הדרבי התל-אביבי גרם לי להבין באופן סופי משהו שהרגשתי עוד בתחילת העונה. לא שיחקנו מספיק משחקים ולא ניצחנו מספיק קבוצות גדולות כדי להגיד את זה עד עכשיו, וכן, ברור שהסגל שלנו עוד טעון שיפור, אבל הפועל ת"א חוזרת לימים היפים. באיזשהי סיטואציה עוד יכולנו לרוץ לאליפות, וכנראה שהיינו צריכים את פיצוץ הדרבי בסיבוב הראשון כדי להבין שחסר לנו עוד משהו, וגם היינו צריכים לקבל עונש חמור בשביל זה.
בתחילת העונה באמת הרגשתי שיש סוף סוף התנהלות של מועדון בריא לעומת השנים האחרונות. עוד בלאומית הרגשתי את זה, אבל מהלאומית אתה אמור לעלות אז קשה לבחון את ההרגשה בתנאים רציניים, ואמרנו שנחכה לראות מה יהיה בליגת העל.
התחלנו באמת טוב, גם היכולת וגם התוצאות, הכל פשוט התחבר לנו. כרגע יש פחות יכולת, מבחינת יכולת אתה מקום עשר במקרה הטוב, אבל מה שמראה על השינוי ברוח המועדון הוא שפעם לא היית מנצח במשחקים כאלה, וברגע שהיית מקבל את הגול היית מתפרק, גם על הדשא וגם בראש. במקרים כאלה לא ראית שום מצב לחזור למשחק, והיום הפועל חוזרת מפיגור במחזור הראשון ומנצחת, חוזרת מפיגור פעמיים במחזור השני וכובשת שוויון במהלך האחרון, עוברת משחק קשה והפכפך מול בית"ר ירושלים ומנצחת במהלך האחרון של המשחק, אחרי זה נקלעת לפיגור מפתיע באשדוד ומיד חוזרת ונותנת שישייה, חוזרת מפיגור כפול נגד הפועל חיפה, מקבלת את שער השוויון נגד באר שבע ששכבה עליה כל המשחק והייתה שווה לפחות 5 שערים ובסוף מצליחה לנצח על הבאזר לפני הדרבי, שבו פיגרה עד הדקה ה-91 ובום! שוב עמרי אלטמן מגיע משום מקום ונוגח לרשת, וההתלהבות הביאה לשער ניצחון מטורף שקטע רצף של כמעט 12 שנים!
עכשיו, למעט הפועל חיפה ואשדוד, כל שאר המשחקים לא הראו כדורגל גדול אלא אופי שנבנה ורוח המועדון שחוזרת לעצמה ונבנית מחדש. ואם אתה רוצה לחזור לקדמת הבמה ולשנות את התפיסה לגבי המועדון שלך, אתה גם צריך לדעת לנצח במשחקים כאלה. וכשאתה עושה את זה בצורה כזאת נגד יריבות כאלה, אלה בדיוק הדברים שבונים עוצמות של מועדון.
ואתה רואה שחקנים צעירים משתלבים ביחד עם שחקני מפתח זרים ושחקנים עם ניסיון כמו לירן רוטמן, שחר פיבן ואסף צור, כמו עמרי אלטמן שיודע מה זו הפועל ועבר איתה דבר או שניים לטוב ולרע, חזר מהקבר ומוכיח מה הוא שווה, כוכב כדורגל כמו סתיו טוריאל שהיום נחשב לאחד השחקנים הטובים בארץ, שחקנים יודעים שמי שטוב ישחק ומי שלא לא, לא משנה איך קוראים לך. אתה מביא רכש בצורה הכי שקטה ומקצוענית ואין הרבה רעש בגזרה הזאת בתקשורת.
ועל כל זה מנצח אחד ושמו אליניב ברדה, מאמן יחסית צעיר, בלי הרבה ניסיון, שלא רצה לאמן בכלל, נפרד ממועדון שהוא כל כך אוהב וירד לליגה הלאומית כדי לשקם את עצמו. עד עכשיו הוא עושה חיל וכנראה בלעדיו לא רק שאתה לא במקום הזה, אלא אתה כנראה לא עולה ליגה. אז מגיע לו את כל הכבוד, האהבה וההערכה האפשרית.
סלים טועמה בכה בראיון הירידה, התנצל והבטיח שהפועל תחזור והיא תחזור חזקה יותר, ועכשיו אני לגמרי מרגיש את זה. כל זה נחתם לי מהדרבי. ולא משנה איך תיגמר העונה הזאת, הטור הזה מסתכם במשפט אחד קצר - הפועל תל אביב חזרה, וחזרה בגדול.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
