עונת היורוליג של שתי התל-אביביות ממשיכה להיראות כמו תמונת ראי. הפועל במאזן 2:7, מכבי במאזן 7:2. הפועל שנייה בטבלה, מכבי שנייה מהסוף.
וגם על המגרש, יש להן סגנונות פשוט הפוכים: איטודיס דבק בשיטה קבועה, חלוקת דקות קבועה, לא מגלה גמישות ולא עושה שינויים אפילו כשדברים לא הולכים, אלא מקווה שבסוף הם יסתדרו - וזה באמת קורה.
קטש, לעומתו, מאלתר ומאלתר, ממציא כל משחק דברים חדשים, מתאים את השיטה ליריבות, מצליח לנטרל הרבה מאוד כלי נשק שיש להן, אבל כמעט תמיד יש כמה התחכמויות מוגזמות ומיותרות, ובסוף גם הפסדים.
אתמול זה ממש בלט. מכבי הציגה משחק מצוין מול מונאקו והגיעה להארכה. ושם, קטש שם את ג'יילן הורד עם ארבע עבירות כשומר של מייק ג'יימס. התחביב של קטש לשים את הורד מול רכז שוב לא השתלם. מונאקו לקחה ריבאונד התקפה אחרי ריבאונד התקפה כי הוא היה רחוק מהסל, ואז הוא עשה עבירה חמישית. למה לא לוני ווקר? ג'ון דיברתולומיאו? אפילו ג'ף דאוטין שלא שיחק דקה? לא עדיף מאשר לבזבז את השחקן הכי חשוב שלך?
ועל הטעות הזאת נוספה אחת אחרת. מהספסל עלה במקום הורד מרסיו סנטוס. רומן סורקין, שקלע 15 נקודות ב-16 דקות - שחקן השבוע ביורוליג לפני שבועיים, כן - נשאר לשבת. סנטוס קלע עד אז 4 נקודות ב-16 דקות. במה בדיוק הוא יותר טוב מסורקין? אם התשובה שעברה בראשו של קטש הייתה "בחילופים בהגנה", כי אין שום תשובה הגיונית אחרת, אז בפועל, ההגנה קרסה מאותו רגע. שחקנים של מונאקו חתכו מתחת לסל וקיבלו כדורים חופשיים לקליעות קלילות מעשרים ס"מ. מונאקו ניצחה 107:112, ומכבי שוב נשארה עם חמיצות הכמעט.
וחבל, כי עד אז היא שיחקה מאוד יפה. זה קרה בין היתר במקרה. אושיי בריסט לא היה בסגל וקטש העלה בחמישייה את גור לביא. הוא היה נפלא. הבעיה המרכזית של מכבי בשנים האחרונות היא ההגנה בצבע. או היעדר ההגנה בצבע אם נדייק. זה קורה הרבה בגלל שהורד הוא שחקן לא גבוה ולא חזק לעמדה מספר 4, וגם רומן סורקין יותר טכני מפיזי. לכן, מכבי לרוב נטחנת מתחת לסל שלה ולוקחים עליה המון ריבאונד התקפה.
לביא, במקור, הוא שחקן פנים ששולט בעמדה 4 אבל גם קולע מבחוץ כמו 3. מין סטרץ' 4 קטן. ליורוליג הוא נמוך מדי לעמדה 4. אבל בעמדה 3 הוא תורם הרבה קשיחות, ריבאונד ועזרה נגד חדירות. בקיצור, בן זוג מצוין להורד. אם הוא ישחק ליד סורקין וליף זה עלול ליצור מערך איטי וכבד מדי. אבל עם הורד – מתאים. זה קצת כמו גינת ואבדיה בנבחרת ישראל: שניים שהם משהו בין 3 ל-4 ומחפים בזריזות וטכניקה על הנחיתות בגובה ובמסה.
וכך, בדקות שבהן לביא ודיברתולומיאו שיחקו, מכבי הציגה הגנה מהטובות ביותר שראינו ממנה העונה. דיברתולומיאו הועדף אתמול על דאוטין וזה נראה טוב. עוד התאמה נכונה שעשה קטש. חבל רק שלצד הטובות הגיעו גם המיותרות.
שחקני המשנה של מכבי היו אתמול נהדרים. אבל גם הפעם, ההבדל בינה לבין רוב יריבותיה הוא מה כל אחת מקבלת ממי שאמור להיות הכוכב הגדול שלה.
במשחקה מול הכוכב האדום בלגרד, קודי מילר-מקינטייר קלע 23 נקודות עם 9 מ-20 מהשדה, מסר 12 אסיסטים, לקח 4 ריבאונדים ושלט במשחק. לוני ווקר קלע 18 נקודות ב-5 מ-15, מסר 4 אסיסטים, לקח 3 ריבאונדים והלך הרבה עם הראש בקיר.
מול מונאקו, ווקר היה במשחקו הטוב ביותר העונה: 19 נקודות (אבל באחוזים נמוכים, 6 מ-19), 4 אסיסטים ו-3 ריבאונדים. מייק ג'יימס קלע 34 נקודות ב-9 מ-19, לקח 6 ריבאונדים ומסר 7 אסיסטים.
ווקר קלע 31.5 אחוז מהשדה. מכבי כולה קלעה 48.7 אחוז מהשדה. אם מנקים את מה שווקר עשה, כל האחרים יחד קלעו 53.9 אחוז מהשדה.
ג'יימס קלע 47 אחוז מהשדה. הקבוצה שלו קלעה 50% מהשדה. במקרה שלו, הפער בין האיש לקבוצה גם קטן וגם מובן: הוא מושך הרבה עזרות וזה מפנה את חבריו לקליעות קלות. אצל ווקר זה לא ממש ככה. הוא לרוב תחנה אחרונה. גם לעומת מילר-מקינטייר, הפער באחוזי הקליעה דומה, וכן בתרומה הקבוצתית: הרכז של הכוכב האדום מסר 8 אסיסטים יותר מווקר.
זה לא שווקר רע. הוא גם הצטיין אתמול בדקות הסיום הלחוצות וזה סימן חיובי. אבל עד עכשיו הוא לא שחקן שמחזיק קבוצה על הכתפיים כמו השניים שאליהם השווינו אותו, וגם לא, למשל, כמו וויד בולדווין. לפי הפרסומים ווקר מרוויח 2.2 מיליון דולר בעונה - פחות מג'יימס אבל יותר ממילר-מקינטייר וממה שהרוויח בולדווין במכבי.
המסקנה היא שמכבי חייבת כוכב. איפה לונדברג שסיכם? הוא שחקן טוב וגם שומר מצוין, וזה דבר שבאמת חסר לקבוצה, אבל הוא לא כוכב, לא שחקן שמייצר לעצמו לבד מצבי זריקה מול שומר, גם לא יצרן של המון נקודות. הוא מנוסה, יכול להפוך למנהיג, אבל לא בטוח שזה שחקן שהופך את העונה. הוא בטח לא בקליבר של אלה שהוזכרו פה קודם, או של דוויין בייקון שאותו פגשה אתמול הפועל במדי דובאי.
בסוף, הכל מסתדר
זה היה עוד משחק מורט עצבים, שבו הפועל נתקלה בקשיים אבל הצליחה להתעלות, כהרגלה, בדקות הסיום. דובאי, בהרכב חסר, עלתה עם שני גבוהים עצומים בגודלם ולכן איטודיס הכניס לחמישייה את ג'ונתן מוטלי במקום איש וויינרייט (בשל הפציעה של תומר גינת גם לא הייתה עוד אלטרנטיבה).
זה יצר מפגש מעניין בין מוטלי לבין פיליפ פטרושב, מי שהפועל רצתה על המשבצת של מוטלי (או ביחד איתו, כי הגבוה שלא היה מוחתם במקרה זה הוא כנראה טאי אודיאסה). פטרושב היה נהדר בפתיחה והראה כמה הוא היה יכול לעזור אם היה של האדומים. הוא הרבה יותר מגוון ממוטלי ודי חגג עליו. ובכלל, הפועל נראתה מסורבלת בשני צידי המגרש. ואז נכנס וויינרייט והכל הסתדר. האיש הוא נכס! גם את פטרושב, שגבוה ממנו באיזה 20 ס"מ, הוא עצר. תופעה הגנתית יוצאת דופן.
במחצית הראשונה הפועל הייתה פושרת. היא ספגה הרבה סלים במתפרצות ושחקני דובאי גם ניצלו בעקביות יתרון פיזי על כריס ג'ונס, חדרו עליו הרבה וקלעו. אבל גם כשהכל מקרטע, תמיד יש את אנטוניו בלייקני שיקלע וישאיר אותה צמודה. והפועל, גם ביכולת לא משהו, תמיד נמצאת בתמונה. היא אף פעם לא תובס.
הקבוצה ירדה למחצית בפיגור 47:48, עלתה למחצית השנייה עם החמישייה הקבועה והנמוכה, ופתחה בבליץ: ההגנה ננעלה, ואסיליה מיציץ' נתן מטווח שלשות, והופ, 17 הפרש. דובאי צמצמה בזכות בייקון, איש שמזכיר נורא את פול ג'ורג' בסגנון שלו. הוא היה מדהים, קלע 36 נקודות, וזו הייתה הפעם הראשונה העונה שהפועל לא ידעה איך להתמודד עם שחקן כלשהו. אז היו דפיקות לב, אבל הפועל קבוצה. אלייז'ה בראיינט היה אדיר עם 25 נקודות - והשלים בכך ערב גדול של שני היריבים בעמדה מספר 3 עם המספר 3 על הגופייה - האדומים קיבלו החלטות טובות, וזכו בניצחון, 97:109.
האם הפועל מרשימה? ממש. האם הסגל הזה טוב מספיק לזכייה ביורוליג? לדעתי לא. אבל עוד מעט ייפלטו אולי שחקנים מה-NBA, הליגה בסין ובמקומות אקזוטיים אחרים תסתיים, ואני מאוד אופתע אם לא יצרפו עוד גבוה איכותי. ועם אחד נוסף שכזה, השמיים הם באמת הגבול.
