באלינט דנט דושה (27) גדל בהונגריה למשפחה מרקע יהודי, אבל נטולת כל זיקה לדת. הוא הגדיר את עצמו אתאיסט, לא הכיר חגים והעדיף לבלות את נעוריו במגרש הכדוריד. אלא שמתישהו, מתוך הספקות והחיפוש אחר משמעות מצא את עצמו מול ספר התנ"ך - ומאותו רגע חייו שינו כיוון.
"בגיל 14 התחלתי לשאול את עצמי שאלות", הוא מספר, "הבנתי שבעולם הזה, אם אין מטרה או תקווה, זה לא בריא לאדם. חיפשתי תשובות ובתנ״ך מצאתי אותן. זה היה תהליך של חמש שנים". נקודת מפנה נוספת הגיעה סביב גיל 19. "גיליתי את ישוע, הבנתי שהוא המשיח".
4 צפייה בגלריה
מתוך הספקות והחיפוש אחר משמעות מצא את עצמו מול ספר התנ"ך - ומאותו רגע חייו שינו כיוון. באלינט דנט דושה
(צילום: הרצל יוסף)
כך החל מסע אישי, רוחני ופיזי, שהוביל אותו מארץ הולדתו הונגריה אל מדינת ישראל, מאולמות הכדוריד ועד לחזית המלחמה בעזה, מפציעה ושיקום ארוך ועד קאמבק מלא השראה במ.כ באר־שבע מליגת העל.
באלינט מגדיר את עצמו כיהודי משיחי. מדובר בזרם שנוסד בשנות ה־60 בארצות־הברית, המשלב זהות יהודית עם אמונה שישוע הוא המשיח. ההערכה היא כי בישראל מונה הזרם היהודי משיחי כעשרת אלפים מאמינים.
מה הוביל אותך דווקא לאמונה הזאת?
"יש פסוקים בתנ״ך שמדברים על המשיח, ואני מאמין שמדובר בישוע. אם אתה מאמין שהוא נצלב בשביל החטאים שלנו והאמונה מספיק חזקה אז אתה תגיע לעולם הבא. בלי זה לא הייתי עושה עלייה ולא צבא“.
מה הסביבה שלך חשבה על זה?
"חשבו שאני משוגע. אולי הם צדקו, כי מאז שעליתי לישראל התגייסתי לצבא ונכנסתי לעזה. היה להם קשה מבחינת העלייה שלי, אבל מבחינת החיבור לישוע פחות עניין אותם, הם בגישה שכולם יאמינו במה שבא להם".
עכשיו זה אמיתי
כאמור, בגיל 23 עזב באלינט את הונגריה, את הבית והמשפחה ועלה לישראל. עם אפס היכרות עם השפה והתרבות התחנה הראשונה הייתה קיבוץ מעגן מיכאל, שם הוא מצא תמיכה ממשפחה מאמצת שעזרה לו להתאקלם. "לא דיברתי עברית, לא הבנתי את הבירוקרטיה, לא ידעתי כלום, והם עזרו לי מכל הלב, עד היום".
"כבר כשהתגייסתי היה לי פחד. ידעתי שיש מצב שאני הולך למות. לי זה עבר בראש הרבה גם כי הייתי יותר מבוגר. כשהמלחמה פרצה הבנתי שזהו זה, עכשיו זה אמיתי, אנשים הולכים למות פה ואני יכול להיות אחד מהם"
בגיל 24 התנדב באלינט לשירות קרבי בצנחנים. הוא הגיע לטירונות מבוגר משאר החיילים, עם עברית מינימלית ותחושת ניתוק. אבל הנחישות הייתה חזקה מהכל.
איך הרגשת כחייל בודד ועולה חדש?
"הייתי בכיין בהתחלה, פתאום חזרתי בראש לגיל 16. היו לי מלא שאלות כמו 'אלוהים, למה שלחת אותי לפה?' במיוחד כשפרצה המלחמה ונכנסנו לעזה, שאלתי 'זה מה שאתה רוצה ממני? אתה בטוח? תראה לי שזה נכון'".
המלחמה תפסה את הבחור הצעיר זמן קצר אחרי שסיים את ההכשרה בצנחנים, והוא מצא את עצמו נזרק אל התופת באחד הרגעים הקשים בתולדות מדינת ישראל. "כל מה שהכינו אותי אליו בשירות בא לידי ביטוי בכניסה לעזה, הגוף שלי התחיל להתרגל למצב. הבנתי שלא משנה שהכל מתפוצץ מסביבי, אני חייב להסתדר עם המציאות ואני הולך להישאר בחיים לא משנה מה. היו הרבה תפילות, שיחות עם החבר'ה לחזק את עצמי ואת הצד השני, היו גם הרבה ויכוחים. זה קשה להיות שם".
היה פחד?
"כבר כשהתגייסתי היה לי פחד. ידעתי שיש מצב שאני הולך למות. לי זה עבר בראש הרבה גם כי הייתי יותר מבוגר. כשהמלחמה פרצה הבנתי שזהו זה, עכשיו זה אמיתי, אנשים הולכים למות פה ואני יכול להיות אחד מהם".
איך מתמודדים עם הפחד?
"הבנתי שמי שרוצה לצאת שלם מהמלחמה חייב להבין שאנחנו עלולים למות, להתמודד עם זה. יש פסוק בברית החדשה שאומר שלמי שיש פחד בלב שלו הוא לא באמת מלא אהבה לישוע. אז אמרתי לעצמי שאני חייב להרוג את הפחד ולהיכנס ולעשות מה שצריך".
במשך 40 ימים לחם באלינט כמאגיסט בעומק הרצועה, תחילה בג'באליה, אחר כך בשג‘עייה. באחת המשימות בשג'עייה, המבנה בו שהה עם חברו לחיפוי ספג טיל RPG ושניהם נפגעו. "פציעה שיצאנו ממנה בזול", הוא מספר. "זה יכל להיגמר אחרת. היה לי דימום חזק, שמו עלי ח.ע ופינו אותנו לסורוקה. שוחררתי כעבור כמה ימים, לא הייתי צריך ניתוח, אבל הייתי צריך שיקום. בשלושה חודשים הראשונים לא יכולתי ללכת. לקח לי עשרה חודשים לחזור לעצמי. רציתי כבר לחזור, אבל מצד שני הייתי חייב להתמודד עם הפציעה וגם עם סימנים של פוסט טראומה. אחרי כל האירוע שעברתי הודיתי לאלוהים, אמרתי תודה שניצלתי, שלאימא שלי יש את הבן שלה".
באלינט מקפיד שלא להיתפס כגיבור יוצא דופן. הוא מספר את הדברים בפשטות ובלי להעמיד פנים שהכול קל. "אני לא אדם חזק", הוא מודה. "פחדתי, לרגע רציתי לברוח מהמלחמה. מה שהחזיק אותי זה ישוע. הוא נתן לי את הכוח להתמודד בצבא, בעזה ובשיקום".
איך המשפחה בהונגריה הגיבה?
"היה קשה להם, במיוחד לאח הגדול שלי, אבל לא שיקרתי להם. אם הייתי בפעילות, אמרתי שאני יכול לא לחזור ממנה. העדפתי להגיד את האמת מאשר שהם יקבלו מסר שהילד שלהם נהרג. היו רגעים שהם אמרו לי לעזוב הכל ולחזור שהם לא מוכנים לזה".
להילחם עד הסוף
בתקופה שאחרי השיקום מהפציעה קיבל באלינט החלטה נוספת: לשוב לאהבה הישנה מהונגריה, מגרש הכדוריד. "התחלתי לשחק כדוריד כי הייתי שמן ורציתי לרדת במשקל. ככה התחלתי לשחק מגיל 13 עד גיל 23, כשעליתי לישראל“. בהונגריה הוא הספיק לרשום הופעות בנבחרת הנוער, לשחק בפרנצווארוש מהליגה הבכירה, וגם בליגה השנייה.
הוא צבר ניסיון ובנה לעצמו מוניטין של פיבוט חזק שמתנשא לגובה של 1.88 מטר. עם העלייה לארץ, הוא ידע שהוא רוצה להמשיך את המסע הספורטיבי גם בארץ הקודש. ההזדמנות הגיעה דווקא אחרי השיקום, כשהצטרף למכבי רעננה מהליגה הלאומית, שם לא רק שהחזיר לעצמו את חדוות המשחק, אלא גם פגש את ארז גורלנד, יו"ר המועדון שלקח אותו כפרויקט אישי. הוא סייע לו להשתלב בקבוצה וגם מחוץ למגרש דאג שיהיה לו גב אמיתי. גורלנד גם קורא לכל מי שיכול לסייע כספית לבאלינט כדי לעזור לו להסתדר בארץ.
ברעננה הגדירו את באלינט "פייטר" כי זו הגישה שהוא מביא איתו גם לכדוריד. ״עד שהמשחק לא נגמר, זה לא נגמר. צריך לשחק ולהילחם עד הסוף. בצבא אם אנחנו מוותרים זה עניין של חיים או מוות. לוותר לא צריכה להיות אופציה, לא משנה כמה הצד השני מוביל“, הוא מסביר בלהט. הגישה הזו סללה לו דרך קדימה ובעונה הקרובה הוא כבר ילבש את מדי מ.כ באר־שבע מליגת העל. "לא ציפיתי לליגת העל", הוא מודה. "זו רמה אחרת וזה קשה, אני מקווה שאני מוכן לזה פיזית“.
מה זה כדוריד בשבילך?
"אני מסתכל על הכדוריד היום כאן בארץ כאפשרות גדולה לעזור לי להיפגש עם אנשים ולהתפתח פה בארץ כעולה חדש. זו דרך להפוך לישראלי ולהתחבר לעם".
מה ההבדלים בענף הכדוריד בין ישראל להונגריה?
"בהונגריה הרגשתי שאנשים מתייחסים לכדוריד כמו עבודה, מגיעים, עובדים וחוזרים הביתה, יש פחות תשוקה למשחק. פה בישראל, גם בליגה השנייה, הרגשתי שבאים כי אוהבים את זה ורוצים לשחק".
אתה חולם להגיע לנבחרת ישראל?
"אני לא יודע אם אני הולך להגיע לנבחרת, אבל אני רוצה לתת את הכי טוב שלי. אם אני משחק, אני רוצה לנצח. ואם בנבחרת ירצו אותי אני לא הולך להגיד לא".
כעת באלינט מתמרן בין שירות מילואים, לאימונים בבאר־שבע ואפילו הספיק לטוס להונגריה לבקר את המשפחה ולחגוג בחתונה של אחיו.
אחרי ארבע שנים בארץ, מה הכי ישראלי בעיניך?
"אהבת החיים במקום אהבת מוות. יש פה הסכמה על ערך החיים למרות הוויכוחים והפוליטיקה. יכול להיות שאנחנו פחות מסכימים בעניין של הדת, אבל אם אנחנו בוחרים בחיים זה מגיע מאלוהים, ויש פה אהבת חיים".
פורסם לראשונה: 01:30, 08.09.25
