כדורגל הוא המשחק הכי יפה בעולם, אבל הוא גם המשחק הכי אכזרי בעולם. אכזרי יותר מהג'וקר ולקס לות'ר ביחד. ביום כל-כך קשה, אחד הימים השחורים בתקופה הכי איומה בתולדות המדינה - כל מה שרצינו זה קצת לשמוח עם הנבחרת. הכדורגל נתן לנו טעימה מהאושר שהוא יכול לגרום, ואז העיף לנו סטירה עם הפסד 5:4 בדקה ה-91.
הרגש האוטומטי שעולה מהפסדים כאלה של הנבחרת דורש לחפש אשמים. איך שוב זה קרה לנו? עוד פעם ההגנה החלשה? האופי של הכדורגלנים שלנו הכריע? אולי המאמן שוב התחכם יותר מדי? עזבו הכל. הנבחרת הראתה שיש בה המון טוב, וגרמה לנו לגאווה ענקית - אפשר אפילו להפליג ולומר שלא הרגשנו כך כבר שנים. השחקנים נתנו את כל מה שהיה להם, והצליחו למצוא עוד אנרגיה כשהם היו סחוטים לחלוטין. דור פרץ כבש את ה-4:4 בדקה ה-90 ולא חגג, הוא לקח את החברים שלו אחורה כי הם הרגישו שהם יכולים לתת את החמישי. צריך להיות חסר לב כדי לבקר אותם על האומץ שלהם. תמיד רצינו אופי כזה, לא? שתסתכן ותלך על כל הקופה, שתהיה גם "חסרת אחריות" - זה עדיף על נבחרת שמנסה בכל הכוח לשמור על שיטת שלושת הבלמים ועושה הכל בשביל לסיים ב-0:0. עדיף נבחרת שמרגישה כמו דמות בסרט, גם אם הבדיחה בסוף היא על חשבוננו.
עדיף להפסיד ככה מאשר עוד תיקו מכוער. מול צרפת כבר היה לנו כזה, ואף אחד לא זכר אותו יום אחרי. לאומץ מטורף יש גם מחיר, ואמש ראינו שאפשר לשלם אותו באהבה. מ-1:1 מול איטליה לא היינו מפיקים את מה שההפסד הזה כן נתן לנו.
הנבחרת הזאת אולי לא תגיע למונדיאל כמו ב-1970, אבל היא בהחלט יכולה להיות גרסה מודרנית של נבחרת שרף בשנות ה־90. נבחרת שלא השיגה את היעד, אבל נכנסה לנו ללב. המדים אפילו דומים לימים של רביבו וברקוביץ'.
2 צפייה בגלריה
צריך לזכור לו את ההופעה מול צרפת ולתת לו הזדמנות להתפתח וללמוד. פרץ
(צילום: REUTERS/Bernadett Szabo)
כי הסגל הזה מלא בטוב: השילוב בין אוסקר גלוך למנור סולומון מזכיר את רביבו וברקו, רן בן שמעון הרבה יותר דיפלומט משלמה שרף - אבל יכול להיכנס להיסטוריה כמאמן אמיץ כמותו. המעבר של דור פרץ מהקישור האחורי לעמדת הסקורר מרהיבה, המנהיגות השקטה של אלי דסה מעוררת השראה. דניאל פרץ לא היה טוב אתמול, אבל צריך לזכור לו את ההופעה מול צרפת ולתת לו הזדמנות להתפתח וללמוד. הנבחרת הזאת עושה מלא טעויות, אבל היא לא אדישה. יש התקדמות ברורה במדד הרצון לעומת שנים קודמות.
יש מה לתקן, ברור. יש המון ליקויים ובעיות שאסור להתעלם מהם, בטח. אבל אתמול הנבחרת לא דפקה חשבון לאף אחד, לא ראתה בעיניים, שמה את הרגל על דוושת הגז בכביש המהיר ופתחה את החלון. היא הרגישה מגניבה שוב, כמו בשנות ה-90. כן, חטפנו חמישייה והפסדנו. אבל למי אכפת?
