יותר מ-2 מיליון צופים מילאו את רחובות ניו-יורק ביום ראשון כדי ללוות את המרתון המסורתי שנערך בעיר. הם גדשו את הרחובות מסטייטן איילנד ועד לסנטרל פארק כדי לראות את 59,226 הרצים מ-132 מדינות (ניו-יורק שברה בפעם השנייה ברציפות את השיא למרתון עם מספר המשתתפים הרב ביותר), הם הריעו להלן אובירי הקנייתית, שזכתה במרוץ בפעם השנייה ברציפות (פרס של 100 אלף דולר) וקבעה שיא תחרות אחרי 22 שנה (עוד צ'ק של 50 אלף דולר).
הם צפו בעיניים משתאות בקויצ'י קיטהבטקה, שסיים את המרוץ ב-7:25:13 שעות, וג'ודית סורן, שחצתה את קו הסיום אחרי 8:34:50 שעות. קיטהבטקה הוא בן 91, סורן היא צעירונת בת 83. הם ראו את ג'ורדן ליץ משלים את המרתון תוך 3:40:53 שעות, רק כדי לרוץ לברודווי ולשחק במחזה "Wicked", שבאותו ערב שוריין לשתי הצגות, אחת אחרי השניה. הם ראו את הסיום הכי דרמטי והכי צמוד בהיסטוריה של המרתון: בנסון קיפרוטו ואלכסנדר מוטיסו הקנייתים עצרו את השעונים על 2:08:09, ורק הפוטו פיניש הכריע שקיפרוטו ניצח ביתרון של 0.03 שניות.
אבל כל אלו היו רק ניצבים בהצגה היותר גדולה, הסיבה שבגללה הגיעו רוב הצופים לעמוד על המדרכות ולהריע לרצים.
פרידה מאגדה
האטרקציה של מרתון ניו-יורק הגיעה רק במקום ה-17, 6:27 דקות לאחר שהמנצח חצה את קו הסיום. אליוד קיפצ'וגה, אולי רץ המרתון הגדול בכל הזמנים, ולבטח האיש ששינה את הדרך שבה רצים את המרוץ הארוך ביותר, סיים בפעם הראשונה בקריירה את המרתון בתפוח הגדול, והשלים את כל שבעת המרתונים החשובים בעולם (לונדון, ברלין, סידני, טוקיו, בוסטון ושיקגו הן הערים האחרות). זה היה המרתון התחרותי האחרון בחייו של קיפצ'וגה. שלושה ימים לאחר מכן הוא חגג את יום הולדתו ה-41.
קיפצ'וגה הוא רץ המרתון הגדול בהיסטוריה בגלל חוסר המאמץ החסכוני שבו הוא רץ. העובדה שככל שהמירוץ והתחרות הפכו לקשים יותר התרגמה אצלו לחיוך מתריס. אורח חייו הצנוע, למרות עושרו המופלג, מקבץ הניצחונות שלו (הוא ניצח ב-16 מ-24 המרתונים שהוא התחרה בהם, מתוכם 11 בשבעת המרתונים הגדולים), מקבץ הזמנים שלו מתחת לשעתיים וחמש דקות (14 פעמים), וכמובן - הקריירה האולימפית המדהימה שהשתרעה על פני חמש אולימפיאדות, 20 שנה בשלושה עשורים שונים, ונעה בין מדליות ארד וכסף בריצת 5,000, לשתי מדליות זהב במרתון בריו דה ז'ניירו וטוקיו.
אבל יש עוד סיבה נוספת לעובדה שהוא התעלה על רצים אגדיים כמו אמיל זאטופק, קנניסה בקלה או היילה גברהסלאסי, בין היתר. מדובר דווקא הפעם ה-15 שבה ירד מתחת לרף המצוינות של שעתיים וחמש הדקות. באוקטובר 2019, שנתיים לאחר שפספס את המטרה ב-25 שניות, קיפצ'וגה רץ את המרתון בווינה בפעם הראשונה והיחידה מתחת לשעתיים.
קיפצ'וגה אמנם הוציא לשון בפרייטר פארק למגבלות הזמן והטבע או כוח הרצון (סגנון הריצה שלו הוציא לשון כבר מזמן לחוקי הכבידה), אבל התוצאה לא הוכרה באופן רשמי בגלל שהושגה בתנאי מעבדה: חמישה סטים של שבעה רצים אולימפיים או מהצמרת העולמית ליוו את קיפצ'וגה אל התוצאה הנכספת כשהם יוצרים לפניו ואחריו מניפה בצורת האות V שנתנה לו תנאים אווירודינמיים מקסימליים לריצה. הוא היה בגובה והמשקל המושלמים (1.70 מטר על 52 ק"ג), נייקי הלבישה אותו במיטב בגדיה, הוא אכל אוכל מדויק לריצה של שעתיים, והתאים את שנות השינה שלו לכך. אם יש לכם מכשיר ריצה בבית, תנסו לרוץ במהירות של כמעט 21 קמ"ש. ספק אם תחזיקו חמש דקות. קיפצ'וגה רץ ככה שעתיים (1:59:40 ליתר דיוק), וחוץ מהחיוך בסוף, החיוך הזה שמתריס כלפי הכאב שפשט בגופו בשלהי המרוץ, אי אפשר היה לראות עליו שום דבר שיעיד על ההישג העצום.
כדאי להסתכל בקטעים ממרוץ המעבדה הזה. על סגנון הריצה המלאכי, על הקצב הלא יאומן, על החבורה שהבינה שהיא חלק מהיסטוריה והסכימה ללוות אותו לשם (שניים מאחוריו וחמישה מלפניו, כשהם יודעים איפה הם אמורים לדרוך בכל צעד על ידי סימון לייזר שניתן להם ממכונית שנסעה 15 מטר לפניהם). כדאי להסתכל על הכוריאוגרפיה שבה מתחלפת חבורה של מכתיבי קצב עם חבורה אחרת, מגנים על הבועה שבה רץ קיפצ'וגה, כמו טקס המלכה.
אנטרקטיקה מחכה
קיפצ'וגה בחר לסיים את הקריירה שלו במרתון המאתגר מכולם, שכולל עליות, גשרים, ומקטעים עם רוח חזקה במיוחד. "אני מרגיש שאני משאיר את המסלול בידיים טובות. הראיתי להם את הדרך, זהו זמן טוב לפרוש", אמר הקנייתי לאחר המרוץ.
אבל מה הוא יכול לעשות עם היצר התחרותי, עם הרצון לכבוש עוד שיא, עוד מטרה, עם הריצה כדרך חיים? יש גבול לזמן שהוא יכול לבלות בחווה בקניה, שם הוא משתתף, כאחרון הפועלים, בעבודות המשותפות, כולל בישול, ניקיונות ורחצה ממים שנשאבים מבאר. ומה עם התחושה העל-זמנית, כפי שהוא הגדיר אותה בעבר, להיותו שגריר של הריצה, מפיץ התורה שלה לקיום שלום פנימי בתוך האדם עצמו ובין אדם לאחר ומדינה למדינה?
מתברר שקיפצ'וגה אמנם הולך הביתה ומשאיר את המסלול לדור העתיד, אבל הוא לא מתכוון להפסיק לרוץ. אחרי שכיסה את שבעת המרתונים החשובים, הוא מתכנן לסיים ריצת מרתון בשבע יבשות שונות, כולל אחת באנטרקטיקה. הוא הולך להפסיק להילחם בשעון, ולגלות את המרחב.
אחרי אולימפיאדת פריז, אחת הריצות המאכזבות בקריירה שלו, שאותה לא סיים בגלל תשישות, הייתה הרגשה שקיפצ'וגה המתין זמן ארוך מדי מעבר לשיאו כדי לפרוש. הוא השיב עם השתתפות בשלושה מרתונים בשנה אחת בפעם הראשונה בקריירה - ועם הדובדבן בדמות מרתון ניו יורק בפעם הראשונה.
"כל אחד שמתחיל ומסיים מרתון הוא בן אדם שונה מבחינה מנטלית אחרי קו הסיום", אמר פעם קיפצ'וגה. "להתגבר על הכאב, לרוץ לאורך יותר משעתיים, זה משהו אחר לגמרי". מדהים שאחרי כל כך הרבה מרתונים, קיפצ'וגה נשאר אותו בן אדם.
