במשך שנים מתמודדת ישראל עם ניסיונות בלתי פוסקים לערב פוליטיקה בספורט. פעם דורשים להרחיק את נבחרותינו מתחרויות בינלאומיות, פעם מבקשים לשלול את אירוחן של תחרויות בישראל, ופעם מפעילים לחץ על ספורטאים שלא להתחרות מול ישראלים. בכל פעם אנו זועקים, ובצדק, שספורט צריך לחבר בין עמים ולא להפוך לזירת התגוששות פוליטית.
אבל ערב גמר המונדיאל התברר שגם אצלנו העיקרון הזה תקף בעיקר כשהוא משרת אותנו. הרשתות החברתיות התמלאו בקריאות לתמוך בארגנטינה, לא בזכות הכדורגל שלה, אלא משום שממשלתה נחשבת ידידותית לישראל. באותה נשימה נשמעו קריאות להפסדה של ספרד, לא בגלל ביצועיה על כר הדשא, אלא משום שאחד מכוכביה הצטלם בעבר עם דגל פלסטין ומשום שממשלת ספרד מובילה קו ביקורתי כלפי מדיניות ממשלת ישראל.
טראמפ לוחץ את ידו של מסי
(צילום: David Ramos/Getty Images)
כלומר, את אותו ערבוב בין פוליטיקה לספורט, שאנו מגנים כאשר הוא מופנה נגדנו, אימצנו בהתלהבות כשהוא הופנה כלפי אחרים. לשיא הגיעו הדברים כאשר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצא לנכון להודיע לשגריר ארגנטינה בישראל כי הוא מחזיק אצבעות לנבחרתו. זו הייתה התערבות מיותרת, ילדותית ובעיקר מטופשת. ראש ממשלה אינו אמור לגייס את לשכתו כדי להביע העדפה במשחק כדורגל. תפקידו אינו להפוך גמר מונדיאל להזדמנות להפגנת נאמנות מדינית. גם אם התכוון למחווה ידידותית, המסר היה ברור: מבחינתו, הפוליטיקה חדרה גם אל כר הדשא.
למרבה השמחה, הכדורגל ניצח את הפוליטיקה. המשחק הוכרע על ידי השחקנים, לא על ידי ממשלות, שגרירים או פוליטיקאים. כך בדיוק צריך להיות. אם אנחנו רוצים להמשיך להיאבק נגד הניסיונות להחרים את ישראל מסיבות פוליטיות, עלינו להיות עקביים. אי אפשר לטעון שספורט חייב להיות נקי מפוליטיקה כאשר מדובר בישראל, ובאותה עת לבחור נבחרות או לשנוא שחקנים בגלל עמדותיהם הפוליטיות או עמדות ממשלותיהם.
המאבק נגד פוליטיזציה של הספורט מתחיל בבית. אם לא נקפיד על כך בעצמנו, יהיה לנו קשה לשכנע את העולם לעשות זאת עבורנו.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
