ראיתם את זה בא באוגוסט? גם אני.
יש משפט שאני תמיד אומר בפרויקטים - "בעיה שלא מטפלים בה, גדלה בקצב אקספוננציאלי". אז נכון, אנחנו מדברים על כדורגל - אבל בואו נודה באמת, מועדון כמו מכבי חיפה הוא ארגון לכל דבר, עם היררכיה, תקציבים, עובדים (או במקרה שלנו - שחקנים), ומנהלים. וכשבארגון כזה רואים שמשהו לא עובד - צריך לפעול. מהר.
כבר באוגוסט, כשישבתי וכתבתי את הטור ההוא על המאמן החדש, הרגשתי שמשהו חורק. לא היה צריך להיות גאון כדורגל כדי להבין שהפאזל לא מתחבר. התקשורת בין השחקנים נראתה מאולצת, השיטה לא ברורה, והאנרגיה? כבויה. כתבתי אז - אם ההנהלה לא תטפל בזה עכשיו, היא תמצא את עצמה רודפת אחרי הנזק.
והנה, שבעה מחזורים אחרי, מכבי חיפה רחוקה תשע נקודות מהמקום הראשון. כן, תשע! וזה לא רק המספר שמדאיג - זו התחושה והיכולת. כי גם כשהניצחונות הגיעו, זה הרגיש מקרי, לא משכנע, לא מכבי חיפה של השנים האחרונות. אז המאמן הלך. סוף סוף. אבל למה רק עכשיו?
זו בדיוק הטעות שמנהלים עושים שוב ושוב - הם מזהים את הבעיה, מרגישים בבטן שזה לא זה, אבל נותנים לזה "עוד זמן". למה? כי קשה להודות בטעות. כי יש אגו. כי אולי "זה יסתדר". אבל זה אף פעם לא באמת מסתדר לבד. כמו בפרויקטים שאני מנהל - כשאתה רואה חריגה קטנה בלוחות זמנים, בעיה בתקשורת בין צוותים, או ירידה במוטיבציה - אל תדחה את זה. תעצור. תתקן. תחליף. אחרת, זה גול עצמי בדקה ה-90.
במכבי חיפה, הבעיה הייתה ניהולית לא פחות ממקצועית. היה ברור מהתחלה שהמאמן לא מצליח לייצר חיבור, לא מצליח לסחוף את החדר. זה לא שהוא לא מקצוען - פשוט לא היה מתאים. כמו מנהל מוכשר שמגיע לארגון עם תרבות אחרת לגמרי - הוא יכול להיות מצוין על הנייר, אבל בשטח? זה לא עובד. ומה עשתה ההנהלה? חיכתה. אולי מפחד, אולי מאמונה שזה יתהפך. אולי מתוך תקווה ש"הוא רק צריך עוד זמן". אבל זמן הוא משאב יקר. וכשמבזבזים אותו על מה שלא עובד - משלמים ביוקר.
אני לא בא בטענות. לפעמים כולנו נופלים בזה. גם אני ניהלתי פעם פרויקט שבו ידעתי שמשהו לא עובד, אבל דחיתי את ההחלטה כי לא רציתי לטלטל את המערכת. התוצאה? טלטלה גדולה פי שלושה. וזה בדיוק מה שקרה גם כאן - במקום חיתוך כירורגי מוקדם, קיבלנו ניתוח חירום מאוחר.
עכשיו, אחרי הפיטורים, מגיע השלב החשוב באמת - השיקום. ופה, אסור להמר שוב. לא עוד ניסויים, לא עוד "מאמנים עם פוטנציאל". עכשיו צריך ללכת על בטוח. על אחד שמכיר את הדינמיקה, שיודע להחזיר שקט, שיודע לייצב מערכת גדולה ורועשת כמו מכבי חיפה. זה לא הזמן לחדשנות. זה הזמן ליציבות. כמו בפרויקט שנכשל חלקית - אתה לא מחפש עכשיו מנהל חדש שיביא "רוח חדשה". אתה מחפש אחד שידע לסגור קצוות, לבנות מחדש אמון, ליישר שורות.
כי מועדון כמו מכבי חיפה הוא לא קבוצה - הוא מערכת מורכבת עם אלפי נקודות חיבור: שחקנים, אוהדים, הנהלה, תקשורת, ומורשת ירוקה אחת גדולה. כשמערכת כזו רועדת, היא צריכה עוגן. ואולי זה בכלל המסר המרכזי של כל הסיפור הזה - תראו איך עקרונות הניהול והחיים חוזרים אלינו שוב ושוב:
כשיש בעיה - לא מטאטאים.
כשיש ספק - פועלים.
וכשמשהו לא מריח נכון - לא מחכים עד שהוא יסריח.
ההנהלה של מכבי חיפה עשתה את הצעד הנכון, אבל מאוחר מדי. עכשיו נשאר רק לקוות שלמדו את הלקח, ושהמאמן הבא יהיה לא רק "איש כדורגל", אלא מנהל שיודע לנהל מערכת מורכבת תחת לחץ, עם קהל שמצפה לגדולות. כי בסוף, גם על הדשא וגם בחדר הישיבות - מי שיודע לטפל במשבר בזמן, הוא זה שמנצח.
ועכשיו, הגיע הזמן של מכבי חיפה לחזור הביתה - לא רק לנצח משחקים, אלא להחזיר את הביטחון במערכת הירוקה שכל כך הרבה אנשים מאמינים בה ואוהבים אותה.
*הכותב הוא מומחה לניהול פרויקטים, מנטור למנהלים וחי עפ"י העקרונות מהפסיכולוגיה החיובית - ואוהד ירוק
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
