ספורטאי-על ששיחקו ברמות הגבוהות ביותר עלולים להתקשות מאוד להסתגל לשגרה האפורה, המשמימה ונטולת הריגוש הגלומה בהשתייכות לקבוצות בינוניות, ליגות נמוכות או חלשות או למעמד נמוך ברוטציה של סגל השחקנים. דווקא לשחקנים ברמה בינונית, ששימשו כ-Role player לאורך הקריירה או היו רגילים לשחק בקבוצות "אפורות", נוח יותר להתרגל מנטלית למעמדם ולתפקידם המובן מאליו בשלהי הקריירה. אולם, לכוכבים שהיו בטופ הארצי או העולמי, קשה בהרבה, ולעיתים אף בלתי אפשרי מבחינתם, לשאוף לבינוניות. עבור הכוכבים לשעבר, מדובר בנפילת מתח עצומה ובאובדן של אתגר, חשק, מטרה ותשוקה למשחק שכל כך אהבו ועיצב את חייהם.
לא מפתיע, אם כך, לשמוע חדשות לבקרים על שחקני עבר, כאלו שהיו מושאי הערצה, זכו לפרסום ותהילה ושברו שיאים היסטוריים, שמספרים שהענף כבר אינו חלק מחייהם בשום צורה. לא צופים, לא משחקים ובקושי מתעניינים במתרחש. גם כאן מדובר בפציעה בשרירי החשק, בשחיקה מנטלית. את האדרנלין, המתח והריגוש שהמשחק יצר עבורם בצעירותם, שום משחקון בליגה נמוכה או נידחת או צפייה בגמר ליגת האלופות בטלוויזיה יספק. זה פשוט נגמר עבורם, ואין דרך חזרה. מבחינתם, זה או סיירת או ניירת. באופן פרדוקסלי, דווקא יצר התחרותיות שהעלה אותם לגדולה הוא זה המונע מהם להשתלב מחדש בליגה נמוכה או קבוצה בינונית.
חלק משחקני העבר מצליח להתברג כצוות מקצועי במועדוני וארגוני ספורט כמאמנים, ציידי כישרונות, אנליסטים, מנהלים מקצועיים, סוכני שחקנים, מאמני ילדים ונוער ומאמנים אישיים. יתר על כן, הערכים שרכשו בעולם הספורט, כמו דבקות במטרה, התמדה, חתירה לניצחון, כבוד ליריב, מנהיגות, משמעת עצמית ועבודת צוות, משרתים אותם בשלהי הקריירה, משמשים כקווים מנחים ומסייעים להם בהצבת וכיבוש יעדים חדשים. אבל, עבור אלו שראו עצמם כטובים ביותר, הם אינם צפויים לשחזר את ימי התהילה והם צפויים להתקשות להתרגל לשכר הנמוך, למציאות השוחקת ולפוליטיקה הפנים-ארגונית. לכן, הם נוטים לבחור במקצועות בהם מנגנון התגמול הינו מוחשי יותר, כמו: בריאות, מכירות, נדל"ן, פרסום, קואנצ'ינג ותקשורת.
חוסר שביעות הרצון מהירידה הדרסטית ברמה עלול לתת את אותותיו גם במישור הפיזי-נפשי. אחרי שגרת אימונים מתמשכת ומוקפדת לאורך שנים ואימוני כושר אינטנסיביים, לא רק הנפש זועקת די – אלא גם הגוף. ספורטאי העל לשעבר, גופם עלול לבגוד בהם, נפשם משוועת למנוחה והם עלולים לסבול מדיכאון, השמנת-יתר, חרדה, פזרנות-יתר, פריקת כל עול, פציעות שרירים ושלד ועוד. אחרי שנשמו אוויר פסגות ושיחקו ברמות הגבוהות ביותר, גופם ממאן לשחק שוב את המשחק. זה פשוט כבר לא אותו דבר, לא אותה אנרגיה. זה נגמר.
ישנם, כמובן, יחידי סגולה שמצליחים לשמור על כושר גופני יוצא-דופן בגילאי 40-35, להמשיך להתחרות ברמות הגבוהות ולנפץ תקרות זכוכית. אלו הם אתלטים שהתברכו בגנים משובחים. או, לחילופין, ישנם כוכבי-על שבשל התהודה, הפרסום ויחסי הציבור שהם מביאים עמם, הם זוכים לחוזי הון עתק, כאלו המאפשרים להשקיט את מצפונם בעודם משחקים בקבוצה עלומת-שם או בליגה שאינה תחרותית.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
