בפעם האחרונה ששריף כיוף עמד ברחבה הקרובה ליציע הצפוני בסמי עופר, הוא לא יכול היה לדעת מאיפה זה יבוא לו – מהאוהדים שמאחוריו, או משחקני מכבי ת"א שלפניו. אמש הוא חזר לזירת הפשע וגילה שכל מה שנותר שם זו, ובכן, זירה. פשע לא יכול היה להיות – הרי לא היה מי שיבצע אותו. או לפחות כך הוא חשב.
ב־45 הדקות הראשונות שחקני הפועל חיפה, או לכל הפחות מה שנותר מהם אחרי שגל אלברמן פשט עליהם, ייצרו שתי נגיעות בלבד ברחבה שלו. על הרקע הזה, ההחלטה של ברק בכר לפתוח במערך שכלל גם שוער נדמתה לשמרנית. ייתכן והיה מקום להציב שחקן התקפה נוסף על חשבונו של כיוף. אלוהים יודע ששחקני ההתקפה של מכבי חיפה היו זקוקים לכל עזרה שהיה באפשרותם לקבל. בזמן ששחקני הפועל חיפה בקושי הצליחו לעבור את החצי, הם דגרו ברחבה של יואב ג'רפי. לצערם זה היה שווה 0:0, כי זה מה ששווה מכבי חיפה בלי דיא סבע, ואפילו אם יש לה את גיא מלמד ודין דוד – לא יותר מהפועל חיפה אחרי שלקחו לה את מלמד. היה שווה למכבי חיפה להסתכן בהכנסתו של סבע למרות עונש ההרחקה בעקבות צבירת חמישה כרטיסים צהובים. אולי אף אחד לא היה שם לב. במקרה הכי גרוע – עוד טכני.
במחצית השנייה הסתבר שברחבה של כיוף אפשרי אפילו שיתחולל שם פשע בלי פושעים. במשך יותר מדי משחקים מותיר כיוף את התחושה המתסכלת שלא משנה מה מכבי חיפה תתאמץ לעשות בצד השני של המגרש, הכל עלול להיות לחינם, היות והוא עלול תמיד לספוג בבעיטה הראשונה למסגרת. אמש בדרבי הוא לקח את הדברים צעד אחד קדימה, כשספג את השער הראשון אפילו בלי שבעטו לו למסגרת. מכבי חיפה לקחה להפועל חיפה את מלמד והותירה אותה רק עם דור חוגי? אין בעיה. רוני לוי ויואב כץ הפכו את שון גולדברג למלמד החדש שלהם עם שער עצמי. זה בטוח זול בהרבה. השער של ליאור רפאלוב עמוק בתוספת הזמן דפק את הפועל חיפה יותר משעזר למכבי חיפה. זה הניצחון לו היא מסוגלת כעת – לדאוג שגם היריבה לא תנצח.
כך הסתיימה באופן מעשי העונה של מכבי חיפה. שמונה נקודות מהפועל באר־שבע היא לא תסגור גם אם תעמוד על הראש. אולי כדאי שתנסה לעמוד על הראש. יפלו לה מהכיסים כל מיני דברים שהיא לא צריכה לעונה הבאה. השאלה המעניינת היא לא מה ייפול משם, אלא אם משהו ראוי להישאר שם – מהמנהל המקצועי שאין בור שהוא לא קפץ אליו ועד למאמן שניהל את המשחק כאילו הוא מקבל משכורת מכץ. את סבע הרחיקה ההתאחדות, אבל היא לא זו שגרמה למכבי חיפה לסיים משחק בפיגור כשגם מלמד ודוד לא על המגרש. לכך דאג בכר.
היורש של ז'וזואה
בחדרו של האפסנאי במתחם האימונים של הפועל באר־שבע, מאחורי תמונה בגודל מלא של שמעון ביטון, יש דלת מסתובבת סודית. אם לוחצים על הברך השמאלית של ביטון, נחשף חלל נסתר ובו כמה מהחפצים המקודשים ביותר של המועדון – מהמכנסיים של שרון בוכניק עם הספונסר של בנק אוצר החייל על החלק האחורי, ועד לקווצת שיער מהרעמה של אברהם נומה. באחת הפינות, מוסתרת מאחורי חולצת הפסים של מרקו דיקוסטנצו, נמצאת קופסה ובתוכה עוד קופסה ובתוכה עוד קופסה. לכל קופסה מנעול משלה. למעגלי אבטחה שכאלה ראויים שני דברים – ראשי מדינות, והנעליים שנעל ז'וזואה במשחקו האחרון. הן לא מתאימות לכל אחד – רק לשחקן ששתי הרגליים שלו שמאליות, כמחמאה ולא כעלבון כמובן. יש פסגות אמנותיות שיכולים לכבוש רק שחקנים שמאליים. מאז עזב ז'וזואה, האפסנאי של באר שבע מחכה שיימצא מי שראוי יהיה להוציא אותן למענו. קינגס קאנגווה חשב לבקש, אבל בעצת מיגל ויטור החליט לוותר. קאנגווה שחקן-שחקן, אבל הוא לא שחקן כמו שז'וזואה שחקן.
בבוקר שבת, כפי שהוא עושה אחת לתקופה רק כדי לוודא שהמונה ליזה עדיין ישנה או סתם כדי להיזכר במה שפעם היה – לנוסטלגיה יש ערך גם אם ההווה טוב מהעבר - פתח האפסנאי את שלושת המנעולים ולחרדתו מצא את הקופסה האחרונה ריקה. מישהו, דמו בראשו, גנב את הנעליים. שלוש שנים ותשעה חודשים מאז ננעלו לאחרונה, מסריחות מזיעה ונוצצות מברק, הנעליים של ז'וזואה נלקחו.
כמה שעות לאחר מכן, בדקה ה־90 של המשחק מול אשדוד, עלה יורי מדיירוש מהספסל. בתוך שבע דקות, ששיאן במכה קטנה שנתן לכדור עם רגל שמאל ואשר שלחה אותו לחיבור הרחוק, מעשה אילוף יותר מאשר מהלך כדורגל, הוא כבש את הראשון שלו. כמעט אף אחד לא הסתכל על הנעליים שלו. רק אחד - האפסנאי של באר־שבע. "חתיכת...", הוא סינן ומחא כפיים. כשמדיירוש יסיים, שיחזיר אותן למקום ממנו לקח.
אצילי ושועה לא תמיד יספיקו
בשביל להחתים את עומר אצילי בבית"ר ירושלים לא דרושה סמכות מקצועית עליונה. זה מהלך קונצנזואלי שעבורו די בג'נרל־מנג'רים של היציע. היו שואלים אותם האם הם חושבים שצריך להביא את אצילי, וכולם היו עונים "כן" וההד היה נהדף מהגג, מתעצם ומגיע עד לברק אברמוב. אצילי הוא שיחוק ניהולי של בית"ר, אולי אפילו הברקה רבנית, אם מחליטים לשתף פעולה עם הנרטיב התורני וההשגחה רוחנית שהיא זו שכביכול הסיטה אותו מקצף לבית וגן.
איפה אלמוג כהן כן הכרחי? בכל הבעיות שמצריכות פתרונות שהם לא "השחקן הישראלי הטוב בליגה מתחילת העשור". את חלון ההעברות הנוכחי סגרה בית"ר בלי המגן שהיא צריכה, בלי הבלם שדרוש לה ובלי החלוץ שמתאים לה. מדובר בהחלטה ניהולית לא פחות מאשר מקצועית, אבל בכך רק מודגשות הטעויות במקור ומובלעת ההשלמה השקטה של בית"ר עם כך שהמקום הרביעי הוא תקרת הזכוכית שלה במצבה הנוכחי. עם שני זרים היא נפלה על הראש, עם שניים היא חיה בהשלמה מאולצת, ומאחד בלבד היא יכולה להיות באמת מרוצה.
מכבי ת"א ומכבי חיפה יכולות ליפול בזרים ולהישאר בחיים כי הסגל שלהן מספיק רחב כדי לייצר אלטרנטיבות כמותיות. לבית"ר אין הרכב מספיק טוב ובטח אין איך לכפר על כך בעומק. היא סיפור על שני שחקנים, ירדן שועה ואצילי, שכאשר נחה עליהם הרוח לא משנה מי התשעה שמשחקים איתם, אבל כשלא, כמו נגד חדרה, מתברר ששניים זה לפעמים הכי לבד בעולם.
פורסם לראשונה: 01:30, 11.02.25
