כדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר באיראן, אבל ההצלחות האמיתיות בזירות הבינלאומיות הגיעו ממקצועות הכוח והקרבות: 86 מ־88 המדליות שהשיגה איראן במשחקים האולימפיים, כולל 26 מ־27 מדליות הזהב, הגיעו על מזרן ההיאבקות, בהרמת משקולות, טאקוונדו וקראטה. אבל יש זירה אחת שבה משטר האייתוללות באיראן שולט ללא עוררין בעולם: הוצאות להורג של ספורטאים. במדינות מסוגה של איראן, ספורטאים מקבלים בדרך כלל טיפול צמר גפן ותנאים כלכליים ומקצועיים טובים, בגלל היכולת שלהם לייצג את הדגל ולהאדיר את העם. אבל ספורטאים שיוצאים נגד הממשל בכל דרך, דינם אחד.
הנושא הכאוב הזה עלה השבוע שוב לכותרות בעקבות הידיעות לפיהן הרשויות במדינה עומדות להוציא להורג את המתאגרף מוחמד ג'וואד וופאי סני (30). הוא זכה בתארים אזוריים ואימן מתאגרפים צעירים, אבל את פרסומו קנה בעקבות השתתפותו במחאות שפרצו במדינה ב־2019 לאחר העלאת מחירי הדלק ובעיות חברתיות וכלכליות אחרות. הוא נעצר, הואשם בהצתה, הרס רכוש ציבורי, תמיכה בתנועת המתנגדת לשלטון והפצת שחיתות ונידון לעונש מוות. ההוצאה להורג בוטלה כבר פעמיים, אבל בית המשפט העליון באיראן אישר אותה בפעם השלישית בתחילת אוקטובר.
הפעם, בעולם התגייסו למענו: יותר מ־20 ספורטאים ומאמנים בינלאומיים, כולל מדליסטים אולימפיים, ובראשם טניסאית העבר מרטינה נברטילובה, חתמו על עצומה הקוראת לעצור את תהליך ההוצאה להורג ולהציל את חייו של וופאי סני.
גזר הדין הוא חלק מהאינפלציה המטורפת המתרחשת ברפובליקה האיראנית בכל האמור להוצאות להורג של אזרחים, בעיקר על רקע רצח, סחר בסמים והתנגדות למשטר. לפי דיווחים של אגודות בינלאומיות לזכויות אדם, הוצאו השנה להורג יותר מאלף אזרחים (הסטטיסטיקה נכונה לעד סוף ספטמבר, כך שהגרדום עוד נטויה), המספר הגדול ביותר מזה שלושה עשורים. זו השנה החמישית ברציפות שבה נרשמת עלייה בקצב ההוצאות להורג, כשהשיא הוא עלייה של 43 אחוז בין 2022 ל־2023, השנה שלאחר רציחתה של מהסא אמיני והפגנות "נשים, חיים, חופש", שבאו בעקבות הרצח.
וופאי סני ישב חמש שנים בכלא. רוב הזמן הוא שהה בצינוק ועבר התעללויות ועינויים קשים שבאמצעותם הצליחו הרשויות להוציא ממנו הודאות בכפייה. בסופו של דבר, ככל הנראה ולמרות המחאה הבינלאומית, הוא עומד להיות עוד נתון בסטטיסטיקה. אבל הוא רחוק מלהיות הספורטאי היחיד ברשימה.
היסטוריה של מוות
קשה לשכוח את הדמעות בעיניהם של אוהדי ואוהדות נבחרת איראן במשחקה הראשון במונדיאל בקטאר נגד אנגליה. כזכור, השחקנים סירבו לשיר את ההמנון כמחווה למחאות שהתחוללו באותם ימים במדינה. המשטר, ששלח מאות סוכני ביון לקטאר כדי להבטיח שלא יבוצעו עריקות ושכל שחקני וצוות הנבחרת יתנהגו לפי הוראות היצרן, שיגר לשחקנים מסר: מי שלא ישיר, יועלה בטיסה ישירה מקטאר לטהרן ומשם לצינוק ותאי העינויים. השחקנים הפנימו, הם מילמלו את ההמנון כמו אנשים שיצאו שנייה קודם לכן ממרתף בית כלא. ניסיון העבר עם ספורטאים שהביעו התנגדות למשטר, לימד אותם שכלא שווה הוצאה להורג. האווירה באותם ימים במולדת לא השאירה מקום לספק: איראן תעשה הכל כדי להשקיט את ההתנגדות וההפגנות. חבל התלייה וצוותי ההוצאה להורג ביריות עבדו שעות נוספות.
ההוצאות להורג של ספורטאים התחילו כמעט מיד לאחר המהפכה. המתאבק הושאנג מונטאזראלזוהור זכה מספר פעמים באליפות המדינה בסגנון יווני־רומי וייצג את איראן באולימפיאדת מונטריאול ב־1976. ב־1981, כמתאבק פעיל ומאמן היאבקות באוניברסיטת איספהאן, הוא זכה בעוד אליפות לאומית. מספר ימים לאחר מכן הוא נעצר עם 29 אזרחים נוספים בחשד להתקוממות. הוא עונה במשך חודשיים, ובאוקטובר 1981, כשהוא רק בן 30, הוצא להורג על ידי כיתת יורים.
לאחר שמסמכי וויקיליקס חשפו כי קיקבוקסר איראני מדבר בגנות המשטר ומתכנן עריקה לארה"ב, עצר המשטר ב־2010 את מג'יד ג'מאלי פאשי, שרק שנה לפני כן זכה במדליית ארד באליפות העולם. הוא הואשם בריגול עבור ישראל וביצוע הפיצוץ באופנוע שהרג את מדען האטום מסעוד עלי מוחמדי. פאשי הודה בשידור ישיר בכך שעבר אימונים בישראל על ידי המוסד, והוצא להורג בתלייה במאי 2012, בגיל 34. כמה שעות לאחר התלייה, הציגה הטלוויזיה האיראנית את הדרכון הישראלי של פאשי, אולם בדיקה מדוקדקת גילתה כי מדובר בתמונה שנלקח מוויקיפדיה, ועברה טיפול פוטושופ לא ממש מקצועי.
פורוזאן עבדי, קפטנית נבחרת הכדורעף של איראן, נעצרה ב־1981 בגין חברות בתנועת שמאל מתנגדת שלטון ונאומים חוצבי להבות. היא נשפטה לחמש שנות מאסר, ישבה בתא שמתאים לשלוש אסירות עם 25 אסירות נוספות, הייתה שנה וחצי בצינוק מבודד ללא קשר לעולם החיצון, ונשפטה לעוד שנתיים מאסר לאחר שסירבה לקרוא הצהרה שהוכתבה לה על ידי השלטון. באוגוסט 1988 היא נשפטה על ידי טריבונל שכלל את התובע של טהרן, שופט דת ואיש מודיעין באשמה של "כוונת מלחמה נגד אלוהים", והוצאה להורג בתלייה בגיל 31 בכלא אווין המפורסם. היא הייתה אחת מ־3,208 הקורבנות שהוצאו להורג במסע הטיהור של מתנגדי המשטר באווין (מתוך יותר מ־30 אלף בסך הכל) ונקברה בקבר אחים.
משהיד רזאגי היה בסגל נבחרת איראן בכדורגל שהשתתפה באולימפיאדה. הוא נעצר ב־1981 על מכירה של עיתונים נגד המשטר, נשפט לשנה אחת בכלא ונרקב בו עד 1988, השנה שבה הוצא להורג. מספר ימים לאחר מכן הוצא להורג גם אחיו, אחמד. חביב חבירי, קפטן נבחרת איראן, ומי שזכה לתהילה לאומית לאחר שער דרמטי שכבש נגד כוויית במשחקי ההעפלה לגביע העולמי ב־1978, נעצר ב־1983 והוצא להורג בירייה שנה לאחר מכן.
משפט חסר אמינות
ההוצאה להורג המפורסמת ביותר, גם בגלל שהייתה האחרונה, וגם בגלל שהתרחשה כשהעולם כבר היה מוצף ברשתות חברתיות ואי־אפשר להסתיר כמעט דבר, הייתה של המתאבק נוויד אפקרי. בספטמבר 2018, אפקרי נעצר בחשד לרצח של עובד המדינה חסן טורקמן בעיר שיראז. המשפט של אפקרי היה בדיחה עצובה: השופטים הסתמכו על מצלמות אבטחה שזיהו את אפקרי באזור אבל לא בזירת הפשע, אחד העדים שהעיד כי ראה את אפקרי בקרבת מקום אמר בבית המשפט כי זו הפעם הראשונה שהוא רואה את החשוד, ואילו עדים אחרים טענו כי נתנו עדות שקר תחת לחץ. אפקרי עצמו טען שההודאה שלו ניתנה תחת עינויים וכי הוא עשה זאת כדי להציל את שני אחיו שהיו חשודים באותה אשמה (הם נשפטו ל־54 ו־27 שנות מאסר ול־74 מלקות). המלחמה על חפותו לא הועילה: אפקרי נשפט לשני עונשי מוות.
איראנים בברלין למען סני
הוא הוצא להורג ב־12 בספטמבר 2020. בניגוד לחוק, משפחתו לא הורשתה לבקר אותו. ההוצאה להורג התבצעה במהלך חודש מוחרם, שבו אסור לפי חוקי השריעה והחוקה האיראנית לעשות זאת. המחאות העולמיות, כולל מתומאס באך, נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, ודונאלד טראמפ, אז בקדנציהה ראשונה כנשיא ארה"ב, לא חילצו את אפקרי מגורלו.
בנובמבר 2022 נעצרה אלחם אפקרי, אחותו של המתאבק, במהלך המהומות לאחר הירצחה של מהסא אמיני. היא הואשמה בהיותה סוכנת עבור ארגון טרור בינלאומי (רשת הטלוויזיה של האופזיציה בגלות), ויושבת עד היום במאסר תחת פיקוחו של משרד המודיעין באיראן.
פורסם לראשונה: 01:30, 14.11.25
