הדבר הטוב שאפשר להגיד על משחקה של הפועל ת"א אתמול (שישי) הוא שהקבוצה שיחקה בסדר גמור, בעיקר בהתקפה. להבדיל ממופעי האגואיזם וההפצצות חסרות השחר מבחוץ שראינו בשבועות האחרונים, הפעם הקבוצה הייתה ממושמעת, הניעה כדור, דן אוטורו וג'ונתן מוטלי קיבלו הרבה מסירות פנימה, חלוקת הקלעים הייתה טובה, ולמעט כמה מהלכי ראש בקיר של ואסיליה מיציץ' – וגם זה בכמות קטנה יותר מכרגיל – קבלת ההחלטות ההתקפית הייתה טובה. כמובן שהחזרה של אלייז'ה בראיינט הייתה מרכזית בכך, כי הוא מעלה את האיי.קיו הקבוצתי בהרבה מאוד אחוזים.
הבעיה הייתה יותר בהגנה, שם בפתיחה שוב אוטורו יצא החוצה במהלכי פיק אנד רול והותיר את חבריו בנחיתות מול מוזס רייט המאסיבי. בהמשך, גם בהרכבים אחרים, רייט קיבל יותר מדי חופש ופעמים רבות מצא את עצמו מול שומרים נמוכים ממנו. אבל להבדיל ממשחקים אחרים, כאן זו אולי לא הייתה בעיה אסטרטגית. בסוף, ז'לגיריס היא קבוצה שקולעת הרבה שלשות, רצה מהר, חייבים קודם כל לעצור את הדברים האלה, והמחיר הוא עונש מרייט.
4 צפייה בגלריה
הפועל ת"א שיחקה בסדר גמור - ושוב הפסידה. אלייז'ה בראיינט מול מוזס רייט
(צילום: הפועל "IBI" תל אביב)
תמיד חייבים להחליט במה משקיעים יותר. אם נטישת הצבע של אוטורו לא הייתה בעיה שחוזרת על עצמה אצל האדומים, אפילו לא היה צריך לדבר על זה. אבל מאחר שראינו את שלל גבוהי היורוליג מנצלים את הטעות ההגנתית של החילוף האוטומטי שמוציא את אוטורו החוצה, נגיד את זה לפרוטוקול: בלי פתרון לזה הפועל לא תגיע רחוק, למרות שכאמור לא זו הייתה הסיבה המרכזית להפסד אתמול.
אז מה כן? שכנראה זה מה שיש. שהפועל ביום בסדר שלה פחות טובה כיום מלא מעט קבוצות יורוליג ביום בסדר שלהן. במועדון יודעים את זה, ניסו להביא שחקני רכש לעמדה מספר 4 הבעייתית, הציעו להם הצעות מפתות, והם לא רצו לבוא. מצד אחד אפשר להגיד: לא אשמת הפועל. ניסו הכל. מצד שני, לכל תוכנית אחת צריכות להיות עשר תוכניות אלטרנטיביות, שכוללות בערך כל שחקן אתלטי עם יד טובה בגובה 2.05 ומעלה שקיים היום ברחבי העולם. ולא בטוח שמעבר לגרשון יאבוסלה ונייג'ל הייז-דייויס הנוצצים מישהו שם עשה חריש עמוק כדי למצוא עוד אפשרויות. ההנחה הייתה כנראה שאפשר לקנות הכל אם אתה מציע מספיק כסף, ומתברר שזה לא המצב.
אז מה עושים עכשיו? מוותרים על העונה? לוקחים הימור על שחקן לא מוכר ומקווים לטוב? דילמה קשה. ובואו לא נשכח שגם רכז אמיתי ברמה גבוהה חסר שם בעקבות הפציעה של טיילר אניס. הפועל כבר שישית בטבלה, עם אותו מספר ניצחונות כמו הקבוצה במקום העשירי. המדרון תלול וחלקלק.
קרנבל צהוב מעבר לקשת
מי שממשיכה להיות תמונת הראי של הפועל – שפתחה נהדר את העונה ואז הידרדרה קשות, היא מכבי – שפתחה את העונה נורא אך בחודשיים האחרונים חווה רנסנס ספורטיבי.
שלשום היא אירחה יריבה שעשתה מסלול דומה לשלה והשתפרה לאחרונה בצורה יוצאת דופן, באיירן מינכן. מדובר בקבוצה ברמת כישרון דומה לזו של מכבי, אבל עם סגנון משחק מאוד ייחודי שמקשה מאוד לשמור עליה, ותעיד על זה הפועל ת"א. לגרמנים יש קלע שלשות שהולך ומתהווה כסטף קרי האירופאי – אנדי אובסט. פעם הוא היה שחקן משני שיודע רק לזרוק מבחוץ. עכשיו הוא כבר מנהיג, מגוון, חודר, נע המון וקולע מכל עמדה. בבאיירן עשו את הדבר שהכי נכון לעשות כשיש לך שחקן כזה: הקיפו אותו בעוד קלעי שלשות מעולים, כדי שהם ינצלו את הבלגן שהוא יוצר ויענישו את כל מי שיביא עליו עזרות או יתמקד רק בו.
הגרמנים גם עשו הכנה טובה למשחק: הם הביטו בסטטיסטיקה העונתית, הבינו שלאור המספרים של מכבי האיום הגדול עליהם הוא משחק הפנים של רומן סורקין, צופפו את הצבע בהגנה והימרו על זה שהיריבה לא תזרוק הרבה שלשות וגם לא תקלע באחוזים גבוהים את אלה שכבר כן תחליט לקחת.
זו הייתה ההחלטה ההגיונית לעשות. באמת. אבל כמאמר ג'וליה רוברטס בסרט "אישה יפה": ביג מיסטייק, יוג'. מכבי הורידה עליהם מטווח שלשות, ובאחוזים מטורפים. תמיר בלאט קלע שש שלשות בלי החטאה, וויל ריימן הפגיז חמש במאה אחוזי קליעה, איפה לונדברג קלע שלוש מארבע. קרנבל.
אבל גם בערב כזה, כמובן, שום דבר לא הלך קל. זה קרה כמובן כי לשמור על באיירן, כאמור, זה סיוט, אבל היו גם הרכבים שעשו זאת פחות טוב מאחרים. לחמישייה הפותחת לא היו תשובות לזריזות ולתנועה הבלתי פוסקת של הגרמנים. החמישייה השנייה דווקא עצרה אותם מצוין. מי היה שם? הרכב גמדי עם מרסיו סנטוס וגור לביא כגבוהים ולידם בלאט, ג'ון דיברתולומיאו ואושיי בריסט. כשהם עלו למגרש חשבתי לרגע שאולי עודד קטש לא שקל לעומק את הדברים, אמר לעצמו "אלה עוד לא שיחקו, לוני ווקר וטי.ג'יי ליף לא כאן, מעדיף את לביא על זאק הנקינס, קדימה לקרב". אולי גיא פניני לא לחש לו על האוזן: "קטנים מדי". ומנגד, יכול להיות שהכל היה מתוכנן מראש, שהוא חשב על זה שיוהאנס פויגטמן הענק הוא בעצם עמית תמיר הגרמני, אין סיכוי שהוא ייכנס לצבע, ואם הוא זורק שלשות מבחוץ, לביא יסתדר עם זה וגם יחגוג עליו בהתקפה. זה כמו עם משוררים. אתה יכול לנתח יצירה ולהגדירה כשיר אהבה מרתק, ובסוף מתברר שהאיש כתב שיר על הכלבה שלו.
בכל מקרה, ההרכב הזה עבד נהדר בשני הצדדים. דיברתולומיאו שמר אישית נהדר וגם נתן עזרות מעולות. באמת, זה שחקן שהסטטיסטיקה חוטאת לו לפעמים. הדקות שלו במגרש היו אולי הטובות ביותר של מכבי אתמול. לביא היה טוב בהגנה ומאוד אקטיבי בהתקפה – אולי טיפה יותר מדי, אבל הקהל קיבל זאת באהבה. בלאט, לצד הקליעות מבחוץ, נתן תצוגה הגנתית יפה ואקטיבית עם המון עזרות ועם ניהול משחק רגוע – בדיוק המינון המושלם בין יצירתי ללא מתפרע.
אז המחליפים פתחו פער של 20:33, באיירן חזרה בגלל הגנה קצת נרפית וחילופים עצלים של הרכבים אחרים במכבי, המשחק היה מלא מהפכים עד הסיום, ואז הארכה, ומלא טעויות משני הצדדים, ושמח, ומותח, ושווה את הכסף לקהל.
כמה נקודות להדגשה: מכבי הצליחה לנצח בלי איפה לונדברג בדקות האחרונות, כי הוא נפצע, וזה מגדיל עוד יותר את ההישג כי מדובר במבוגר האחראי שלה. מי שלקח אחריות הוא ג'ימי קלארק, הגו טו גאי הקבוע בעת האחרונה, שהיה בינוני רוב המשחק, אבל ברגעים המכריעים שוב שיחק נכון, ויתר על זריקות חוץ, חדר והוביל את הקבוצה.
עד כמה בלאט היה טוב? ג'יילן הורד משחק כבר כמה זמן כמו זומבי חסר חשק. גם שלשום, לאורך דקות ארוכות, הוא היה אנמי על מלא. אבל בלאט הכניס לו כמה כדורים גאוניים לצבע ופשוט הכריח אותו לשחק. החיה מחדש את הגווייה. ולעשות אחרים טובים יותר זו ה-משימה של רכז.
למכבי טוב יותר כשהורד הוא השחקן החוסם בפיק אנד רול ולא סורקין, כי סורקין קלעי וכשהוא לא החוסם זה משאיר שלושה קלעי חוץ טובים שיכולים לנצל את החדירה והוצאת הכדור. כשסורקין חוסם, הורד די מיותר כי אין לו יד טובה וזה מקל על ההגנה.
למרות שזה כאילו היה היום של הגארדים של מכבי, שבאמת היו מצוינים והצליחו להשתוות לאלה של באיירן שעל הנייר טובים מהם כקלעים, סורקין היה הבדל משמעותי. הוא קלע 21 נקודות, לא הרבה יותר מדייויד מקורמק, הסנטר של באיירן, אבל ההגנה של הגרמנים התרכזה בסורקין והוא קלע למרות זאת, ואילו ההגנה של מכבי שמה את מקורמק כמטרה משנית, הוא היה די פנוי פעמים רבות, ולכן קלע הרבה. בקיצור, הפחד מסורקין פתח את הדרך לקליעות נוחות יותר של האחרים.
ריימן זו דוגמה נהדרת לשחקן שהרוויח את מקומו הודות להגנה ואנרגיה, ואז התאפשר לו להציג את שאר היכולות שלו. כל שחקן ספסל יכול ללמוד מזה. לא תמיד כדאי לנסות להרשים את המאמן שלך עם התקפה. כולם אוהבים שומר טוב וכולם לא סובלים מחליף שזורק יותר מדי כדי להוכיח שהוא שווה יותר דקות - ומחטיא.
מכבי כבר במקום ה-13, מרחק שלושה ניצחונות מהפלייאין ומהפועל. מה אומרים? יש סיכוי שיפתיעו ויהיו שם?
תנחומים למשפחת פדרמן על מותו של דיוויד ז"ל. מעולם לא יצא לי לדבר איתו אבל תמיד נראה לי אדם טוב לב, נחמד וחיובי. חבל שלא ראה נחת מחלק מהאוהדים בימיו האחרונים. אני לא מכיר את כל הדקויות של מה שמתרחש במועדון, אבל לא חושב שהגיע לו היחס הזה. יהי זכרו ברוך.
