משחק צומת. לפני שני מחזורים (או כמעט חודשיים, תלוי איך אתם מעדיפים), בית"ר ירושלים ומכבי ת"א נפרדו ב־0:0, והפער של הפועל באר־שבע מהשתיים גדל ל־6 ו־11 נקודות, בהתאמה. אפשר היה להתווכח אם בית"ר יכולה לחזור לתמונה אחרי רצף של ארבעה משחקים בלי ניצחון והדחה מהגביע, אבל גם המוח היצירתי ביותר, שלוקח הכל בחשבון, היה מתקשה לתסרט את התרחיש שמשיב את הלגיטימיות למכבי. שתי תוצאות תיקו של באר־שבע, שני ניצחונות של בית"ר ומכבי ומפגש מתוזמן היטב בין באר־שבע למכבי מאוחר יותר (הערב, 20.30, מגבלת קהל עד 1,000 איש) – והתסריט הזה נמצא. או לפחות כמעט. עדיין צריך לכתוב אותו עד הסוף.
שני המפגשים הקודמים בין באר־שבע לבית"ר, ולבטח זה במחזור השני של הפלייאוף, ראויים לתואר "משחק עונה". אי־אפשר להשתמש בביטוי הזה כדי להגדיר משחק בין המוליכה לקבוצה במקום השלישי. בלית ברירה, נכנה אותו משחק צומת, זה שיותר מכל אחד שקדם לו יקבע את האופי של הפלייאוף. ניצחון של באר־שבע, וזה יישאר מאבק בין שתי קבוצות, כזה שגרתי שמסוגו יש כמעט בכל עונה. להבדיל, ניצחון של מכבי, ומה שהיה לפני שלושה מחזורים בלבד סיפור כמעט גמור, יהפוך למאבק אליפות משולש, אולי אפילו מרובע, לא פחות, אירוע כמותו לא חווינו. המפגש הערב בין באר־שבע למכבי יקבע אם עונת 2025/26 תהיה סיפור של פעם בשנה, או סיפור של פעם בחיים. יותר דרמטי מזה אין.
המכביזם דופק בדלת. מקובל לחשוב שהמעמד הזה מלחיץ יותר עבור באר־שבע מאשר מכבי ת"א. הרי באר־שבע היא זו שעלולה לאבד מה שהיה יתרון שני משחקים פלוס הפרש שערים רק לפני רגע, ולגזור על עצמה להתארח בטדי מלא לפני שתארח את בית"ר בטרנר. הרעיון שהמשחק הזה חשוב יותר לבאר־שבע נובע מההנחה שהעונה המסויטת שעברה על מכבי גמלה אותו מהמחשבה על ריצה לאליפות ועיצבה לה הלך רוח של מה שיהיה יהיה ומשחק על הכסף של הבית. לראשונה יש מה להפסיד, כי השנייה כבר הפסידה. מכבי הסכינה עם אובדן האליפות, ומקסימום לא תזכה להצטרף למרוץ שהיא כבר השלימה שלא תיקח בו חלק. קשקוש. הזכות להתאכזב, שיישבר הלב, היא אפילו לא זכות במקרה של מכבי ת"א. זו חובה, נגזרת של "מכביזם" וכל הסיפורים שמכבי אוהבת לספר לעצמה על עצמה. מכבי אולי פרשה מרצון ממאבק האליפות, אבל זה חזר ודפק על הדלת שלה, לא שואל אותה. להתכחש לרלוונטיות שלה לאירוע זה אקט מתגונן, שמטרתו להימנע מלהתאכזב שוב, כאילו אם מכבי תחליט שגם במקרה של ניצחון היא לא שם, אז לא יכאב לה הלב אם תפסיד. הוא יכאב.
פטאלי או מנטלי? באר־שבע כבר היתה בסרט הזה. גרוע מכך – היא כבר הפסידה בסרט הזה בעונה שעברה, כשעלתה ליתרון מבטיח לקראת סיום הסיבוב השני רק כדי לאבד את הבכורה רגע לאחר שזו נדמתה בלתי ניתנת לערעור. ביחס ישיר לכך שכל הכוכבים מסתדרים בשורה עבור בית"ר ירושלים, כך אלו ברקיע של באר־שבע צונחים; ההשבתה של דן ביטון, ההארכה השוחקת ביום חמישי, הפציעות הנערמות, הרוטציה הקצרה בימי שלום שתותיר את אותותיה בימי מלחמה בצל עומס חסר תקדים, ההשתהות בהארכת החוזה של רן קוז'וך – באר־שבע הולכת ומסתבכת סביב עצמה בדיוק בזמן הלא נכון.
אלא שחשוב לעמוד בפיתוי הפטאלי, ולזכור שכשם שיש לבאר־שבע את הגן שיודע לגרום לדברים להסתבך, כך יש לה את זה שיודע לגרום להם להסתדר. היא הרי כבר ידעה להפוך ירידה למקום השני ליתרון משכנע של שש נקודות. בניגוד למכבי, שהפסד הערב יגמור את העונה שלה סופית, לבאר־שבע יש את הפריווילגיה לנשום עמוק גם במקרה של הפסד. זו תודעה שיכולה לשחרר ולהרגיע שחקנים לחוצים ועייפים לקראת משחק גדול שהפן המנטלי בו חשוב לא פחות מהמקצועי. באר־שבע לא משחקת על החיים שלה הערב. היא לכל היותר משחקת על האפשרות לעשות אותם קלים יותר.
קרב תודעתי. ללא אמיר סאהיטי, ששב לארץ ולכל המוקדם ייכלל בסגל בחצי הגמר בהמשך השבוע, מוקד הכוח של מכבי ת"א נמצא במרכז המגרש. שליש עונה לפנינו, ולמכבי כבר יש שני קשרים עם דו־ספרתי בשערים, נתון חסר תקדים שמהדהד גם את המחסור בחלוץ דומיננטי, אבל השאלה הגדולה היא האם מה שטוב להצטרף מקו שני מול הפועל חיפה ומטה, יעשה את העבודה גם במפגש עם לוקאס ונטורה וקינגס קאנגווה. ללא ביטון, חדר המנועים של באר־שבע הוא התקווה היחידה שלה להמשיך ולהחזיק במקום הראשון. אם מכבי תצליח לשבש אותו, היא לא תרוויח רק ניצחון – היא תבקע חור בשריון ותבסס אצלה תודעת דומיננטיות ראשונה מסוגה העונה, משחק משנה תודעה לתודעה שזקוקה לשינוי.
לבית"ר ירושלים יש שורה של ניצחונות איקונים ברגע האחרון, לבאר־שבע יש 3 מ־3 מול שתי הדולקות אחריה, אבל למכבי אין כלום. בשבעת המשחקים הקודמים מול ארבע הקבוצות הגדולות האחרות, הניצחון היחיד של מכבי ת"א הושג בבית הדין. מחיפה היא חטפה רביעייה, מבית"ר שישייה, ובדרבי יתרון בדקה ה־90 לא הספיק אפילו לתיקו. יאמרו שכל אלו הם חלק מחיים אחרים, עם ז'רקו לאזטיץ', ושהיום מכבי היא כבר לא קבוצה פוסט־טראומתית שהוקרבה על מזבח ניסיונות החינוך מחדש של הבעלים שלה. בואו נראה.
