"הדבר הקשה ביותר הוא כמות הטיסות. בסוף הדברים האלה מצטברים, זה מן גלגל של עייפות שלא נגמרת, לופ שאתה לא יכול לצאת ממנו. אתה לא ישן מספיק בלילה ואז עייף במהלך היום, וכשאתה כבר בארץ אז אתה מנסה להספיק להיות עם המשפחה. אני כמעט ולא רואה את ההורים שלי, בערך פעם בחודש, וזה לא פשוט. אני ילד שמאוד אוהב את ההורים שלו, מאוד אוהב לעשות קידוש עם המשפחה, וזה משהו שחסר לי".
בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות", רגע לפני חזרת המשחקים לארץ לראשונה מאז 7 באוקטובר, יובל זוסמן (27) מהפועל ירושלים לא מסתיר כמה חיכה לכך. הקבוצה מהבירה תארח מחר (שלישי, 21.00) את המבורג במחזור העשירי ביורוקאפ, כשהיא סופרת עשרה ניצחונות רצופים בכל המסגרות. הכוכבית היחידה: המשחק ייערך בחולון מאחר שהארנה לא זמינה.
זוסמן: "עדיין לא יצא לי לחוות את הארנה מלאה במשחקים באירופה, ולשחק בבלגרד באולם קטן בלי אוהדים זה פשוט לא אותו הדבר. מה שהכי חסר לנו זה הביתיות. כשיש לנו את המשחקים הגדולים בארנה אני רואה את כל האדומים ביציעים וישר נהיה לי עור ברווז, וזה משהו שאני לא יכול לחכות לו יותר".
הטיפ של ספרופולוס
זוסמן משחק בירושלים זו העונה השלישית, אחרי שבחודש מאי האריך את חוזהו בשלוש שנים נוספות עד 2028 תמורת 650 אלף דולר לעונה. לקבוצה מהבירה היו ציפיות גבוהות מהקפטן, ובקדנציה של יונתן אלון הוא גם מצליח לעמוד בהן. "מצאתי את הבית שלי, נקודה", הוא מצהיר. "אני הולך יד ביד עם הקבוצה ורואה שאנחנו עושים את הדברים הנכונים".
נראה שאתה מרגיש נוח מתמיד.
"זה קשור להרבה מאוד דברים. התבגרתי, אני מבין את המשחק יותר טוב, אני יודע מה אני יכול לתרום ואיפה, עשיתי כמה צעדים קדימה כשהפכתי להיות קצת יותר רבגוני. אני חושב ששיפרתי המון גם את הפן ההתקפי, ואסור להמעיט בערך של זה שאני קפטן, זה מאוד ביגר אותי ועוזר לי להיות יותר קולני ועם יותר אחריות. אני מנהיג שקט שיודע מה הוא מצפה מעצמו ומה הקבוצה מצפה ממנו. בתחילת השנה, כשהיינו קצת פחות טובים, הייתי מאוד שקט באופן יחסי כי היה מדובר בקבוצה חדשה וניסיתי למצוא את המקום שלי, אבל השחקנים גרמו לי להבין שאני משמעותי ומה שאני אומר חשוב".
סיגלת לעצמך טיקט של שחקן הגנה.
"אני לא מגדיר את עצמי רק כשחקן הגנה, פשוט כששחקן לוקח אותי אחד על אחד לסל, כל מה שיושב לי בראש זה שהוא לא יקלע עליי. מי שגרם לי להבין את זה בזמנו היה יאניס ספרופולוס. הוא קרא לזה 'אגו ספורטיבי', שזה לא משנה על מי אני שומר, אז זה היה מייק ג'יימס, התפקיד שלי זה לעשות כמה שיותר בשביל לגרום לאותו שחקן להיות פחות אקטיבי. אני מאוד טוב בלקרוא את המשחק, לראות צעד אחד קדימה ולעמוד במקום הנכון. דברים קטנים שלא רואים בסטטיסטיקה, אבל זה משהו שלי מאוד חשוב, וגם גורם לקבוצה להשיג הרבה ניצחונות".
בוא נחזור רגע להתבגרות שדיברת עליה. ממה היא נובעת?
"לא מזמן התארסתי וזה משהו שתמיד רציתי, זה נותן לי את הרוגע הזה שאני צריך. עוד לפני שהצעתי נישואים ידעתי שהיא האחת שלי. זו תחושה מדהימה, היא הפסיכולוגית הכי טובה שלי וגם נותנת את העצות הכי טובות. אחרי משחקים פחות טובים אני יכול לחזור הביתה ולדבר איתה, במקום הנוח והטוב שלי, איפה שלא שופטים אותי.
"חוץ מזה, בשנתיים האחרונות גם התחלתי לעבוד עם פסיכולוגית ספורט. הרבה מאוד ספורטאים חושבים שהם יודעים הכל, אז צריך לדעת שאפשר לקבל עזרה, לא תמיד צריך להיראות המאצ'ו הכי גדול. יש הרבה אנשים שמבינים עניין ורוצים בטובתך, ואתה לא תמיד חייב לפתור הכל בעצמך. זו לא בושה לעבוד עם פסיכולוג, וזה עזר לי להסתכל על כדורסל מזווית אחרת".
מה שונה בהפועל ירושלים משאר המועדונים שבהם שיחקת?
"השקט. יש שקט תעשייתי להראות מי שאתה ולעבוד קשה, אבל עם זאת גם יש את הציפייה והאחריות להשיג את מה שאנחנו רוצים. אנחנו עובדים קשה ומורידים את הראש, נהנים על הדרך אבל יודעים שגם מצפים מאיתנו להרבה דברים טובים".
איך זה לשחק תחת מאמן שהקריירה שלו צומחת יחד עם המועדון?
"הוא מאמן כדורסל מאוד טוב וגם מאוד טוב עם אנשים. יש הרבה מאמנים טובים שקשה להם להתחבר לשחקנים, זה משהו שמשפיע בקבוצות מסוימות, כשמאמנים בוחרים את הפייבוריט שלהם ושחקנים אחרים פחות משמעותיים – וזה משפיע לאורך זמן. יונתן יודע איך להוציא את הכי טוב מכל שחקן".
בסוף העונה אתה מצטלם עם גביע היורוקאפ?
"בתקווה. אנחנו מנסים לא לצאת בהצהרות, אלא באים לעשות את העבודה. אני חושב שאם נבוא בריאים ובצורה הנכונה, ונשחק את הכדורסל שאנחנו יודעים, אז יהיה לנו סיכוי טוב מאוד, אבל העונה עוד ארוכה".
הנבחרת של דני
לעומת הפריחה בירושלים, זוסמן לא הצליח לבוא לידי ביטוי בנבחרת ישראל בחודשים האחרונים. באליפות אירופה הוא לא התבלט עם ממוצעים של 3 נקודות ו־1.6 ריבאונדים בשלב הבתים, כשבמשחק ההדחה מול יוון בשמינית הגמר הוא המשיך באותו קו עם 4 נקודות ו־4 ריבאונדים. גם בחלון האחרון של פתיחת מוקדמות גביע העולם הוא לא היה בשיאו.
מה קרה לך ביורובאסקט?
"מן הסתם הנבחרת היא של דני אבדיה, אין בכלל ספק. ידעתי שברגע שלנבחרת יהיה כל כך הרבה כישרון התקפי יהיה לי קצת יותר קשה להראות את עצמי, כי הכדורים ילכו למקומות שבאיזשהו אופן יותר כישרוניים, ומן הסתם הכדור ילך אל דני כשהוא על המגרש, זה הגיוני וריאלי. מה שאני ניסיתי להתעסק בו בצורה הכי טובה זו הגנה ולקחת ריבאונד התקפה, לא לעשות פרצופים או דברים כאלה ולשים את טובת הכלל מעל הכל".
מה לא עבד?
"היינו צריכים לקחת יותר לתשומת ליבנו את הפן ההגנתי ולדרוש מעצמנו יותר. הלחימה הזאת והרצון לקחת כל כדור, זה משהו שיכול לעשות את ההבדל וזה מה שהיה חסר לנו. בסוף הלחם והחמאה בכדורסל זה הגנה".
הרגשת שיש חשיבות מיוחדת בייצוג המדינה בתקופה הזו?
"בעלה של אחותי, שהיה במילואים לא מעט ימים, אמר לי לפני היורובאסקט שאלה המילואים שלי ושזאת הדרך שלנו להראות למדינה ולעצמנו מה אנחנו יכולים לתרום. אני חושב שזו זכות, אסור להסתכל על זה בתור חובה. בכל פעם שהנבחרת קוראת לך צריך להגיע".
איזה חלום עוד לא הגשמת?
"מבחינה אישית, ילדים. אני חושב שאהיה אבא שמגניב לילדים שוקולדים מתחת לשולחן מתי שאמא לא מסכימה, ואהיה מאוד גאה בילדים שלי. אני באמת חושב שזאת הברכה הכי גדולה בעולם. מבחינה מקצועית - להגיע עם ירושלים ליורוליג. קשה לי להסביר כמה זה יהיה חזק מבחינתי. כשהייתי במכבי ת"א היורוליג היה שם, אבל לעזור לקבוצה להגיע ליורוליג זה משהו אחר. אני מאמין שאני שחקן של קבוצות מנצחות, וזה משהו שאני רוצה להמשיך לעשות".
פורסם לראשונה: 01:30, 08.12.25
