באופן מסורתי, השנה השנייה בליגה של שחקן NBA נחשבת כקפיצה משמעותית. הוא חוזר מהפגרה אחרת מבחינה פיזית, מוכן יותר מנטלית למה שצפוי לו וניכרת התקדמות במספרים שלו. זה חלק טבעי מההתפתחות. אבל עוד לפני שהעונה החדשה נפתחה, דני אבדיה (20) כבר מרגיש שינוי דרמטי.
חצי שנה תעבור מהרגע שבו שבר את הקרסול מול גולדן סטייט (21 באפריל) עד פתיחת העונה החדשה (19 באוקטובר), חודשים ארוכים בלי כדורסל שבהם וושינגטון של אבדיה השתנתה מהקצה אל הקצה.
הסופרסטאר ראסל ווסטברוק עזב אחרי ניסוי לא מוצלח של שנה, ואיתו שחקנים חשובים ברוטציה בדמות רובין לופז ואיש סמית'; המאמן סקוט ברוקס סיים את דרכו, ובמקומו מונה לתפקיד ווס אנסלד ג'וניור; ואחרי עונת בכורה שבה נהנה מהזדמנויות רבות מאחר שלוויזארדס לא היה עומק בעמדה מספר 3, הקבוצה התחזקה בסמול-פורוורדים מסקרנים שיכולים להקשות עליו את החיים – קייל קוזמה מהלייקרס הוא כישרון אדיר שלא זכה עדיין להיות שחקן מוביל בקבוצה, הרוקי קורי קיספרט הוא צלף שלשות נהדר.
אבל מבחינת אבדיה, מה שחשוב כרגע, אחרי השיקום מהפציעה, זה הכדורסל. להרגיש את הפרקט, לכדרר, לא לחשוב יותר מדי על המקום שלו בקבוצה. "זה כיף גדול להתחיל את העונה השנייה", הוא אומר בריאיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות". "ההחלמה לקחה יותר זמן מהצפוי, אבל בקבוצה היו סבלניים איתי ועכשיו הכל במקום ועובד כמו שצריך".
איך הרגשת במהלך השיקום?
"זה היה תהליך לא פשוט. הייתי צריך לחזק את האזור, קודם לחזור ללכת כמו שצריך, אחר כך הליכה מהירה, ריצה, קפיצה, כשבדרך אני עובר פיזיותרפיה קבועה וגם הידרותרפיה. הייתי סבלני, וחזרתי בדיוק בזמן כדי שאוכל להתחיל עם הקבוצה את מחנה האימונים של פתיחת העונה".
אתה ב-100 אחוז כשירות?
"עכשיו אני ב-120 אחוז".
רק פיזית, או גם בראש?
"אני מרגיש היום יותר בוגר, מרגיש יותר חד ובשליטה. חוץ מהשיפור הפיזי, גם התרגלתי לליגה – כמות האימונים, המשחקים, האינטנסיביות, הבנת התרגילים. זה עניין של ניסיון".
נקודת התורפה
"עבדתי הקיץ הרבה על השלשות, שיפרתי את זה"
בסיכומו של דבר, העונה הראשונה של אבדיה ב-NBA, שהסתיימה מוקדם מדי, הייתה טובה עם הרגשה שיש עוד הרבה לאן להתקדם. אחרי שנבחר תשיעי בדראפט הוא הופיע ב-54 משחקים, 32 מהם בחמישייה, כשבדרך מפריע לו בידוד שאליו נאלץ להיכנס לאחר חשיפה לשחקן חולה.
המספרים – 6.3 נקודות ו-4.9 ריבאונדים ב-23.3 דקות למשחק – לא אומרים הכל במקרה שלו. למשל, בקבוצה אוהבים את יכולת ניהול המשחק שלו, אבל הוא לא נגע מספיק בכדור בגלל הדומיננטיות של ווסטברוק ובראדלי ביל, ומסר רק 1.2 אסיסטים למשחק.
מצד שני, אי אפשר לראות ברשימת הנתונים את העובדה שאבדיה הרשים מאוד כבר בגיל 19 כאחד משחקני ההגנה הטובים בקבוצה, לעיתים אף נראה הטוב בהם, ועשה לעצמו שם ב-NBA בזכות היכולת הזו. במיוחד זכור המפגש ראשון של אבדיה עם לברון ג'יימס והלייקרס, שבו שמר על אחד הגדולים ביותר ועשה עליו עבודה מדהימה. ההגנה הייתה זו שעזרה לו לעבור תקופות פחות טובות ולהרוויח את הדקות שלו.
אבל ישנה נקודה ספציפית שלכולם היה ברור שאבדיה חייב לשפר לקראת העונה הקרובה: הקליעה משלוש. הוא פתח טוב מהבחינה הזו, אבל סיים עם 31.5 אחוז – לא מספיק עבור מי שבמקרים רבים נשאר פנוי מחוץ לקשת. גם אבדיה יודע את זה.
"עבדתי הקיץ הרבה על השלשות, עניין שקשור הרבה בטכניקה, ואני מרגיש ששיפרתי את ההיבט הזה", הוא מספר. "יש איתי פיזיותרפיסט צמוד שעובד איתי על התנועתיות בגוף, וזה עוזר. יש עוד דברים: אני מרגיש יותר נוח לקחת עכשיו זריקות מחצי מרחק, כאלו שפחות נוח לזרוק, גם לקחת זריקה מכדרור".
היה עוד משהו שליווה אותך בעונה החולפת: הסתבכות בבעיית עבירות מוקדמת.
"יש פה שילוב של שני דברים. קודם כל הכבוד מהשופטים, שנוטים לשרוק יותר לשחקנים צעירים, ואני מאמין שזה יהיה שונה השנה בגלל שכבר למדו להכיר אותי. העניין השני הוא ההבנה שלי. אני מאמין שלמדתי את שיטת ההגנה ב-NBA, איפה אפשר לשים יד בלי שיחליטו שזו עבירה. שמרתי מדי ערב על השחקנים הטובים ביותר בעולם, וזה עזר לי ללמוד".
"ווסטברוק הפך אותי למישהו שלא מפחד מכלום, עזר לי להבין שאני שייך ל-NBA, עזר לי להתחשל כשחקן, להיות קשוח. לפעמים זה יצא בצורה יותר אגרסיבית של צעקות, אבל אני מודה לו על זה"
עונה שנייה, מאמן שני. איך נראה השינוי בצוות המקצועי של וושינגטון מהצד שלך?
"לא קל לעבור חילופי מאמנים. לכל אחד יש פילוסופיה וסגנון משחק משלו. אני מאמין שבסופו של דבר אני אדם שמסתגל מהר מאוד לשינויים כאלה, ואעשה מה שהקבוצה צריכה ממני. אני מקווה שנתחבר טוב כקבוצה. אני יכול לומר שכל מאמן מביא איתו משהו, וניסיתי לקחת דבר או שניים מכל מאמן שעבדתי איתו, דברים שאני ממשיך איתם ומוסיף למשחק שלי".
מה היו הדברים שלקחת מברוקס?
"מסקוט למדתי איך להיות מוכן תמיד לכל דבר, ולהיות מקצוען גם מחוץ למגרש. צריך לזכור שבאתי מבחוץ, ולקחתי את זה בתור מישהו שהגיע מהיורוליג. הוא נתן לי זמן להיכנס לעניינים והיה סבלני כלפיי".
"לא קל לעבור חילופי מאמנים. לכל אחד יש פילוסופיה וסגנון משחק משלו. אני מאמין שבסופו של דבר אני אדם שמסתגל מהר מאוד לשינויים כאלה, ואעשה מה שהקבוצה צריכה ממני"
התחרות בוושינגטון
"אביא את הדני הכי טוב שאני יכול להביא"
מי שעקב אחרי המשחקים של וושינגטון בשנה שעברה התרגל לפרצופים ולסגנון ספציפיים: כדורסל מאוד אינדיבידואלי לעיתים קרובות שאליו משכו כוכבי הקבוצה (דרך עדינה לומר שלפעמים היה קשה לצפות בוושינגטון משחקת כדורסל), הפצצה אינסופית משלוש של דאוויס ברטאנס שקיבל יד חופשית לזרוק מתי שבא לו, ספסל קצר מאוד ולא מעט בעיות עם הגבוהים.
השינוי המקצועי היה קיצוני: בצבע, אפשר יהיה למצוא את דניאל גאפורד, שהשתלב נפלא אחרי שהגיע משיקגו באמצע העונה הקודמת, לצד מונטרז הארל, השחקן השישי המצטיין של הליגה ב-2020 (כששיחק בקליפרס). הגארדים קנטביוס קולדוול-פופ וספנסר דינווידי הם קלעים מצוינים. זו עזרה גדולה לבסיס של הקבוצה – ביל ורוי האצ'ימורה – אבל כאמור, משמעות הדבר היא גם יותר תחרות עבור אבדיה עם שמות כמו קוזמה וקיספרט.
כל השינויים שנעשו בסגל עלולים להקשות עליך ברוטציה השנה.
"אני אביא את הדני הכי טוב שאני יכול להביא. אני לא לוקח את הסיטואציה הזו בתור תחרות, ומתכוון לשחק את המשחק שלי ולעזור לקבוצה. בינתיים אני יכול להגיד שיש כימיה טובה באימונים, והשחקנים החדשים נותנים לי דרייב מיוחד".
איך אתה מסכם את השנה לצידו של ווסטברוק? סביר להניח שאתה יודע שהוא הפך לאויב עבור אוהדים רבים בארץ, שלא אהבו לראות את האנוכיות שלו ורצו שימסור לך יותר.
"לכל שחקן יש יתרונות וחסרונות, אף אחד לא מושלם. יכול להיות שבישראל בחנו אותו לפי כמות המסירות או הזריקות הקשות שלקח, אבל מהזווית שלי היה לי כבוד לשחק לצד אחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה. ראסל הפך אותי למישהו שלא מפחד מכלום, עזר לי להבין שאני שייך ל-NBA. הוא גרם לי להבין מה אני שווה. הוא עזר לי להתחשל כשחקן, גרם לי להיות קשוח. הוא היה כמו האבא שלנו באימונים, וכל הזמן רצה להוציא ממני את הכי טוב שלי. לפעמים זה יצא בצורה יותר אגרסיבית של צעקות, אבל אני מודה לו על זה".
ועכשיו הקבוצה שוב שייכת בלעדית לביל.
"הוא הסקורר המושלם. אני מקווה שהוא יעזור לנו להגיע רחוק".
המדים הלאומיים
"נבחרת ישראל לא פחות חשובה בשבילי מה-NBA"
רחוק זה אומר לפחות פלייאוף, אבל מבחינת השחקנים הישראלים ב-NBA, מדובר בנקודה כאובה במיוחד. עם 588 משחקים בליגה בלי אפילו הופעה אחת בפלייאוף, עומרי כספי מדורג רביעי בכל הזמנים בקטגוריה הזו, עשור של תסכול בליגה. הוא הגיע לשם פעם אחת עם יוסטון, אבל לא דרך על הפרקט, ויש לו טבעת אליפות מגולדן סטייט, אלא שהוא נחתך מהסגל מעט לפני פתיחת משחקי הפלייאוף.
ואבדיה, בשנתו הראשונה, המשיך לצערו באותו הקו. וושינגטון פתחה את העונה בצורה איומה, בטח ביחס לציפיות הגדולות אחרי ההחתמה של ווסטברוק, אבל התאוששה לאט-לאט, התברגה במקום השמיני במזרח והצליחה לעבור את משחקי הפליי-אין בדרך לפלייאוף, שם הודחה בסיבוב הראשון על ידי הראשונה באזור פילדלפיה. רק שכל זה קרה אחרי שאבדיה כבר הושבת בגלל הפציעה, וכמובן לא שיחק שם. וזה בוער לו בבטן.
"היה לי קשה לראות את הקבוצה מהצד במעמד הזה", הוא אומר. "אני רוצה להיות הישראלי הראשון בפלייאוף. אני אוהב לעשות היסטוריה ולשבור שיאים, וחיכיתי מאוד להגיע לשם. אבל הכל לטובה. עכשיו המטרה בעונה הקרובה היא קודם כל לעלות לפלייאוף, ומשם כבר נראה. אני מאמין שהקבוצה שלנו חזקה מספיק כדי להגיע לשם".
בזמן שאתה רוצה להגשים את חלום הפלייאוף, ים מדר שזכה איתך באליפות אירופה לנבחרות עתודה ונבחר איתך בדראפט, עדיין מנסה להגשים את חלום הכניסה ל-NBA. העונה הוא ישחק אצל ז'ליקו אוברדוביץ' בפרטיזן בלגרד.
"אני סומך על ים, הוא אח שלי. אנחנו עדיין מדברים לא מעט. כולם יודעים מה הוא שווה ואני מאמין בו. חשוב לזכור שלא כולם עוברים את אותה הדרך ל-NBA. המסלול קשה מאוד. אבל במקרה של ים, השמיים הם הגבול. אני מחכה לראות אותו משחק ב-NBA".
מתי נראה את שניכם יחד בנבחרת? לא קל לשלב עם לו"ז ה-NBA.
"אני לא אוהב לרוץ יותר מדי קדימה. אני יכול רק לומר שלשחק בנבחרת זה אחד הדברים שאני גאה בהם ורוצה לעשות. בשבילי, זה לא פחות חשוב ואפילו יותר מאשר ה-NBA. המטרות שלנו ברורות מאוד: בדיוק כמו שעשינו עם נבחרת העתודה, אנחנו רוצים להשיג בנבחרת הבוגרת דברים שלא נעשו כאן בעבר".
"אני סומך על ים, הוא אח שלי. אנחנו עדיין מדברים לא מעט. כולם יודעים מה הוא שווה ואני מאמין בו. לא כולם עוברים את אותה דרך ל-NBA. במקרה שלו השמיים הם הגבול. אני מחכה לראות אותו ב-NBA"
גם בנבחרת יש לך מאמן חדש, גיא גודס. הספקת לדבר איתו?
"עדיין לא יצא לנו. אני מאוד אוהב את גיא. הוא היה עוזר המאמן במכבי ת"א בדיוק כשהתחלתי לשחק שם. אנחנו מכירים טוב, ואני מאמין בו ובנבחרת".
כשמכבי ת"א שיחקה שלשום נגד הפועל ירושלים בחצי גמר גביע ווינר, דגדג לך לעלות לפרקט?
"אני נורא מתגעגע למועדון. אני עוקב אחרי כל משחק של הקבוצה בליגה וביורוליג, רואה את האווירה שאני מכיר מפעם וזה מעלה לי חיוך על הפנים. אלו דברים שלא שוכחים – הקהל, השחקנים שהייתי איתם, הצוות המקצועי".
גם האבא סלב
"תמיד יש איתו צחוקים ואווירה מיוחדת"
בינתיים, אמא שרון עדיין לצידו בוושינגטון, עוזרת לו להרגיש נעים יותר ("זה נוח, טוב שיש לידך במדינה אחרת מישהו שמכיר אותך"), בזמן שאבא זופר פורח בישראל: הוא משמש כמנהל המקצועי של בני הרצליה בליגת העל, והפך למפורסם גם מחוץ לספורט עם חיקוי ויראלי והופעה בפרסומות.
אין דרך אחרת להגדיר את זה: אבא שלך סלב.
"לי לא צריך לספר עד כמה הוא מיוחד, אני יודע בדיוק. תמיד יש איתו צחוקים ואווירה מיוחדת. אני יודע להעריך את העובדה שגדלתי עם אבא כזה. הוא ליווה אותי לאורך כל הדרך ותמיד עזר לי כשהייתי צריך אותו".
