ביולי האחרון, יומיים אחרי ההפסד לספרד בגמר היורו - התגשמתה משאלתם של שונאי גארת' סאות'גייט. המאמן (שלפני היורו עלה מחזה העוסק בדמותו בתיאטרון) אכן הדריך את נבחרת אנגליה כשהיא מציגה כדורגל חסר מעוף, לפרקים גם מרגיז ומשעמם. לצד זאת, יש לסנגר עליו ולהגיד שבתקופתו אנגליה הגיעה פעמיים לגמר היורו וסיימה רביעית במונדיאל 2018, הישגים שאליהם לא הגיעה מזה שנים ארוכות. ועדיין, הייתה הרגשה שחסר משהו לתואר.
לפני כחודש ירש אותו רשמית תומאס טוכל, שהחליף את לי קארסלי הזמני. המאמן בן ה-51 מגיע עם רקורד עשיר בהצלחות. עשרה תארים (בהם תואר בליגת האלופות) ועבודה בקבוצות כמו דורטמונד, פ.ס.ז', צ'לסי ובאיירן מינכן זה ממש לא אלמנטרי. מה הוא מביא? לטוכל יש שיטות מיוחדות לאימון, בהם שימוש בכדור טניס על מנת לשפר את הפוזשן (החזקת כדור), שימוש בקרנות קצרות כדי למקסם את הדיוק במסירה וכדומה. הוא גם נותן לשחקניו מטלות כמו קריאת ספרי העשרה, שלח אותם לשוחח עם פסיכולוג על פי צורך וכן הורה לשפים בקבוצות לבנות להם תפריטים המבוססים על פסטה ונקניקיות. אכן, מחשבה מקורית, שלא להגיד מחוץ לקופסה...
מעבר לכך, בשעות הפנאי המעטות שיש לו טוכל נוהג להאזין למוזיקת רוק והיפ-הופ (בגרמנית ובאנגלית) ולקרוא ספרי מתח. כסטודנט למד מנהל עסקים, שיחק כדורעף ואף עבד בתור ברמן במכללה בשטוטגרט. הוא כלל אינו אובססיבי לגבי כדורגל (הודה שאינו רואה שום משחק פרט לאלה של קבוצותיו), מה שגורם לו להיות פחות מתוח ויותר נינוח ביחס ליתר המאמנים - שאין להם חיים חוץ מכדורגל.
מה יכול להכשיל את טוכל? ראשית, היותו מאמן זר. באנגליה היו שני מאמנים זרים שלקחו לידיהם את הנבחרת. שניהם, סוון גוראן אריקסון ז"ל ופאביו קאפלו יבדל"א, נחלו כישלון חרוץ, לא עברו את רבע הגמר בטורניר שבהם ייצגו את אנגליה על הקווים. שנית, טוכל נחשב למאמן שאוהב להיות בקשר רציף עם השחקנים. כאשר מדובר בסגל משתנה (וחלק מהבכירים כמו קיין ובלינגהאם בכלל משחקים בחו"ל), זו עלולה להיות בעיה. שלישית, משקעים היסטוריים. החריקה הכי קטנה, וכבר יזכירו רבים מפרשני אנגליה את "מעלותיהם של הגרמנים". אסור לשכוח ולו לרגע שהאנגלים נלחמו בגרמנים במלחמת העולם השנייה ונחשבו ליריביהם המרים. נכון, זה היה לפני דור ומאז היו מאמנים ושחקנים שעברו לאנגליה ואף הצליחו בגדול (ולהפך). אבל עדיין, הנרטיב ההיסטורי הוא משהו שקשה לשחרר. למרות שכיום עולם הכדורגל הוא כפר גלובלי, תמיד יהיה מי שיזכיר את שנות ה-40 של המאה הקודמת ויתעקש לחפור בעבר.
אז איך תיראה "אנגליה של טוכל"? המערך הבסיסי שהוא אוהב זה 4-5-1. המערך יכול להשתנות להתקפי או להגנתי, לפי מצאי השחקנים ובהתאם להתפתחויות במשחק. גמישות מחשבתית היא בהחלט יתרון - בטח ביחס לקיבעון שאפיין את סאות'גייט. כדי שטוכל יצליח, הוא יצטרך את השחקנים הטובים ביותר שיש לאנגליה בשיאם. קיין, פודן, בלינגהאם, דקלן רייס וקול פאלמר, בין היתר.גם קאמבק של מרקוס רשפורד באסטון וילה יכול לסייע להם להמשך מוקדמות המונדיאל ולטורניר עצמו.
עליו גם לפתח את שחקני העתיד - ריקו לואיס ממנצ'סטר סיטי, קובי מיינו ממנצ'סטר יונייטד ועוד שחקנים שעדיין לא מהווים חלק אינטגרלי מהסגל. אנגליה אמורה לצלוח בקלות את בית המוקדמות (בבית 12, רק סרביה נחשבת ליריבה ראויה וגם זה בעירבון מוגבל). אבל הדבר הכי חשוב שאנגליה תצטרך (מעבר לאימונים, רצינות, השקעה ומעט מזל או בלשונו של שלמה שרף - "השפיץ של הנעל"), זה קצת שקט. אסור גם לשכוח שחלק מהפרשנים, גארי לינקר וגארי נוויל ביניהם, היו שחקנים טובים אך לא כאלה שהובילו את הנבחרת להישג משמעותי. מן הראוי שיאמצו מינימום של צניעות ואף כבוד כלפי מאמן, שיכול היה לחתום בקבוצה בה הוא מרוויח הון עתק ובחר דווקא להיות שק החבטות הלאומי (במקרה של כישלון, כמובן).
ימים יגידו אם מינוי טוכל לנבחרת האנגלית היה הברקה או כישלון. אבל, המסע שיחל ב-21 במרץ – בלי קשר לכיצד ייגמר, צפוי להיות מעניין ומרתק.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
