בשבת יצא לי לצפות בשני האחים למשפחת חלאילי משחקים בזה אחר זה. ענאן פתח שוב בהרכב קבוצתו והשלים תשעים דקות לא רעות בניצחונה הראשון העונה של קריסטל פאלאס, ואיאד נכנס כמחליף בעקבות פציעה (מוזרה) של ילה בטאי כבר במחצית הראשונה, ושיחק עד הסיום כמגן ימני בניצחונה הדחוק של מכבי חיפה.
התגלגלות הקריירה של שני האחים אמורה להציב תמרור אזהרה ברור למערכת של מכבי חיפה, ובייחוד בכל הקשור למקצועיות בפיתוח ובהכוונת שחקנים במועדון: ענאן הגיע תוך שנתיים ממכבי חיפה לפרמייר ליג, וראשי המועדון ציינו לא פעם כמה כבוד מביא למכבי חיפה שחקן שגדל במחלקת הנוער שלה ומגיע לרמות הגבוהות ביותר. אלא שלטעמי, המועדון חוטא לאמת אם כך הוא מנתח את התרומה שלו להתפתחות הקריירה של ענאן. כמי שהתאהב בילד באותו שער מול ברזיל, אני עוקב אחריו מאז די באדיקות. אבל בואו נחזור קצת אחורה, עוד לפני הפריצה במונדיאליטו.
ענאן חלאילי הצטרף השנה לליגה הטובה והקשה בעולם כשחקן הרכב, ולפני כן כמעט חתם באלופת איטליה, אינטר. אלה המקומות הראויים, בעיניי, לרמת הכישרון של הילד. והוא, שלדעתי הוא הפוטנציאל הגדול ביותר שראיתי בכדורגל הישראלי, היה אמור להיות מושאל להפועל עפולה - אלמלא הצטיין באותו קמפיין של נבחרת הנוער. וזה, בפני עצמו, די מדהים. איך ייתכן ששחקן עם איכויות כאלה לא זוהה כבר אז, ואולי אפילו קודם לכן, כשחקן שאמור להיות חלק משמעותי מהקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה? למזלו של ענאן — והמזל, כך נדמה, נדבק לאלה שראויים לו — הדברים הסתדרו כך שהוא מצא את עצמו מקבל את המושכות תחת מסאי דגו, וזכה לחשיפה שעזרה לו להתקדם לבלגיה.
אלא שבבלגיה ענאן קיבל סדנת חינוך. במובן החיובי. הכוכב שליהטט באגף ימין ההתקפי של מכבי חיפה מצא את עצמו פתאום בתפקיד המגן הימני במערך של שלושה בלמים. בתחילה הוא גם לא קיבל דקות משחק רבות. וכשהתחיל לשחק יותר, היה ברור שקיבל הוראה להתמקד קודם כל בשיפור ההבנה ההגנתית של התפקיד, וכמעט שלא לעלות להתקפה. היה מוזר לראות את ההוא שהבקיע ובישל בצרורות בישראל הופך לכל כך דפנסיבי. אבל אחרי כמה חודשים של שיפור מתמיד בפן ההגנתי, ענאן קיבל יותר ויותר קרדיט לעלות קדימה - בין היתר בזכות יכולת הפריצה שלו.
ואז הגיעו הבישולים. והשערים. והרבה רגעים יפים. זה התפקיד האמיתי של ענאן, זה שבו הוא אמור לשחק. ואת זה זיהו בבלגיה, כנראה עוד לפני שהגיע אליהם. במכבי חיפה - לא. וזו כבר בעיה מקצועית רצינית. כי הבעיה, בעיניי, לא הייתה שמכבי חיפה לא זיהתה שחקן טוב. היא זיהתה שחקן טוב. הבעיה הייתה שהיא לא זיהתה נכון איזה שחקן יש לה ביד. ניתוח היכולות של ענאן מראה שהוא מצוין בפריצה, בניתורים, במסירות ובבעיטות, וכמו כן עובד טוב מאוד ברמה הפיזית. לעומת זאת, הוא פחות טוב בדריבל על שטח קטן. וברמות הגבוהות, שחקן קו בשלישייה התקפית - התפקיד שבו שיחק בחיפה - חייב במידה רבה דווקא את היכולת שאין לענאן: לעבור שחקנים בשטח קטן באמצעות הטעיות גוף, שינויי כיוון ותנועות זריזות. במחלקת הנוער של מכבי חיפה היו צריכים לעבוד איתו על יסודות המשחק האלה. בפועל, חלק משמעותי מהלמידה הזו הגיע רק אחרי שעבר לבלגיה.
ענאן בחור כל כך צנוע, ואני בטוח שהוא ימשיך ללמוד ולהתקדם. אבל דווקא בגלל זה הסיפור שלו כל כך מעניין: שחקן עם כישרון יוצא דופן, שהגיע מהר מאוד לרמות הגבוהות, ובדרך קיבל שיעורים מקצועיים שנדמה שלא קיבל מספיק מהם במועדון שבו גדל.
ונחזור למשחק השני שראיתי בשבת - מכבי חיפה מול פתח תקווה - ולזווית של איאד חלאילי. הוא לא מגן ימני. ההחלטה לשים אותו שם נראית לי מבוססת פחות או יותר על זה שקוראים לו חלאילי, והחליטו שכנראה התפקיד הוא בעצם גנטי. איאד, בעיניי, לא מתקרב לכישרון של ענאן - וזה כל כך חמוד שענאן כנראה עדיין יטען שאיאד יותר כישרוני ממנו. אבל זה לא אומר שאין לו מה לתת.
איאד חלאילי
(צילום באדיבות מכבי חיפה)
המקסימום של איאד, בעיניי, יכול להיות שחקן בסגנון של אושר דוידה. וזה ממש לא רע. לאיאד יש בדיוק את מה שלענאן אין: דריבל מצוין בשטח קטן. יש לו גם יכולת בעיטה ומסירה סבירות, עם פוטנציאל מסוים להתפתח. לעומת זאת, אין לו כוח פריצה יוצא דופן, אין לו יכולת ניתור מיוחדת, והוא לא מציג כרגע יכולות הגנתיות או פיזיות שמצדיקות את המעבר לעמדת המגן. בקבוצה שמחוברת היטב התקפית, הוא יכול להשתלב כיום כשחקן רוטציה התקפי במכבי חיפה. לא יותר מזה, כיום. ובוודאי שלא מגן ימני.
מכבי חיפה טעתה במקרה של ענאן. היא טועה, בעיניי, גם במקרה של איאד. היא טעתה עם מאור לוי. ועם ירין לוי. וזיו בן שימול. והיא ממשיכה לטעות גם עם עמית ארזי, נעם שטייפמן, אדם גרימברג, ינון פיינגזיכט... רשימה חלקית. וזה כבר לא סיפור על האחים חלאילי. זה סיפור על מועדון שמייצר כישרונות - אבל צריך לשאול את עצמו ברצינות אם הוא באמת יודע לזהות אותם, לפתח אותם, ובעיקר להבין איזה שחקנים הם יכולים להיות.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים.
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים.
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
