בנג'מין פרנקלין פעם אמר: "בעולם הזה לא קיים דבר ודאי מלבד מוות, מסים והפסד של באפלו בפלייאוף". החלק האחרון כמובן הוא תוספת שלי, אבל לעזאזל, אחרי עוד ארבע שנים רצופות, אפשר כבר לחרוץ, זה ודאי ממש כמו המוות.
שבוע וחצי אחרי והתמונה של ג'וש אלן על הספסל עדיין לא מצליחה להזדחל לי מחוץ למחשבות. זאת הרי אותה סיטואציה כל שנה, שניות לסיום המשחק, המצלמה מתמקדת באלן אשר יושב גלמוד ומיוסר כשמגבת מכסה את ראשו. משנה לשנה אפשר ממש לראות את נשמתו קמלה על הספסל אחרי עוד הפסד צורם, ההבעה החלולה, ניסיון ההתמודדות עם עוד פיאסקו בדקות הסיום, כשהוא יודע ששנה הבאה הגלגל יחזור על עצמו. שוב תבוסה מול הצ'יפס, שוב האמונה נסדקת, שוב לנסות לעמוד על הרגליים, וחוזר חלילה. ממש כמו נשמה אשר תקועה בלופ אין סופי בשאול, ממש כמו טנטלוס.
במיתולוגיה היוונית אוהבים מאוד עונשים שחוזרים על עצמם עד אין סוף. כולם מכירים את סיזיפוס והאבן, אבל במקרה של טנטלוס היוונים עשו דאבל דאון ותקעו אותו רעב וצמא באמצע בריכת מים רדודים תחת עץ פרי בעל ענפים נמוכים. ברגע שהתכופף לשתות נסוגו המים לפני שהספיק ללגום, ובכל פעם ששלח יד לקטוף פרי, התרוממו הענפים ואיתם הפרי הנכסף. מכאן הגיע הביטוי "ייסורי טנטלוס", המתאר מצב שבו השגת המטרה נכשלת ברגע האחרון שוב ושוב ושוב... ושוב.
עכשיו תגידו לי שזאת לא האנלוגיה המושלמת למצב של אלן ובאפלו בשנים האחרונות. הניסיונות החוזרים של באפלו לנצח את האלים - סליחה - את קנזס סיטי, מעלים חרס פעם אחרי פעם, גם כשנשארות 13 שניות מסכנות יצליחו האלים להתעלות, וירחיקו את הפרי מידיו של אלן המסכן, שכל כך רעב לתואר הנשגב. יושב לו שם באמצע המים, עם מגבת על הראש, מתנחם בטיפשותו שתמיד ישנה השנה הבאה, אך כשזו מגיעה הניגון חוזר על עצמו, כמו תקליט גרוע של טיילור סוויפט שתקוע על ריפיט. אף אחד לא רוצה לשמוע אותו, אבל היד לא מגיעה לטייפ.
ליבי יוצא לאלן, ולא כי אני אוהד באפלו, אלא משום שאת ייסוריו אני מרגיש על בשרי. כולנו לפעמים הרגשנו שאנחנו נכשלים, לפעמים יותר מפעם אחת, אבל כשספורטאי מקצועי נתקל במחסום בלתי עביר, מן לופ סדיסטי שתכננו האלים כדי לקנטר על סבלו, אני לא יכול להפסיק לחשוב על המחיר שזה גובה ממנו. על האגו שנרמס, על האמביציה שמפעם לפעם מתמסמסת, ועל התקווה ששוב נבנתה רק כדי להתנפץ לרסיסים.
לא מזמן עמד שם קוורטרבק אחר באמצע המים, דן מרינו שמו, אבל בשונה ממנו לאלן ישנה עוד תקווה להציל את עורו מגורל זהה, הוא עוד יחזור למעמד, הוא צעיר וחזק, ויש לו עדיין רצון ויכולות לנסות ולהגיע אל הפרי, הוא תלוי אך ורק בעצמו וברצון האלים.
- סליחה -
הצ'יפס.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
