תצוגות הנפל של נבחרת ישראל בכדורסל במשחקים מול פולין ולטביה (אתמול היא חטפה מהאחרונה 85:70), והישגיה החיוורים ככלל בתקופה האחרונה, העלו על סדר היום שורה של סוגיות: ההתייצבות החלקית, בחירת המתאזרח, רמת המאמן ועוד. בשורה התחתונה, בלי דני אבדיה, שמגיע רק לטורנירים הגדולים, זאת אחת הנבחרות החלשות שהייתה לנו. רומן סורקין שחקן מצוין, מהדרג השני באירופה נגיד; ים מדר רמה מתחת; תומר גינת עוד רמה מתחת; השאר הרחק מאחור. האם אפשר במצב הזה לשנות את מאזן הניצחונות? לא בטוח. אבל כן אפשר לשחק טוב יותר, ועל כך בהמשך.
לגבי הנעדרים: תמיד מי שלא נמצא הוא המושיע התורן בדיעבד. אז הנה, במשך שנים האשימו את היעדרו של תמיר בלאט בכל הכישלונות. מול פולין בלאט כן שיחק. רמת ההשפעה על האירוע: אפס. זה לא נאמר כדי להקטין את בלאט כשחקן, אלא רק את תופעת חיפוש האשמים בקרב מי שלא משחק. בפועל, חוץ מאבדיה, אין אף שחקן שהיה יכול להפוך את ישראל לטובה משמעותית מתוך אלה שנמצאים בניכר.
אילי דולינסקי? לא יצר הבדל במפגשים קודמים. בן שרף? תוספת נחמדה, אבל במה עוד גארד היה עוזר כשהפולנים מעכו אותנו מתחת לסלים. דני וולף? היה יכול להועיל, אבל בסוף מדובר בילד אמריקאי שעשה לנו טובה כשהופיע בעתודה, הנבחרת תמיד תהיה בסדר עדיפות שני אצלו לעומת הקריירה ב־NBA, וזה בסדר. וגם איתו, הפער בין שתי הנבחרות היה כל כך גדול, שספק אם הוא היה יכול להיות שובר השוויון. מעבר לאלה, לא חושב שיש שחקן שאינו פצוע ויכול היה להועיל במשהו לנבחרת, עם כל הכבוד לעומר מאייר.
ועם זאת, מיד עלו הצעות להטיל סנקציות על שחקנים שקיבלו תקן של ספורטאי עילוי מצה"ל ונשארו בארה"ב, ובתרגום לעברית, בן שרף. ראשית, לא בטוח שזה חוקי. מדובר כנראה באפליה בין מי שרוצים אותו בנבחרת ומי שלא. מעבר לכך, אם יפגעו עכשיו בקריירה של שרף ומאייר, למשל, למה שבעתיד הם יטריחו את עצמם לבוא לנבחרת? ולאור רמת הכישרון המוגבלת של השחקנים הישראלים, לא חכם לוותר עליהם לטווח הארוך.
אחת הנבחרות החלשות. ישראל נגד לטביה
(צילום: אתר FIBA)
על מתאזרחים וגבוהים
הלאה, לסוגיית המתאזרחים: כל הנושא הזה בנוי עקום. האינטרס של נבחרת ישראל והכדורסל הישראלי בכלל הוא שיהיה מאגר של מתאזרחים שמהם ניתן יהיה לבחור בכל פעם את המתאים ביותר למשימה הקרובה של הנבחרת. ההתנגדויות לכך נובעות מטיעונים ארכאיים על לקיחת מקומו של השחקן הישראלי.
אין בעיה. תחזירו את החוק הרוסי, תוסיפו ערימה של מתאזרחים, הקבוצות ישלמו עליהם מס כמו על שחקנים ישראלים, להבדיל מהמס המופחת שיש על זרים, הרמה תישמר, לקבוצות יהיה יותר תמריץ לגדל ישראלים.
דן את הנבחרת לכתישה מתחת לסל. בית הלחמי
(צילום: אתר FIBA)
דואגים מקומבינות? בראש איגוד הכדורסל עומד עכשיו עמוס פרישמן, איש שכולו כדורסל, הכי רחוק שיש מעסקן קטן. תנו לו לקבוע מי יהיו המתאזרחים לפי צרכי הנבחרת. הכל יעבוד נהדר. אבל השיטה הנוכחית, שבה משרד הפנים מגביל את הענף למתאזרח פעם בארבע שנים, ועד שמאזרחים אותו זה לוקח שנים – היא אסון. זה צריך להיות בידי האיגוד בלבד.
לסיום, מילה על המאמן. מצד אחד, אריאל בית הלחמי לא פחות טוב מהעשרה שקדמו לו. מצד שני, באמת. כל הנבחרות באירופה מראש גבוהות ופיזיות יותר מישראל. יש לך את רומן סורקין שיעיל באותה מידה בעמדה 5 ובעמדה 4, אבדיה וגינת אינם, למה לשחק סמול־בול ולדון את הנבחרת מראש לכתישה מתחת לסל ולנחיתות בריבאונד? אם לצד סורקין היה בחמישייה עוד גבוה באופן קבוע, ישראל הייתה יכולה להיות יותר שוויונית. הציפייה ממאמן היא לא שיביא בהכרח את השחקנים הכי טובים, אלא את אלה שיכולים לחפות על החסרונות של הכוכבים. בית הלחמי אפילו לא היה בכיוון. בהרכב ובשיטה שהוא העמיד, ישראל נכנעה כמעט ללא קרב.
