להגיד על זה שזה היה הקרב הגדול ביותר בתולדות הקפיצה לרוחק זה כמו להגיד שלמייקל ג'ורדן היה יצר תחרותי. הקרב הגדול ביותר בתולדות האתלטיקה הקלה? כמו לכתוב שסקרלט ג'והנסון מתוקה. זה היה מהקרבות הגדולים ביותר בהיסטוריה של הספורט, במעמד הכי גדול. פדרר נגד נדאל בשיא הכושר, פרייז'ר נגד עלי, איירטון סנה נגד אלן פרוסט. אליפות העולם באתלטיקה, בור הקפיצה לרוחק, האצטדיון הלאומי הישן, טוקיו, יפן. יום שישי, 30 באוגוסט 1991, 17:30 שעון מקומי.
קרל לואיס האמריקאי – אלוף העולם פעמיים ברציפות - עולה ראשון מקבוצה 1 של המוקדמות, עם קפיצה של 8.56 מטר, הטובה ביותר במוקדמות. בן ארצו מייק פאוול עולה שלישי מקבוצה 2 עם קפיצה של 8.19. הקפיצה הראשונה של פאוול בגמר: 7.85 מטר. לואיס קפץ את הקפיצה הראשונה כמו שמלכים קופצים: כדי לייאש את המתחרים. כמו לארי בירד בתחרות השלשות, לואיס מפספס את קו הפסילה בכמעט מטר, ועדיין קופץ למרחק של 8.68 (עם אפס רוח גבית), תוצאת השנה בעולם. הוא קם מבור החול, עסקים כרגיל, עם כתובת גרפיטי דמיונית מרוססת על החיוך השחצני שלו: אז מי פה הולך להתמודד על מדלית הכסף?
5 צפייה בגלריה
עשה את הבלתי ייאמן. פאוול קובע את השיא של 8.95
(צילום: Lutz Bongarts/Bongarts/Getty Images)
צפו בתחרות הדרמטית
מסוג השיאים שלא נשברים
בקפיצה השנייה נכנס אלמנט הערעור. החיוך נמחק מהפנים של לואיס. הוא נפסל, ופאוול, שתמיד קופץ לפניו בתחרות, נוחת אחרי 8.54 מטר. קרוב, אבל לא מספיק. אין מצב שפאוול ישחזר את הקפיצה הזו או ישפר אותה. לואיס זכר: שלוש שנים לפני כן, באולימפיאדת סיאול, פאוול קפץ למרחק של 8.49 מטר, רק כדי לראות אותו מקרוב עומד בראש הפודיום אחרי 8.72 מטר. שנה לאחר מכן, בברצלונה, לואיס שוב ניצח את פאוול, 8.67 מטר לעומת 8.64. מה שהיכולת הפיזית לא תעשה, יעשה היתרון המנטלי של לואיס.
עד התחרות הזו, התוצאה השנייה והשלישית הטובות ביותר בכל הזמנים, עם רוח גבית מותרת, היו שייכות לרוברט אמיאן (8.86 מטר ב-1987) ולארי מיירקס (8.74 מטר ב-1988). הצופים באצטדיון חיכו למאבק אפי על המדליות. אף אחד לא חיכה להיסטוריה שתסכן את ה-8.90 של בוב בימון שהושג בגבהים של מקסיקו סיטי.
ב-18 באוקטובר 1968, שנה פחות יום לאחר שנקבע השיא העולמי של 8.35 מטר, בימון שיפר אותו ב-55 סנטימטר. ב-47 השנים שלפני השיא של בימון, השיא שופר ב-66 סנטימטר. השיא של בימון היה מסוג השיאים שלא נשברים. הקפיצה של בימון הייתה כל כך רחוקה שמכשיר המדידה האופטי נפל מהמסילה שלו. המודדים נאלצו להשתמש בסרטי מדידה והכריזו על התוצאה רק לאחר דקות ארוכות. כשהתוצאה הוכרזה, בימון התפרק על המסלול. התוצאה הטובה ביותר שהוא השיג עד אז הייתה 8.33 מטר, והתוצאה הטובה ביותר שהשיג לאחר מכן הייתה 8.16 מטר.
קפיצת השיא של בימון הייתה רגע אופטימלי: הוא קפץ מילימטר מקו הפסילה, ורוח של שני מטר לשנייה, המקסימום המותר, נשבה בגבו כשריחף באוויר הדליל של מקסיקו סיטי. האוויר בטוקיו היה דחוס, רגע לפני טייפון, הרוח הלכה פעם עם הגב של הקופצים ופעם לפניהם, מדד הלחות עמד על 83 אחוז. בקפיצה השלישית, פאוול ירד ל-8.29 מטר, ולואיס שיפר ל-8.83 (עם רוח גבית מעל למותר), תוצאת חייו. גיים אובר. או שלא.
דרוש נס
פאוול מעולם לא ניצח את לואיס עד אז ב-15 הזדמנויות, אבל הוא לא לבד. לואיס לא הפסיד בבור הקפיצה ב-65 תחרויות רצופות. ההפסד האחרון שלו היה בפברואר 1981, כשהיה בן 19. לואיס נוצח אז על ידי לארי מיירקס, האתלט שזכה בארד בטוקיו והשלים פודיום כל-אמריקאי. אבל בכל תחרות, פאוול דחף את לואיס לקצה, הוציא ממנו את הכי טוב שיש בו. אבל ההפסדים אכלו את פאוול מבפנים. לפני הקפיצה הראשונה הוא סבל מהיפרוונטילציה והתעלף. זה אולי מסביר את התוצאה הנמוכה. חמישה ימים לפני כן, לואיס גמע את מסלול ה-100 מטר ב-9.86 שניות ושבר את השיא העולמי של לירוי בורל. מסלול הריצה של הקפיצה לרוחק באצטדיון בטוקיו הוא האחד המהירים בעולם. פאוול לא היה צריך נס, הוא היה צריך נגיעה מאלוהים.
לואיס בכלל לא ספר את פאוול. בשבילו הוא היה הערת ביניים. לואיס רצה את השיא של בימון. הוא היה מהיר יותר מבימון, והיה צריך רק ללטש את הטכניקה ואת הטיימינג שלו כדי לשבור את השיא. לואיס קפץ 56 פעמים מעל 8.50 מטר עד לטוקיו. אם מישהו ישבור את השיא של בימון, זה חייב להיות הוא.
פאוול היה בכלל קופץ לגובה עד שהגיע לאוניברסיטה, עם שיא אישי של 2.13 מטר. בימים שלפני התחרות, היה לו ביטחון עצמי עצום. הוא חתם למעריצים את השם שלו והוסיף את המספר 8.95. "אין לי ספק שאני אשבור את השיא", הוא אומר לעיתונאים, "אני רק לא בטוח שזה יספיק לזהב".
בקליפים שבין הקפיצות בטוקיו, אפשר לראות אותו, בחולצה מספר 1155, נע בעצבנות, מנסה להרגיע את עצמו. תמיד הוא היה פצצת רגשות, לטוב ולרע. קפיצה רביעית: לואיס, עם רוח גבית מעל המותר, קופץ ל-8.91 מטר. פאוול, אחרי כל המדיטציות, ההרגעה העצמית, התיאומים הקטנים, קופץ קפיצה עצומה, ממש באזור של הקפיצה של לואיס. השופטים מכריזים כי הקפיצה הייתה פסולה. נואש, הוא ניגש לקרש הקפיצה, יורד על ברכיו, ומתחנן לשופט שיכריז כי זו הייתה קפיצה נקייה. לשווא.
5 צפייה בגלריה
בשליטה אמריקאית. פאוול על ראש הפודיום לצד לואיס (מימין) ומיירקס
(צילום: AP Photo/Sadayuki Mikami)
שבר את השיא, והלך להתפלל
הקפיצה החמישית של פאוול הייתה חלומית. תאוצה מושלמת, חמישה סנטימטר לפני קו הפסילה, הרגליים בועטות באוויר, הראש מוטה אחורה, הרוח הגבית היא רק 0.3 מטר לשנייה. פאוול חיכה 30 שניות עד להכרזת התוצאה: 8.95 מטר. הוא לא ממש חגג, כי ידע: השיא הזה חיכה 23 שנה כדי להישבר, ולואיס יכול לשבור אותו בחמש הדקות הקרובות. לואיס, עם רוח נגדית של 0.2 מטר לשנייה, קפץ את קפיצת חייו עם רוח מותרת, 8.87 מטר.
פאוול פסל בקפיצה השישית שלו, והלך להתפלל בעיניים עצומות, כשיד ימין שלו מחבקת את לבו. כבר שמונה שנים שהוא רודף אחרי לואיס, האליל והאויב שלו, שמונה שנים שלימדו אותו להאמין שלואיס מסוגל להכל. הוא ניצח ב-1991 ב-13 מ-14 תחרויות, והפסיד בתחרות הראשונה שבה השתתף לואיס באותה שנה. מוקדם יותר, באליפות ארה"ב באתלטיקה, לואיס ניצח את פאוול בקפיצה השישית. זה מראה ממש מטורף: פאוול שבר שיא דמיוני בן 23 שנה, והוא מתהלך ליד בור הקפיצה אחוז בעתה.
פאוול שמע את נהמת הקהל אחרי הקפיצה של לואיס, וחושב שהמדליה והשיא הלכו, אבל לוח התוצאות מראה "רק" 8.84 מטר. פאוול בטרפת, הוא מחפש מישהו לחבק והאדם הראשון שאליו הוא רץ הוא השופט של לוח הקפיצה. הוא מניף את השופט לאוויר ומחבק אותו. לואיס ניגש אליו ומברך אותו, אבל בראיונות לאחר התחרות לא ממש פרגן לו. פאוול רץ ליציע כדי להתחבק עם מאמנו רנדי הנטינגטון. בפעם הראשונה שהנטינגטון נפגש עם בימון, הוא אמר לו: "אני מאמן את הבחור שישבור את השיא שלך". בימון ענה לאוויר: "אל תתנו לבחור הזה יותר בירות".
ב-1992, פאוול קפץ למרחק של 8.99 מטר אבל עם רוח גבית של 4.4 מטר לשנייה. באותה שנה הוא זוכה בכסף באולימפיאדת ברצלונה, שלושה סנטימטר מאחורי לואיס. שנה לאחר מכן הוא שמר על תארו כאלוף העולם.
עדיין מחכים ליורש
17 בספטמבר 2025, טוקיו, האצטדיון הלאומי החדש, אליפות העולם באתלטיקה. מתיאה פורלאני האיטלקי זוכה במדליית זהב עם קפיצה של 8.39 מטר. 56 סנטימטר מתחת לשיא של פאוול, מרחק שלא היה מעניק לו אפילו ארד בטוקיו לפני 34 שנה.
תחרות הקפיצה לרוחק בטוקיו 1991 הייתה פשוט מטורפת: שניהם שברו את השיא שהחזיק 23 שנה (אם כי הקפיצה של לואיס הייתה עם רוח גבית גבוהה יותר מהמותר), שניהם קפצו את הקפיצה הטובה ביותר בחייהם עם רוח מותרת, הקפיצה הכי טובה והשלישית הכי טובה בהיסטוריה עם רוח מותרת ושתי הקפיצות הטובות בהיסטוריה בגובה פני הים. מאז, אף קופץ לרוחק לא קפץ למרחק של יותר מ-8.74 מטר עם רוח גבית מותרת.
זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שבה רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC הפנתה את המצלמות שלה בלעדית רק לתחרות אחת. השדרים נשמעו פעם אחר פעם אומרים: "זו קפיצת חייו" או "מדלית הזהב נקבעה בקפיצה הזו" שהתחלף ב"לואיס לא יכול לקפוץ רחוק יותר". "זו הייתה תחרות הקפיצה לרוחק שבה הקופצים באמת קפצו רחוק", סיכם השדר.
פורסם לראשונה: 12:11, 19.09.25
