בקריירה של כמעט כל כדורגלן יש החמצה אחת או משחק אחד שאינם עוזבים אותו. לעיתים אלה רגעים שבזמן אמת נראים כמו עוד אכזבה, אך בדיעבד מתבררים כגורליים עבור השחקן וקבוצתו. אצל חלק מהכדורגלנים הם עלולים לערער את הביטחון, ללוות אותם במשך שנים ואף להוביל למשבר נפשי.
התופעה הזאת מתרחשת בדרך כלל הרחק מהמצלמות. כלפי חוץ אומרים שהמשחק נגמר וצריך להתקדם למפגש הבא, אבל הרגע הכואב חודר לעיתים גם לחיים הפרטיים. יש שחקנים שנאלצים להתמודד איתו לאורך זמן, ולעיתים אף פונים לטיפול אישי אצל פסיכולוג. הנה שלוש דוגמאות בולטות.
אנטואן גריזמן – בדקה ה־47 של גמר ליגת האלופות ב־2016 בין ריאל מדריד לאתלטיקו מדריד, כשריאל הובילה 0:1, בעט גריזמן פנדל למשקוף. אתלטיקו אמנם השוותה בדקה ה־79 משער של יאניק קראסקו, והצרפתי אף כבש את הבעיטה שלו בדו־קרב מהנקודה הלבנה, אך קבוצתו הפסידה 5:3 וראתה את היריבה העירונית מניפה גביע אירופה שני בתוך שלוש שנים.
גריזמן התקשה להשתחרר מההחמצה במהלך המשחק ואף סיפר כי היא המשיכה לרדוף אותו זמן רב לאחר אותו ערב. כל פנדל חשוב הזכיר לו את הבעיטה למשקוף במילאנו. שנתיים לאחר מכן, בגמר מונדיאל 2018, הוא דייק מהנקודה הלבנה, העלה את צרפת ליתרון 1:2 על קרואטיה וסיים את הערב עם גביע העולם. ההחמצה ההיא לא נמחקה, אבל סוף אחר נכתב לצידה.
ג'אנלואיג'י בופון – בגמר ליגת האלופות ב־2003 בין יובנטוס למילאן עצר השוער האיטלקי שתי בעיטות בדו־קרב הפנדלים, אך קבוצתו הפסידה 3:2. בופון סיפר כי ההפסד היה אחד הרגעים שקדמו לתקופה קשה בחייו, אם כי לא הגורם היחיד לה. במהלך עונת 2003/04 הוא סבל מדיכאון ומחרדה, פנה לפסיכולוג וקיבל טיפול קבוע. בניגוד למה שנכתב לא פעם, בופון בחר שלא ליטול תרופות נגד דיכאון.
ג'אנלואיג'י בופון במדי יובנטוס
(צילום: Christian Fischer/Bongarts/Getty Images)
ההתמודדות הזאת סייעה לו לפתח חוסן נפשי, שבא לידי ביטוי גם בהמשך הקריירה. שלוש שנים לאחר אותו גמר הוא זכה עם איטליה במונדיאל 2006, ספג שני שערים בלבד לאורך הטורניר ונבחר לשוער המצטיין. את ליגת האלופות בופון מעולם לא הניף, אבל מהתקופה החשוכה הוא יצא כאדם וכשחקן חזקים יותר.
ג'וד בלינגהאם – בתקופתו בבורוסיה דורטמונד הפך הקשר הצעיר לאחד מכוכבי הקבוצה. במחזור הסיום של עונת 2022/23 הגיעה דורטמונד למשחק הביתי מול מיינץ כשהיא במקום הראשון, וניצחון היה מעניק לה אליפות ראשונה מאז 2012 וקוטע רצף של עשר זכיות של באיירן מינכן.
אלא שדורטמונד סיימה בתיקו 2:2 ואיבדה את התואר לבאיירן בשל הפרש שערים. בלינגהאם, שסבל מפציעה בברך, ישב על הספסל ולא היה יכול לעזור לחבריו. התמונות שלו מכסה את פניו בחולצה ופורץ בבכי המחישו עד כמה קשה היה עבורו לצפות מהצד בהתפרקות החלום.
החוויה המתקנת הגיעה כעבור שנה בלבד, בתסריט שכמעט אי־אפשר היה להמציא. בגמר ליגת האלופות ב־2024 פגש בלינגהאם, שכבר לבש את מדי ריאל מדריד, את אותה דורטמונד. הוא בישל לוויניסיוס את השער השני בניצחון 0:2 והניף את גביע אירופה דווקא מול הקבוצה שאיתה חווה את אחד המשברים הכואבים בקריירה שלו.
ג'וד בלינגהאם בדורטמונד
(צילום: גטי אימג'ס)
בסופו של דבר המשחק מסתיים והכדורגל עובר הלאה, אבל הנפש לא תמיד מתקדמת איתו. עבור הקהל, ההחמצה או ההפסד הופכים עם הזמן לשורה בארכיון. עבור השחקן, אותו רגע עלול להימשך הרבה אחרי שריקת הסיום – לפעמים עד שמגיע משחק אחר וכותב עבורו סוף חדש.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
