני שבועיים, בשיא תחושת המסוגלות של בית"ר, אחרי עוד ניצחון בתוספת הזמן וכשהיא בפער של שלוש נקודות מבאר־שבע, היה לה - מעבר לעומר אצילי ומיגל סילבה שיחסרו הערב - דבר אחד משמעותי: הלוקסוס, הטבלאי לפחות, להפסיד. זו זכות לא מובנת מאליה עבור קבוצה שמפסידה לבאר־שבע יום כן יום לא, היום כן. במקום זה, בית"ר מגיעה לטרנר ללא מספר אלמנטים שעד לפני שבועיים נראו שלה בטאבו: השחקן שמעורב בהכי הרבה שערים (אצילי, 13 שערים ובישולים), השוער הראשון (מיגל סילבה, שהורחק באדום מטופש מול בני־יהודה), ובעיקר התחושה שבסוף יהיה טוב, שגם כאשר נדמה שהדברים לא מסתדרים, הם מסתדרים בתוספת הזמן. עכשיו במקום שדברים יסתדרו בסוף - בסוף הם לא מסתדרים, ראה איבוד היתרון הכפול במחצית השנייה מול הפועל חיפה.
וכעת, לצערה, דווקא במגרש ובנסיבות בהן הפסד הוא התוצאה הכי ריאלית, בית"ר לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד. היא לא יכולה להרשות לעצמה משום שהפסד פירושו פיגור של ארבע נקודות מבאר־שבע לפני שני משחקים קשים בפני עצמם מול מכבי ת"א המתחדשת ומכבי נתניה המציקה של רוני לוי. בית"ר עומדת על סף תהום. בידיה היא מחזיקה משקל כבד - חלום אליפות של 18 שנה, ובעיקר את הידיעה המשתקת שמשחק אחד עלול לגמור סיפור אגדה שעל בנייתו היא עומלת במשך חודשים, אולי אפילו שנים. לקח זמן לתפוש את רצינות התביעה של בית"ר ירושלים לאליפות. אפילו אירוע היסטורי כמו השישייה בבלומפילד לא הציב אותה כמועמדת לגיטימית. יותר מבריאתו של כוח חדש, זו נחוותה יותר כהתפרקות של כוח ישן, של מכבי. 18 שנים נבנה הספק לגבי מידת הרצינות של בית"ר, אבל יהיה קל בהרבה להשיב אותו. נכון למועד כתיבת שורות אלו, דרושות 90 דקות בלבד הערב.
אחת שיודעת לשלוט
אבל יש גם סיבות לאופטימיות מבחינתה של בית"ר. הבעיה הגדולה שהוצפה במשחקים האחרונים והפחות מוצלחים היא הקושי שלה להיות השולטת ולהביא לידי ביטוי את היתרון שלה על הנייר. רגע השיא האמיתי האחרון שלה הגיע דווקא בתנאים שמזכירים את אלו שמצפים לה בטרנר - אותו משחק מול מכבי ת"א. במובן הזה, האילוצים והצורך של בית"ר חוברים לכדי נסיבות מיוחדות שמאפשרות לה לשבור את המעגל בו היא תקועה כבר זמן רב, אפילו במשחקים בהם ניצחה בתוספת הזמן. בין בית"ר המתקשה לגרסה שצריכה להופיע בטרנר מפרידה תהום גדולה. באופן אבסורדי, ייתכן שמשחק מול יריבה בפרופיל של הפועל חיפה ואשדוד היה קשה עבור בית"ר הזאת, נטולת אצילי, מאשר מפגש עם באר־שבע.
עבור באר־שבע אלו לא בהכרח חדשות רעות. הפגיעות של בית"ר היא בשורה טובה מבחינתה. היא מורגלת בשליטה, יודעת להיות דומיננטית גם מול יריבות איכותיות, ובמיוחד בבית, במשחק שבו לא יהיה אפילו אוהד אחד של בית"ר באצטדיון. ביחס ישיר לכך שבית"ר לא יכולה להרשות לעצמה להפסיד, כך באר־שבע משחקת על הכסף של הבית, נקודת מוצא משוחררת יותר שתקל עליה להביא לידי ביטוי את האיכויות שלה, בלי החשש הלעתים משתק ממה יקרה אם חלילה תפסיד. הפסד הוא לא סוף העולם מבחינת באר־שבע, ניצחון הוא אולי סוף העולם של כל היתר.
