טועה מי שחושב שרק להפועל באר־שבע היה על מה לשחק כשפגשה את מכבי ת"א לפני שבוע בדיוק במחזור הלפני אחרון של העונה הסדירה. בכך שלא הצליחה להוציא לפחות נקודה מול הפועל באר־שבע ביום שלישי שעבר, מכבי העניקה לאחרונה יותר מאליפות – היא העניקה לה את האפשרות לעצור רגע ולהתרווח לאחור.
במקום שגמר הגביע יהיה המשחק העשירי שלה באינטנסיביות גבוהה בתוך 31 ימים, באר־שבע קיבלה את הזכות לחטוף חמישייה ממכבי חיפה כשקינגס קאנגווה, לוקאס ונטורה, אליאל פרץ, איגור זלאטנוביץ' ושאר שחקני מפתח מביטים על הנעשה מהצד בכפכפים.
אם מכבי ת"א תנצח הערב ותזכה בגביע, חכמי הבדיעבד יציגו את ההפסקה המתודית הזאת כהתפתחות רעה. יאמרו שבאר־שבע חגגה יותר מדי ויצאה מהקצב, ושהיא הייתה יוצאת נשכרת אם לא הייתה מורידה את הרגל מהגז אלא סוחטת את הדוושה עד הסוף ומייצרת המשכיות.
אבל חוכמת בדיעבד היא לא חוכמה. מנוחה, ולבטח אחרי חודש שלא היה כמותו בדברי הימים של הכדורגל הישראלי, היא דבר טוב, גם אם באר־שבע תפסיד בגמר. באר־שבע יכולה להפסיד למכבי כשהיא על טנק מלא ויכולה לנצח אותה על אדים, אבל האפשרות לתת לשחקנים שנשחקו במשך חודש רגע לנשום היא פריבילגיה. החמישייה שבאר־שבע – או יותר נכון, גרסת המילואים שלה – חטפה ממכבי חיפה הייתה המשחק השני הכי גדול שלה העונה פרט לניצחון שהבטיח אליפות על מכבי. הוא מקרב אותה לדאבל.
באר־שבע משחקת על משהו שלא קרה מעולם – דאבל ראשון בתולדות המועדון, הישג שהושג בכדורגל הישראלי רק ארבע פעמים מתחילת המילניום. השאלה היא באיזה הלך רוח תתייצב אליו. אל גמר הגביע בעונה שעברה, חמישה ימים אחרי אובדן האליפות, היא הגיעה עם תחושת זעם קדוש וחובה לפצות את עצמה על אובדן אליפות בנסיבות לא סטנדרטיות. כעת המצב הוא הפוך. הגביע הוא לא פיצוי הכרחי, אלא בונוס יוקרתי. היא צריכה לאכול את אותה ארוחה, אבל על בטן מלאה.
מה רע בקצת דיסני?
הפסד בגמר לא יקלקל את זיכרון העונה של באר־שבע, בעוד במקרה של מכבי ת"א ההפך הוא הנכון. היא, קצת בדומה לבאר־שבע של השנה שעברה, מגיעה למשחק שאין לה ברירה אלא לנצח. גביע לא יסגור מעגל על כל הזכרונות הלא נעימים באחת העונות הקשות בתקופת מיץ' גולדהאר, אבל הוא יעניק לה טעם מתוק בבחינת "סוף טוב (כמעט) הכל טוב".
לאורך העונות האחרונות מכבי הציגה את עוצמתה בכך שהצליחה לבטא את היתרון האיכותי והמקצועי שלה ביעילות שיטתית. זכייה בגביע דווקא העונה תציג את מכבי באור מעט שונה, כמי שמצליחה לזקק זיכרון מתוק והתעלות נקודתית אפילו מתוך החושך בסופה של עונה שהיא כישלון אחד גדול. מועדון שאוסף צלחות ולא גביעים לא יכול לצאת מגדרו בגלל חמישה ניצחונות נקודתיים, אבל אם מכבי תצליח לסיים את העונה עם הידיים על המתכת היא תסגור קמפיין בלתי נשכח שכולל ניצחון דרמטי בפנדלים על היריבה הגדולה ביותר, שלישייה לרשתה של עוד יריבה מרה, ולקינוח ניצחון בגמר על הקבוצה הטובה בישראל.
גמר הגביע מעניק למכבי הזדמנות נדירה לזכות בתואר מתוך תבנית האנדרדוג, תחושה כמעט בלתי מוכרת עבור מי שמעביר את חייו עם התקציב הגבוה ביותר. יש גאווה וסיפוק שונים בהפתעה, בניצחון שאינו מובן מאליו, בהכנעת יריב עדיף. גמר הגביע הזה מאפשר למכבי לשחק משחק תפקידים עם החיים של מועדונים אחרים, להיות סינדרלה לערב אחד. מה רע בקצת דיסני.
