1. חבל שלמשחק בין מכבי ת"א לבית"ר אי־אפשר היה להוסיף את 45 הדקות שנלקחו מהמשחק שפוצץ בסמי עופר. לא יכולות היו להיות לו יותר מדי מחציות. שתיים לא הספיקו. היה צורך גם בשלישית, אפילו רביעית. איך זה מסתדר ארבע מחציות? למען המשחק הזה גם המתמטיקה הייתה מעלימה עין. אם מוכרחים, אז שיגרעו מחצית גם מהמשחק הבא.
המשחק הזה היה כל כך טוב, שאפילו לא היה צורך בשערים כדי לאשר את האיכות שלו. משחקים גרועים צריכים שערים שיצילו אותם מעצמם, כדור אחד או שניים ברשת כפיצוי על 90 דקות של קצב איטי, שורה תחתונה לסיפור שלא היו בו שורות אחרות. משחקים טובים לא חייבים גולים – המשמעות שלהם ניכרת באינטנסיביות, אפילו בפעולות הפחות מוצלחות. ההחמצות המרובות היו תחליף הולם, צל של שערים, גולים על דרך השלילה. אלו של עומר אצילי, פטריק טוומאסי וירין לוי מצד אחד, ואלו של ערן זהבי ודור פרץ מצד שני – כולן הדגישו עד כמה שתי הקבוצות היו קרובות. לשער, אבל בעיקר אחת לשנייה. לכל קבוצה היו הדקות שלה, המומנטום התנדנד מצד לצד כמו שיכור. למכבי, בעיקר את החלק האחרון של המחצית הראשונה. לבית"ר, את החלק הראשון של המחצית השנייה.
5 צפייה בגלריה
שועה
שועה
המפסיד הגדול של המשחק. שועה
(צילום: עוז מועלם)
5 צפייה בגלריה
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
שתיהן לא יכולות היו להגיע קרוב מספיק בשביל להבקיע, אז הן הבקיעו לבסוף מהמקום הכי רחוק שאפשר או על ידי השחקן הכי בלתי צפוי – בית"ר בבעיטה של איסמעילה סורו מ־30 מטר במעין גרסת הבמאי לשער של ז'קוב ז'נו מול מכבי חיפה, ומכבי בזכות עידן נחמיאס. כמו זבוב על גבו של פיל, הוא רכב לתהילה על גב הקרן החדה של פטאצ'י וצעק "הבקענו".
באר־שבע ניצחה במשחק שבו אף אחת לא הפסידה, אבל מי הפסיד במשחק שבו אף אחת לא ניצחה? ירדן שועה. נגיעת היד של סתיו למקין ברחבה בדקה ה־90 העניקה לבית"ר אפשרות להשיג את הניצחון הגדול ביותר שלה מזה שנים. טבלאית, הוא היה מקרב אותה מרחק חמש נקודות מהמקום הראשון. עקרונית, הוא היה שווה הרבה יותר בהתחשב בנסיבות – בלי אוהדיה שלא הורשו להיכנס לבלומפילד, במשחק שבו הייתה לא טובה אבל בכל זאת לא פחות טובה, אחרי שכבר איבדה יתרון וכשהרוח נשבה באופן מובהק לכיוון מהפך. שער היה מטיס את בית"ר לחלל, ומי יודע אם מישהו היה מסוגל להנחית אותה בחזרה לכדור הארץ. אבל שועה, ובעיקר סימון סלוגה, נשארו עם הרגליים על הקרקע. אין מה לעשות - שתי מחציות לא הספיקו כדי לסדר למשחק הזה מנצחת. כבר אמרנו – הוא נגמר מהר מדי.
5 צפייה בגלריה
מדמון מאוכזב אחרי ההחמצה
מדמון מאוכזב אחרי ההחמצה
שתי מחציות לא הספיקו כדי לסדר למשחק הזה מנצחת. מדמון מאוכזב אחרי ההחמצה
(צילום: עוז מועלם)
2. "תכירו", אמר ברק בכר לשחקני מכבי חיפה בדיוק כשהדלת נפתחה ובעדה נכנס לחדר ההלבשה מישהו שהם לבטח ראו בטלוויזיה, ואם לא אז לכל הפחות שמעו עליו דבר אחד או שניים. "זה גיא מלמד, והוא החלוץ החדש שלנו", המשיך המאמן בהתרגשות והוביל בדחיפה קלה את מלמד למרכז החדר. "הוא כבש העונה שבעה...", ועוד לפני שבכר הוסיף "...עשר", כבר השלימו חלק מהשחקנים את הנתון באופן אוטומטי, שכן מי לא יודע ומי לא שמע כמה שערים כבש מלמד העונה. "זה מלך השערים של הליגה", לחש דולב חזיזה בהתלהבות למחמוד ג'אבר, שהביט על שון גולדברג שהביט על שריף כיוף, וכולם הביטו על דין דוד. בתגובה, חרץ האחרון את לשונו והחל מחקה את בכר בזלזול. "כבש העונה שבעה עשר שערים...", סינן, "מי ישמע".
וכך מלמד עבר בין כולם, לוחץ יד פה, מציע חיבוק שם, עד שהגיע לדוד. עם כל חוסר הנעימות הכרוכה בדבר, ובמלוא הזהירות והרגישות, הציג מלמד את עצמו. דוד הפנה לחי ועזב את המקום. "מה יש לו?", שאל מלמד את דיא סבע, "עזוב, יעבור לו, חכה שתשחקו ביחד". אז מלמד חיכה. פעם, ועוד פעם, ופעם שלישית, אבל דוד לא מסר לו במשחק מול הפועל חדרה. לפעמים נדמה שדוד מעדיף למסור את הכדור למנשה זלקה מאשר למלמד, כי משער של זלקה אפשר לחזור, אבל מי יודע מה יקרה אם מלמד יבקיע. נו מה, יאמר דוד, הוא פה בשביל למסור למלמד? מה, הוא משחק בהפועל חיפה?
בדקה השביעית של תוספת הזמן, קרוב לחצי שעה אחרי שמלמד כבר הוחלף, דוד הסכים בכל זאת לעשות משהו אחד בשבילו. הוא לא מסר גם לריקרדיניו ובכך הוכיח שאין לו משהו אישי נגד מלמד – יש לו משהו אישי נגד כל חלוץ. במקרה הזה, בניגוד לשלושה במחצית הראשונה, זה לפחות נגמר בשער.
5 צפייה בגלריה
דוד
דוד
יש לו משהו אישי נגד כל חלוץ. דוד
(צילום: עוז מועלם)
3. להפועל באר־שבע יש את השוער הכי טוב בליגה, את ההגנה הכי טובה בליגה, את מרכז המגרש הכי טוב בליגה, אבל מה שאין לה, בשום פנים ואופן, זה את החלק הקדמי הכי טוב בליגה. זה לא פשע, לא להיות הכי טוב בכל מקום במגרש, אבל זה עלול לסבך את העניינים, ראו ההפסד לריינה שיותר מכל זעק את קשיי היצירה של באר־שבע.
יקחו עוד שבועיים, כך להערכת הקבוצה, עד שיורי מדיירוש יהיה מוכן לפעולה, ועד אז היא מנסה להסתדר עם אלון תורג'מן, אמיר גנאח ודן ביטון. מאחד היא קיבלה עד עכשיו יותר ממה שחלמה ולפיכך קשה להאמין שהיא יכולה לבנות על התפוקה לטווח הרחוק; מהשני היא מקבלת מעט ממה שהיא צריכה כאן ועכשיו; ומהשלישי, איפשהו באמצע. תורג'מן הוא נס שאיכשהו התממש עם שער כל 88 דקות, גנאח הוא נס שלא מתרחש (שער ובישול ב־824 דקות) וביטון לא כבש שבעה מחזורים.
5 צפייה בגלריה
ביטון
ביטון
לא כבש שבעה מחזורים. ביטון
(צילום: שרון צור)
באר־שבע אמנם מקבלת 12 שערים משחקני הקישור (קינגס קאנגווה ואליאל פרץ), שזה הרבה יותר מכל היריבות, אבל בין העליונות הפיזית והקבוצתית שלה על יריבותיה לבין היכולות האינדיווידואליות של שחקניה בחלק הקדמי מפרידה תהום לתוכה עלולות ליפול תקוות האליפות שלה.
פורסם לראשונה: 01:30, 04.02.25