שלשה של סקוטי בארנס על הבאזר. נבחרת ארה"ב מנצחת את נבחרת שאר העולם. ויקטור וומבניאמה מזנק בניסיון נואש לחסום את הזריקה - אך מאחר. כשהכדור נכנס, התסכול על פניו של הצרפתי ברור לחלוטין.
לרגע אפשר היה לחשוב שמדובר במשחק עונה סדירה מתוח ב־NBA אולי אפילו רגע מסדרת פלייאוף. אבל האמת שונה לחלוטין: זה קרה במשחק האולסטאר האחרון שנערך בלוס אנג'לס.
במשך שנים היה משחק האולסטאר של ה-NBA אחד האירועים המהנים בלוח השנה של הליגה, לא בגלל חשיבות ספורטיבית מיוחדת, אלא בזכות השילוב בין הכישרון הגדול בעולם לבין תחושה מסוימת של תחרות. אך בעשור האחרון משהו נשחק. ההגנות נעלמו, התוצאות התנפחו, והמשחק הפך למופע ראווה כמעט נטול מאמץ.
יש רגעים שממחישים זאת היטב. במשחק האולסטאר שנערך לפני שנתיים, כולנו זוכרים את ניקולה יוקיץ' ולוקה דונצ'יץ' מתמסרים ביניהם בדרך לסל - מהלך שנראה כמעט כמו תרגיל חימום - כשאף שחקן לא מנסה באמת לעצור אותם. הקהל צחק, השחקנים חייכו, אבל קשה היה להתעלם מהתחושה שהמשחק עצמו כמעט נעלם.
הביקורת על משחק האולסטאר גוברת משנה לשנה. הקומישנר אדם סילבר ואנשיו מנסים למצוא פתרונות - שינויי פורמט, רעיונות חדשים וניסיונות לרענן את המוצר. אבל אחרי האולסטאר האחרון נדמה שהתשובה אולי לא נמצאת בפורמט, אלא דווקא בשחקנים עצמם. אולי אפילו בשחקן אחד. ויקטור וומבניאמה.
וומבניאמה הוא כבר מזמן לא רק תופעה פיזית. בגובה כמעט חסר תקדים, עם מוטת ידיים עצומה ויכולת טכנית שמזכירה גארד, הוא כבר הספיק להראות דברים שכמעט ולא נראו בעבר על מגרש כדורסל. אבל מעבר לנתונים המרשימים ולמהלכים הבלתי שגרתיים, יש אצלו משהו נדיר יותר: תחרותיות אמיתית. וזה בדיוק מה שחסר למשחק האולסטאר. בעוד לא מעט שחקנים עדיין התייחסו למשחק כאל אירוע ראווה, וומבניאמה שיחק כאילו מדובר במשחק אמיתי. הצרפתי סיים עם 3 חסימות במשחק הראשון, נאבק על ריבאונדים ולא היסס להכניס אינטנסיביות הגנתית - אלמנט שכמעט נעלם מהאירוע בשנים האחרונות וניתן היה לראות ברגעים הראשונים את יתר הכוכבים מביטים בו בתדהמה. גם מבחינה התקפית הוא הביא את מה שהאולסטאר אמור להיות: שילוב בין כישרון יוצא דופן לבידור טהור. דאנקים מרהיבים, שלשות בדרגת קושי מטורפת ומספר מהלכים שהדליקו את הקהל - אבל בניגוד לאחרים, המהלכים האלה מגיעים אצלו תוך כדי משחק תחרותי - לא במקום המשחק.
אבל אולי הרגע המשמעותי ביותר הגיע דווקא בתגובה של שחקנים אחרים. בשלב מסוים של המשחק, אחרי רצף מהלכים אינטנסיבי שלו, ניתן היה לראות גם שחקנים נוספים מתחילים להגיב - להפעיל לחץ, לנסות לחטוף כדורים, ואפילו להתווכח עם השופטים. וזו בדיוק הנקודה המרכזית: משחק האולסטאר מושפע מאוד מהאנרגיה של הכוכבים המובילים בו. כשהשחקנים הגדולים משחקים בחצי כוח, כולם מצטרפים לאווירה הזאת. אבל כשכוכב מרכזי מעלה את רמת האינטנסיביות - פתאום גם אחרים מרגישים צורך להגיב. אנתוני אדוארדס, אחד הכוכבים הגדולים של נבחרת ארה"ב, הודה בסיום המשחק כי וומבניאמה הוא זה שהכתיב את הטון ופירגן לו על כך שהאגרסיביות שלו הפכה את המשחק למעניין ומבדר.
והתחרותיות הזאת לא מוגבלת רק למשחקי ראווה. רק לאחרונה, בסיום המשחק בין סן אנטוניו לבין לוס אנג'לס קליפרס, ניתן היה לראות את וומבניאמה יורד מהמגרש עם דמעות בעיניים לאחר שהוביל את קבוצתו לקאמבק מדהים שהסתיים בניצחון - תגובה נדירה לשחקן בעמדה של הקבוצה שלו, במיוחד בשלב שבו המקום בפלייאוף כבר נראה בטוח. עבורו, כל משחק הוא מאבק אמיתי. אם בשנים הקרובות יהפוך לאחד הפנים המרכזיות של ה־NBA כפי שנראה שקורה כבר עכשיו, יש סיכוי טוב שגם משחק האולסטאר ישתנה יחד איתו. לא בגלל פורמט חדש או חוקים יצירתיים, אלא בגלל שינוי גישה.
כי לפעמים כל מה שצריך כדי להחזיר עטרה ליושנה - הוא כוכב אחד שפשוט מחליט לשחק כדורסל.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
