אם יצאתם אתמול בערב לדייט, ביליתם במסעדה או מועדון, או שנתקעתם על בינג' בנטפליקס, הפסדתם את ערב היורוליג הכי משונה - במובן הטוב של המילה - שעבר על קבוצותינו מאז תחילת העונה.
נתחיל בהפועל, כי שם ההזיה הייתה בשיאה. היא פתחה טוב מול וילרבאן בקרב בין מובילת המפעל לנועלת הטבלה, לאט לאט איבדה יתרון לא מבוטל, ובערך חמש דקות לסיום הייתה בפיגור 11 (77:66).
הפועל שיחקה עם גבוה אחד לאורך הדקות הגרועות שלה, נטחנה מתחת לסל, לא הצליחה לקחת ריבאונד, ומאמנה לא ממש הגיב.
המצב ממש צעק: שים שני גבוהים, או לפחות תחזיר את תומר גינת (ברוך שובך, היית חסר). ומה עושה איטודיס? הוציא גם את הגבוה היחיד שהיה לו והשאיר חמישייה, שהשחקן הכי גבוה שלה הוא קולין מלקולם, כנראה גארד, מקסימום סמול פואוורד.
ומה קורה? פתאום יש הגנת ברזל שעושה חילופים אגרסיביים, לוקחת ריבאונד, הקבוצה רצה מהר להתקפה, השיגה קצת סלים קלים - ועשתה ריצה של 0:17 תוך שלוש דקות והובילה 77:83. זה היה אירוע אימוני ברמת הגאונות. תוצאת הסיום הייתה 80:87 אחרי ריצה של 3:21. טרפת.
משקיעה להנאה: ההשתלטות של לונדברג
אבל לא בטוח שזה היה האירוע המדהים של הערב. כי בליטא מכבי ת"א דרסה את ז'לגיריס, והיא עשתה זאת בעיקר הודות לתצוגת הגנה מעולה. מכבי? הגנה? אלה שתי מילים שבכלל נאמרו יחד העונה?
אז היה הסבר אחד הגיוני. איפה לונדברג שיחק, ואם המפגש אתמול הוא אינדיקציה (וכל מי שיודע לאיית את השם סייבן לי לעד יסרב להתלהב ממשחק ראשון טוב של שחקן חדש), אז הוא מאוד מתאים למכבי.
זה לא רק שלונדברג שחקן משלים מצוין לתמיר בלאט בקו האחורי כי הוא שומר טוב - הוא חכם, שקול, לא עושה טעויות, ובעיקר מנהיג. כמה פעמים במהלך המשחק הוא עשה שיחות אישיות לשחקנים שעשו טעויות, הסביר ועודד. זה מרשים מאוד כשאתה האיש החדש בקבוצה.
אין שמח ממני להודות בטעות. חשבתי שהגיל, חוסר המהירות והעובדה שהוא כבר לא בשיאו - כל אלה יגבילו את יכולתו להשפיע. אבל לונדברג השתלט על הקבוצה.
כאמור, מדובר ככל הנראה בשחקן מאוד חכם, מוצר נדיר כיום בקו האחורי של מכבי. פעם היו שם לורנזו בראון, וויד בולדווין ותמיר בלאט שיכלו לקבל החלטות. אחר כך זה ירד לבלאט ורוקאס יוקובאיטיס. השנה לא היה אף מוסר חכם חוץ מבלאט. לפי המשחק אתמול, הנוכחות של לונדברג גם מורידה לחץ מתמיר, שעשה פחות טעויות.
וגם לונדברג נראה נהנה. חזר להוביל קבוצה אחרי שכבר קיבל יחס של שחקן בשקיעה. ילדותו השנייה. רק שלא יעשה לנו סייבן לי, כן?
3 צפייה בגלריה
נראה כאילו התחיל לעבוד עם הקבוצה על הגנה. קטש
(צילום: אלעד גולדשטיין, מכבי Rapyd תל אביב)
אבל מעבר ללונדברג, מכבי כולה הייתה לא ניתנת לזיהוי. הקבוצה שסללה טיילת מתחת לסל של עצמה, שכל שחקן יריב חדר לצבע שלה בלי הפרעה, שלא הביאה עזרות כמעט באף משחק העונה - שמרה ממש טוב.
היא הגנה מצוין על הצבע שלה, צופפה אותו באופן מהיר מול חדירות, ואנשים אשכרה השקיעו בהגנה האישית. למשל רומן סורקין, שהיה שמח לשכוח את משחק ההגנה שלו במחצית הראשונה במשחק בין ישראל לגרמניה, גם שמר אישית, גם נתן עזרות וגם סיפק שלל חסימות.
זה נראה היה כאילו עודד קטש, רק כשחרב על צווארו, החליט לעבוד עם הקבוצה על הגנה בפעם הראשונה העונה ולא להתמקד רק בהתקפה. גם כמות הדקות של וויל ריימן, שהיה במגרש עד שיצא בחמש עבירות, מראה אולי על מגמה חדשה ובריאה: מי ששומר מקבל קרדיט.
מכבי פתחה פער של 20 נקודות די מוקדם במשחק וסיימה עם ניצחון 65:83 בחוץ, מול קבוצת צמרת. ככה זה כשמשחקים הגנה. גם בדקות ההתקפיות הפחות טובות אתה לא מאבד יתרון, דבר שקרה למכבי לא מעט. ז'לגיריס הייתה אומנם ביום קליעה גרוע, דבר שקורה לפעמים לכל קבוצה, אבל זה לא מוריד מההישג.
עכשיו קצת פרופורציות: הסגל עדיין מלא חסרונות ובקבוצה חייבים להחתים עוד גבוה טוב. אבל למה להיות קטנוניים. שתי הישראליות ניצחו, ועכשיו הן חוזרות הביתה. אולי ב-2026 סוף סוף נרווה קצת נחת מהספורט שלנו.
