ויקטור וומבניאמה הוא גרסת ה־NBA לכיפת ברזל. הנבחר הבלתי מעורער לשחקן ההגנה של הליגה. הוא ענק, מוטת ידיו לא נגמרת, מסוגל לסגור שטחים במהירות, עבודת רגליים שמאפשרת לו לשמור על כל שחקן. ניקולה יוקיץ' שיחק נגד הסנטר הצרפתי של סן אנטוניו רק פעם אחת העונה - משחק אפי שנגמר בניצחון של דנבר בהארכה. הסרבי קלע 40 נקודות, לקח 13 ריבאונדים, מסר שמונה אסיסטים, חסם שלוש זריקות ותיבל באפס איבודים. רק על זה מגיע לו אוסקר - או לפחות תואר ה־MVP של העונה. אבל כנראה שזה לא יקרה, שוב.
מדע בדיוני
אולי משחק אחד הוא לא דוגמה. יוקיץ' שיחק שבעה משחקים בקריירה נגד וומבי. הממוצעים: 37.3 נקודות למשחק (ב־37.9 דקות), 10.9 ריבאונדים ו־9.1 אסיסטים, עם 55 אחוזים מהשדה. אלו לא מספרים מגוחכים - זה מדע בדיוני. רק על זה מגיע לו אוסקר על מפעל חיים. הוא צבר השנה 34 טריפל־דאבלים, בדיוק כמו אשתקד, אבל ב־65 משחקים לעומת 70 ב־2025. ראסל ווסטברוק מחזיק בשיא הטריפל־דאבלים לעונה, עם 42, והוא השיג אותם ב־81 משחקים. בעונה הבאה יוקיץ' (198) יעבור את ווסטברוק (209) בראש טבלת הטריפל־דאבלים של כל הזמנים. ווסטברוק הגיע למספר שלו ב־1,301 משחקים, יוקיץ' ב־810, כמעט שש עונות פחות. יוקיץ' משיג טריפל־דאבל כל 4.09 משחקים. ווסטברוק כל 6.22. פאטה מורגנה.
זו העונה השנייה ברציפות שבה יוקיץ' רושם ממוצע של טריפל־דאבל בעונה. רק שני שחקנים אחרים עשו את זה בהיסטוריה: ווסטברוק ואוסקר רוברטסון, שהיו בכלל רכזים. רוברטסון שיחק בליגה מצומצמת יותר ועם הרבה פחות כישרון. ווסטברוק עבד בשביל סטטיסטיקות. יוקיץ' הוא סנטר. הסטטיסטיקות משעממות אותו, הן מנוגדות לאופיו. הוא המרואיין הכי מצחיק בליגה, החברים שלו לקבוצה סוגדים לו, הוא כל מה שטוב בכדורסל. אבל כנראה ששוב תימנע ממנו הזכייה בתואר השחקן המצטיין של הליגה.
אה, כן, יוקיץ' הוא גם הראשון בהיסטוריה שמוביל את הליגה בקטגוריות הריבאונדים והאסיסטים בממוצע למשחק באותה עונה. עזבו את ממוצע הנקודות, ותניחו לכל שאר הקטגוריות המטריות שבהן הוא מדורג ראשון או שני. הוא עשה היסטוריה, ואם אני צריך לנחש - זו לא היסטוריה ששחקן אחר הולך לשחזר או אפילו להתקרב אליה בעתיד.
בשיחות עם חברים טענתי פעם שיוקיץ' פתר את המטריקס של הכדורסל. בתחילת העונה, כששאלו אותו על מה הוא עבד בקיץ, הוא לא הביא שום נושא מקצועי. הוא אמר שהגיע להחלטה לא להתווכח יותר עם שופטים - וזהו. אז הוא לא התווכח יותר עם שופטים. יוקיץ' לא פתר את המטריקס של הכדורסל - הוא הפך למטריקס בעצמו.
במארס, אחרי שהתאושש מהפציעה בברך, הוא רשם תשעה טריפל־דאבלים, וברצף של ארבעה משחקים מסר יותר מ־15 אסיסטים ולקח יותר מ־15 ריבאונדים למשחק. מדובר ברצף שאף רכז לא הגיע אליו מעולם, ורק ארבעה שחקנים הצליחו להגיע אליו בריבאונדים: דניס רודמן, ביל ראסל, ווילט צ'מברליין ואנדרה דראמונד. הוא כנראה לא יזכה ב־MVP של הליגה. סביר ששיי גילג'ס־אלכסנדר מאוקלהומה יקדים אותו שוב לפי אתרי ההימורים. אחרי הזכייה של ג'ואל אמביד ב־2023, הכל אפשרי.
ליוקיץ' יש את המספרים להיות ה־MVP. הצוות סביבו הרבה פחות מוכשר מהצוות סביב גילג'ס־אלכסנדר. אין שאלה לגבי העובדה שהוא עושה את השחקנים סביבו טובים יותר (למעשה - הגרסה הכי טובה של עצמם), ואין שאלה לגבי העובדה שהוצאה שלו מההרכב תגרום לדנבר נזק גדול יותר מאשר הוצאה של כל שחקן אחר מסגל כלשהו בליגה.
חלק מהתירוצים סביב אי הבחירה ביוקיץ' הם עייפות החומר של הבוחרים - הוא זכה כבר בשלושה תארים. חלק טוענים שלכדורסל יש שני מרכיבים, ויוקיץ' פחות דומיננטי בהגנה (אומרים שלסקרלט ג'והנסון יש גם צלקת של מילימטר בגב התחתון), אבל תכף אגע בטענה הזו.
מובן מאליו
אני חושב שהמכשול הגדול ביותר של יוקיץ' בדרך לעוד זכייה בתואר השחקן היעיל של הליגה הוא יוקיץ' בעצמו. אתה קורא בבוקר את עמודת הסטטיסטיקה: 36 נקודות, 19 ריבאונדים ושמונה אסיסטים - ונורת אזהרה אדומה נדלקת לך בראש. הבחור מסומבור במשבר. יוקיץ' הציב סטנדרטים בלתי אפשריים כלפי עצמו. הוא הרגיל את אוהדי הכדורסל לתו איכות נדיר. עוד טריפל־דאבל? משעמם. הוא לא מרגש.
יוקיץ' הולך על משהו הרבה יותר היסטורי. כדורסל מנצחים בהגנות. אתה לא יכול לזכות באליפות בלי הגנה. לגילג'ס־אלכסנדר יש את ההגנה הכי טובה בליגה - בגלל זה אוקלהומה סיטי מובילה בסיכויי הזכייה באליפות. דנבר מדורגת 21 בליגה, קבוצת ההגנה הגרועה ביותר מבין העולות לפלייאוף או לפלייאין. אבל היא ראשונה בליגה בדירוג התקפי. יכול להיות שזה לא יספיק. אבל ככה יוקיץ' הולך להתחיל את הפלייאוף נגד מינסוטה: הוא הולך, שוב, להוכיח שכולם טועים לגבי הכדורסל שלו - שאליפויות לוקחים בהתקפה.
