נתחיל דווקא מהסוף. להנהלת מכבי ת"א יש זכות לפטר את עודד קטש. אף אחד מחוץ למועדון לא יודע מה באמת קורה, אם לשחקנים יש עדיין אמון במאמן, אם למאמן יש אמון בשחקנים, אם מישהו עדיין נהנה או שכולם סובלים, ויש גם נסיבות מקצועיות, למשל העובדה שמכבי היא קבוצה גרועה מבחינה הגנתית ברמה היסטורית - אחת הגרועות ביותר שהיו אי פעם ביורוליג מאז הקמת המפעל מבחינת אחוזי הקליעה שהיריבות משיגות נגדה. והשחקנים שלה לא מספיק גרועים כדי להצדיק "הישג" כזה. זו אולי לא יכולה להיות קבוצת הגנה עילית, אבל אף פעם אין הצדקה למסננת הזאת.
קבוצה צריכה שתהיה לה פילוסופיה הגנתית: מי עוזר, על מי עוזרים, מתי העזרה באה, יש חילוף, אין חילוף, איך ועם כמה שחקנים מצופפים את הצבע מול חדירה, מי סוגר עם הגוף בריבאונד ומי קופץ, ממי מונעים לקבל כדור וכדומה. רוב הדברים צריכים להיות הרגלים קבועים. חלק קטן אלה התאמות (למשל מי רוצים שיזרוק ומי לא). במכבי לא רואים כיום שום הרגל הגנתי בריא ומסודר. בתחום הזה גם חלה ירידה ממשחק למשחק ולא שיפור. זה נכון גם ברמה האישית. קחו לדוגמה שחקן כמו אושיי בריסט, שהתחיל את העונה כשומר טוב ולגמרי הפסיק לשמור לאחרונה. זה כישלון של קטש. מכבי איבדה את הלהט, התשוקה. היא כבויה מעבר לבעיותיה המקצועיות.
ועם זאת, אני שמח שאחת החוויות האחרונות של קטש ממכבי, אם יפוטר, תהיה הידיעה שהאוהדים פרצו למשרדי המועדון בניסיון למנוע מהמהלך לקרות. כי מה הם אמרו בעצם? שגם אם קטש אשם, הוא ממש לא היחידי; וגם הוכיחו שהזיכרון שלהם כנראה ארוך יותר משל חלק ממקבלי ההחלטות.
בעשור האחרון מכבי לא פוגעת. קטש דווקא אחראי לשנתיים שהיו מהיותר יפות של המועדון בתקופה הזו. הקבוצה עם לורנזו בראון, ווייד בולדווין וחבריהם הגיעה להצלבה למרות שהיו לה הרבה בעיות בסגל, וגם הייתה קבוצת הגנה סבירה לחלוטין בהרבה אספקטים (למעט מניעת ריבאונד התקפה מהיריבות, דבר שגם אז לא נעשה ביעילות), כך שהמלאכה גם בצד הזה של המגרש לא לגמרי זרה למאמן.
האוהדים כנראה גם מבינים את הנסיבות המקלות: המלחמה בפועל נמשכת, הרבה שחקנים בכירים לא מוכנים להגיע לישראל והולכים על יעדים אחרים בפחות כסף, הקבוצה משחקת בלי מגרש ביתי כבר יותר משנתיים, יש במערכת כולה שחיקה (שאין בהפועל, שם זה פרויקט חדש אז כולם מתלהבים), והתקציב כמובן לא נורא גבוה (אם נהיה עדינים). אז אולי הציפיות שהמאמן יציל את הכול קצת מוגזמות.
האוהדים האלה אולי זוכרים גם שנבן ספאחיה ויאניס ספרופולוס עשו הרבה פחות בתנאים קלים בהרבה. גם אטורה מסינה הגדול, שהתפטר זה עתה ממילאנו, הוציא מסגל טוב עשרת מונים כדורסל בערך באותה רמה כמו זה שמציגה מכבי.
אבל עם כל ההסברים וההנחות, האירוע פשוט לא עובד. ואולי הקריסה במחצית השנייה במשחק נגד מילאנו הייתה פשוט הטריגר לשיחה ש"זוג" צריך לעשות כשהיחסים אמורים להגיע לקיצם, מין משבר יזום שמאפשר להציף את הכול: היו לנו שנים יפות יחד, אבל יש כבר תחושת מיצוי. הגיע הזמן להיפרד, אבל כידידים
אז נכון, דייויד בלאט הפיק הרבה יותר משחקניו שהיו גם הם עתירי מגבלות. אבל בלאט הוא אירוע חד פעמי בכדורסל הישראלי. הוא אמריקאי שלמד ושיחק במכללה שיש בה פילוסופיית כדורסל סדורה וראה שם איך בונים אסטרטגיית משחק לעונה; הוא עלה לארץ אז הוא מכיר את קשיי הקליטה של אדם זר במקום חדש, מה שמאפשר לו לתקשר ברמה אחרת לגמרי עם שחקנים זרים; הוא בן בית בשתי התרבויות; יש לו כישורים חברתיים עילאיים והוא גם איש מבריק; הוא היה שחקן שהציג יכולת שעלתה בהרבה על כישוריו הפיזיים (כמו בנו, אגב) כך שהוא יודע באופן אישי מה זה למצות פוטנציאל אבל גם מודע לזה שלאנשים יש מגבלות - מה שקטש אולי מבין פחות כי הוא היה כוכב על; הוא היה עוזר מאמן של גדול מנהלי המשחק ולמד ממנו את הצד המשלים של הידע שקיבל במכללה, איך להגיב ולאלתר; וכעוזר מאמן הוא היה העובד הסוציאלי של כל שחקני מכבי, שבטחו בו כי הוא היה אמריקאי כמוהם. לכן, הוא מבין באמת מכל כיוון מה עובר על שחקנים, איך להוציא מהם את כל מה שאפשר ולחפות על מגרעותיהם, איך יוצרים שלם שעולה על סך חלקיו, איך לבנות קבוצה, איך לנהל משחק, איך לפתות שחקנים לבוא. המסלול האולטימטיבי שהוביל למאמן שהוא החבילה המלאה. קטש הוא לא בלאט. אבל גם אף אחד אחר הוא לא בלאט. וקטש, בעיניי לפחות, עם כל זה שיש לו חסרונות, הרבה יותר טוב משני קודמיו. הוא נמצא איפה שהוא באמצע.
אני אגיד משהו פרדוקסלי: קבוצה עשירה ומלאת כישרון יכולה אולי להסתפק במאמן טוב אבל לא מדהים. קבוצה עם תקציב וסגל מוגבל חייבת מאמן גאון כדי להצליח, והוא חייב כנראה להיות מומחה בהגנה כי זה הצד שאפשר להצליח בו גם בלי המון כישרון. אבל יש מאמן כזה בשוק שירצה לבוא?
ואם קטש לא בקטגוריית המדהימים, הסגל שלו נמצא הרבה למטה מזה. יש שם ברוטציה אתלט אחד (ג'יילן הורד), שחקן וחצי שיודעים למסור (בלאט השלם, ליף זה חצי), אפס קלעי שלשות (ג'ון דיברתולומאו קלעי אבל הוא לא מגיע לסל מהספסל), אפס שומרים אישיים טובים באמת, שני שחקנים עם טכניקה לא רעה (לוני ווקר ורומן סורקין), אף גבוה פיזי ואגרסיבי, שחקן אחד שבערך יודע לחדור (ווקר), ושני אנשים שרוצים לשמור (גור לביא ודיברתולומאו). אין עוד קבוצה כל כך נטולת כלים ביורוליג (אם נתעלם מווילרבאן שוויתרה על האירוע).
אז שואלים האוהדים, למה רק קטש? מכבי הביאה בקיץ בקול תרועה רמה מנהל מקצועי חדש, שהביא סנטר מחליף אחד בגובה 2.03 בלי שום ניסיון מוכח ברמות הגבוהות ועוד סנטר שלעולם לא נדע מה טיבו כי הוא לא קיבל שום דקות הודות ליכולת שכנראה הראה (או לא הראה) באימונים. האיש הזה לא צריך לעוף קודם?
אבל עם כל ההסברים וההנחות, האירוע פשוט לא עובד. ואולי הקריסה במחצית השנייה במשחק נגד מילאנו הייתה פשוט הטריגר לשיחה ש"זוג" צריך לעשות כשהיחסים אמורים להגיע לקיצם, מין משבר יזום שמאפשר להציף את הכול: היו לנו שנים יפות יחד, אבל יש כבר תחושת מיצוי. הגיע הזמן להיפרד, אבל כידידים.
