צפו בטירוף אוהדי נבחרת ארה"ב ברחובות קנזס סיטי
(צילום: עוז מועלם)
אם במקסיקו הכדורגל נשפך לרחובות, בקנזס סיטי הוא נשפך מהברים. שעות לפני משחק הפתיחה של נבחרת ארה"ב מול פרגוואי, הדאונטאון כבר נראה כמו מסיבת רחוב גדולה. אלפי אוהדים בצבעי אדום, לבן וכחול גדשו את אזור הבילויים, צמודים לכוסות בירה בגודל של אוקיינוס קטן ובתחושה משותפת שהערב הזה שייך אך ורק להם.
כמו בכל חגיגה אמריקאית שמכבדת את עצמה, הכדור לבדו לא יספיק. לצד מסכי הענק נערכו משחקי כדורגל בין הבאים על מגרשים קטנים, שעשועונים נושאי פרסים כמו אבנר דן באייטיז ותחרויות לימבו, שבהן המשתתפים ניסו לעבור מתחת למוט שהלך וירד לגבהים בלתי אפשריים מבחינה אורתופדית. המנצח זכה בליטר בירה. מפתיע.
איימי, לבושה מכף רגל ועד ראש אדום בצבעי הלאום, הודתה שהיא לא בעניין של כדורגל בדרך כלל. "אני פה בשביל הנבחרת", הכריזה בגאווה. "אני לגמרי בעניין של אליפות העולם ומכירה כבר את כל השחקנים. אני לא חושבת שנוכל לקחת את אליפות העולם בכדורגל אבל בכדורסל באולימפיאדה אין לנו באמת מתחרים. בכל מקרה, בספורט הקבוצה האהובה שלי היא הצ'יפס". בכל זאת, בקנזס סיטי יש גבולות שאפילו המונדיאל לא חוצה.
אחת האוהדות שפגשנו הגיעה לבושה בתלבושת שנעה איפשהו בין וונדר וומן, הדוד סם ו-4 ביולי (יום העצמאות האמריקאי). גרבי כוכבים ופסים, חצאית תואמת, איפור חגיגי וכתר מוזהב השלימו הופעה שגרמה למצלמות לעצור לרגע. שלושה בחורים, שעובדים קבוע על שרירי הבטן שלהם ופחות בענייני פחמימות, הסתובבו בריבועים חשופים במשך שעות כשהם נושאים על גופם את האותיות S, U ו-A. כל אחד עם אות אחת. הם הקפידו שלא להתרחק זה מזה, ואפשר היה להעריך את המשמעת הקבוצתית. בכל זאת, אם אחד מהם היה הולך לשירותים בזמן הלא נכון, ארה"ב הייתה נשארת בלי אות.
כשקייטי פרי עלתה להופיע, המקום לבש קדושה חילונית. מכונות הזיקוקים התעוררו לחיים לצדי מסכי הענק, אלפי גרונות שאגו את ההמנון האמריקאי, שתמיד מצליח איכשהו להישמע טוב, והערב קיבל ממד טקסי בסאונה רטובה. פרגוואי עדיין לא ידעה את זה, אבל הגרילים בקנזס כבר חיכו לה.
בדקה השביעית הגיע השער הראשון, והשאגה שעלתה מהדאונטאון איימה לפרוץ את שכבת האוזון. מסכי הענק רעדו, בירות פשוט נזרקו ואנשים התחבקו בחבורות צמודות. לרגעים, קנזס סיטי הזכירה אפילו את מקסיקו סיטי.
בשער השני חיבקו אותי שני אמריקאים מיוזעים במיוחד, תוצר מתבקש של שעות בחום של מיזורי. אחרי לא מעט אירוויזיונים שבהם איש לא התנפל עליי בהתלהבות כזו, אלא להיפך, הערכתי כל טיפה. בערב כזה, של 0:3 אמריקאי במחצית, לא ממש משנה אם נולדת בקנזס סיטי, בפרגוואי או בישראל. אם אתה עומד ליד האנשים הנכונים, אתה כבר חלק מהמשפחה.
