ההיסטוריה של מרוצי נסקאר שינתה כיוון ביום ראשון. שוב. באבה וואלאס חצה ראשון את קו הסיום במרוץ בריקיארד 400 האגדי באינדיאנפוליס, ונכנס לספרי ההיסטוריה: הנהג השחור הראשון שמנצח באחד מארבעת המרוצים הגדולים בסבב. זה היה רגע שסיכם מסע ארוך עבור וואלאס בן ה־31 - על המסלול, אבל לא פחות מזה, גם מחוץ לו.
מאחורי ההישג הספורטיבי - ניצחון שלישי בקריירה בסבב נסקאר - עומד אדם שגילה בדרך הקשה מה המחיר של "נראות". כי וואלאס, בניגוד לרוב מתחריו, לא נמדד רק לפי זמני ההקפה שלו, אלא גם לפי צבע עורו, דעותיו, והנכונות שלו להגיד את מה שרבים לא העזו.
החבל, הדגל, החולצה
המרוץ באינדיאנפוליס היה דרמטי מאין כמוהו. לאחר הפסקת גשם של 18 דקות ושני שלבי הארכה שנכפו על הנהגים, כשקייל לארסון - האלוף המכהן - נושף בעורפו, וואלאס נשאר על המסלול בלי לתדלק. זו הייתה החלטה אמיצה, אולי אפילו מסוכנת, אך כפי שאמר בסיום: "רציתי לנצח בכל מחיר". ואכן - הוא הקדים את לארסון ב־0.222 שניות והניף ידיים לשמיים על קו הסיום. גבירותיי ורבותיי, היסטוריה.
אך זהו רק קצה הקרחון. כדי להבין את משמעות הרגע, צריך לחזור חמש שנים אחורה, לטאלאדגה, אלבמה, ל־25 ביוני 2020 - הרגע שבו הכל השתנה.
כאשר וואלאס הגיע למסלול באותו קיץ, הוא עדיין לא היה מוכר, אלא נהג מרוצים ש"רק רוצה להיכנס לרכב ולנהוג", כפי שתיארה אותו אז אמו. אלא שבאותו יום, נאמר לו כי חבל תלייה - אחד הסמלים לתקופת העבדות באמריקה - נמצא בתוך תא המטען של מכוניתו. כל זה כשתנועת "Black Lives Matter" בדיוק מתפשטת ברחבי העולם והמחאה על אלימות נגד שחורים בארה"ב נמצאת בראש סדר היום הציבורי.
אמנם חקירת ה־FBI קבעה מאוחר יותר כי חבל התלייה לא היה "מיועד לו ישירות", אך זה לא שינה כמובן כלום. העיתונות לא איפשרה לסיפור לגווע והנהג השחור היחיד דאז בענף מצא עצמו בלב סערה. שבועיים קודם לכן הוא כבר הספיק לשכנע את ראשי נסקאר לאסור את הנפת דגל הקונפדרציה במרוצים - סמל היסטורי של גזענות במדינות הדרום. לצד האירוע בטאלאדגה, הפך וואלאס מבלי שהתכוון לקול שמוביל את השינוי. "דגל הקונפדרציה הוא סמל לשנאה ומעלה המון זיכרונות רעים. שום דבר טוב לא יוצא משימוש בו. אני גאה בנסקאר. עכשיו הזמן הקריטי ליצור שינוי ואחדות", הבהיר נחרצות.
באותו חודש, במסלול באטלנטה, וואלאס לבש חולצה עם הכיתוב: "אני לא יכול לנשום" - סיסמת המחאה לאחר מותו של ג'ורג' פלויד - ובכך הפך לדמות מפתח בחיבור שבין ספורט למאבק חברתי. צעד שבאופן נדיר אפילו הקדים את הפעולה הזהה של הנהג השחור לואיס המילטון בפורמולה־1.
הופעותיו הציבוריות, ההתבטאויות בתקשורת והנוכחות שלו הפכו את וואלאס למטרה - מצד אחד לגזענים שמפזרים קללות ברשת, מצד שני לאוהדים שמחפשים דמות שיכולה להוביל שינוי. הוא יודע שהוא לא תמיד מושלם: "אני לא מטפל בכל מצב בצורה הכי טובה", הודה, אולי ברמז לרגעים סוערים בהם הגיב באימפולסיביות. אבל גם בכך הוא אנושי, לא פלקט - אלא גיבור שנופל וקם.
וואלאס הבין כי זה לא תלוי רק בו. הוא חוזר ומדגיש שצריך את האנשים הנכונים גם במוקדי קבלת ההחלטות, לא רק על המסלול. "כדי ליצור שינוי, צריך לגרום לאנשים להבין למה הוא דרוש, ואז לגייס את הנכונים שידחפו אותו קדימה", אמר לאחרונה בראיון.
כשהנשיא בא לצפות
אחד הרגעים הבולטים שממחישים את אישיותו של וואלאס הגיע בפברואר האחרון, במרוץ דייטונה 500. בזמן שוואלאס התכונן להתחרות במסלול המפורסם בפלורידה, נוכחות בולטת אחרת משכה את תשומת הלב - נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שביקר באירוע והתקבל בהתרגשות על ידי חלק מהקהל והנהגים.
וואלאס, שהסתכסך בעבר עם טראמפ ברשתות החברתיות על רקע תגובותיו לפרשת חבל התלייה, לא התרשם. "אני ממש לא מתעניין בזה", אמר אז לכתבים. "אנחנו כאן בשביל המרוץ. לא בשביל ההצגה".
מי שנותן לוואלאס גב לאורך הדרך הוא לא אחר מאשר מייקל ג'ורדן, שחקן הכדורסל הגדול בכל הזמנים והבעלים של קבוצת 23XI Racing, שבה מתחרה הנהג. עבורו, המשמעות של לנהוג בקבוצה בבעלות אדם שחור, שגם חווה אתגרים דומים בדרכו, היא אדירה. "MJ תמיד מוצא את החיובי גם כשהמצב מתסכל. הקבוצה תמיד במרכז - וזה חלק מהדנ"א שלנו", הסביר וואלאס.
ג'ורדן, יחד עם הסנטר האגדי של קליבלנד בראד דוהרטי, הם שני בעלי הקבוצות השחורים היחידים בנסקאר. ייצוג זה, מקווים ב־23XI, יהווה זרז להרחבת המעורבות של בני מיעוטים גם ברמות הניהול - לא רק מאחורי ההגה.
למרות התקדמות מסוימת - תוכניות כמו Drive for Diversity והרחבת מעגל האוהדים - עדיין מדובר בעולם שרובו לבן, שמרני, ולעיתים אף עוין. הנתון הבא אומר הכל: פחות מ־5% מהנהגים הם בני מיעוטים, למרות שהם מהווים 23% מהאוהדים. גם היום, במהלך מרוצים, וואלאס שומע קריאות בוז. רק בשנה שעברה השתלט אוהד על מערכת הקשר שלו ואמר לו: "לך חזרה למקום שממנו באת" - תזכורת כואבת לעובדה שהוא עדיין "האחר" בעיני רבים.
ועדיין, וואלאס לא מתכוון לעצור. אחרי הניצחון באינדיאנפוליס, כבר ברור שהוא לא כאן רק כדי רק להשתתף. הוא כאן כדי להשפיע. כדי לדחוף. כדי להוכיח - לעצמו ולעולם - שהמרוץ לשוויון עוד רחוק מסיום.
פורסם לראשונה: 01:30, 30.07.25
