יש משהו מאוד מוזר בלנסות להבין את מה שקורה עכשיו במכבי ת"א. מצד אחד, זה נראה כמו מאבק על בעלות, על מניות, על מי יחזיק במועדון ומי יקבל את ההחלטות. מצד שני, מתחת לכל המספרים, השמות והאינטרסים, יש כאן שאלה הרבה יותר גדולה: איך הגענו למצב שבו המועדון שהיה במשך שנים סמל של יציבות, עוצמה והמשכיות, נמצא היום בתוך מאבק כזה? ואולי יותר חשוב מזה, האם אנחנו בכלל מסתכלים על הרגע הנכון שבו הכול התחיל להשתבש?
כי בתוך כל מה שנאמר בימים האחרונים, שמעון מזרחי הצביע על נקודת זמן מאוד ברורה. מבחינתו, משהו השתנה במכבי בעקבות המכירה של פדרמן לשטילמן. אני מסתכל על זה אחרת. בעיניי, המכירה הזאת הייתה אולי רגע משמעותי בסיפור, אבל היא לא הייתה ההתחלה. היא הייתה יותר הרגע שבו התחילו לראות מבחוץ משהו שכבר התבשל בתוך המועדון הרבה מאוד זמן. הבעיה התחילה כשהניהול של מכבי הפך בהדרגה מניסיון לבנות את המועדון של מחר לניסיון לשמור בכל מחיר על המועדון של אתמול. להיאחז בקרנות המזבח. במנויים. בנוסטלגיה. בזיכרונות של מכבי הגדולה. ובתחושה שעצם העובדה שמבנה הבעלות קיים כבר כל כך הרבה שנים היא סיבה מספיק טובה להמשיך לשמור עליו.
שמעון מזרחי
(צילום: עוז מועלם)
אבל המניות הן לא מכבי. הכיסא הוא לא מכבי. והנוסטלגיה, גדולה ככל שתהיה, לא יכולה להיות תוכנית עבודה. וזה בדיוק המקום שבו אני מתקשה לקבל את הדרך שבה הדברים מתנהלים עכשיו. כי נדמה לי שבמשך יותר מדי זמן השאלה הייתה מי רשאי להחזיק במכבי, במקום לשאול מי מסוגל לקחת את מכבי קדימה. וזו שאלה אחרת לגמרי.
מכבי של היום מתחרה בעולם שבו הכסף השתנה, הספורט השתנה, היורוליג השתנתה והמועדונים הגדולים באירופה הפכו למערכות כלכליות הרבה יותר גדולות ממה שהכרנו בעבר. אי אפשר להתמודד עם זה רק באמצעות מה שמכבי הייתה. צריך גם לבנות את מה שמכבי תהיה.
ופה אני מגיע לשמעון מזרחי. דווקא בגלל ההיכרות העצומה שלו עם המועדון, דווקא בגלל כל מה שהוא נתן למכבי במשך עשרות שנים, קשה לי להבין את העמדה שבה הוא נמצא היום. אני לא חושב שהוא רוצה לפגוע במכבי. להפך. אני חושב שהבעיה הרבה יותר מורכבת. לפעמים אדם יכול לאהוב משהו כל כך הרבה שנים, עד שהשמירה עליו הופכת למטרה בפני עצמה. אבל מכבי לא צריכה שיגנו על העבר שלה. היא צריכה שמישהו יבנה לה עתיד.
ואם יש דבר אחד שאני כן חושב שצריך להיות ברור בתוך כל המאבק הזה, הוא שמי שרוצה להחזיק במכבי צריך להגיע עם שני דברים: היכרות עמוקה עם המועדון וכיסים עמוקים. לא מספיק רק אחד מהם. היכרות בלי יכולת כלכלית משאירה אותנו עם סיפורים על מה שהיה. כסף בלי הבנה של מכבי עלול להשאיר אותנו עם מועדון שאין לו את הנשמה שלו. אבל החיבור בין השניים, זה הדבר שמכבי צריכה.
ולכן מבחינתי, השאלה היא לא מי ניצח במאבק הזה על המניות. השאלה היא מה יקרה למכבי אחרי שהמאבק ייגמר. כי אם בסוף כל המלחמה הזאת תסתיים בכך שאותם אנשים ימשיכו להחזיק באותם דברים, באותה דרך, עם אותם פחדים ואותה תפיסה, לא באמת פתרנו שום דבר. רק דחינו את הבעיה.
אני אוהב את מכבי יותר מדי בשביל לחשוב שהמועדון הזה צריך להישאר בדיוק כמו שהיה. אני רוצה שמכבי תישאר מכבי. אבל כדי שזה יקרה, יכול להיות שהדבר הכי לא נאמן למכבי של פעם הוא בדיוק הדבר שמכבי של היום הכי צריכה: להפסיק לפחד להשתנות.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים.
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים.
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
